help

[הקוסמת הורודה]

זה יפה על הנייר בפועל אני חושבת שדברים

הם הדדיים. כלומר זה לא רק שהקשבתי לחברותי הן גם הקשיבו לי.
אני חושבת שמשום מה יש לי לעיתים קרובות יותר אולי מהאדם הממוצע תחושת חנק מיחסים
אפילו שהרבה מהיחסים שלי בשלט רחוק ( היינו האנשים גרים רחוק ממני וזה לא שאני מתראה איתם כל יום),
ועדיין באיזשהו שלב המחנק בגרון יגיע ואיתו האדישות.
לפחות ככה נדמה שזו הסיבה לתחושה הזו אז ככה אני מנתחת את עצמי

 

[neophile]

לדעתי את לא מאפשרת לעצמך להרגיש

ככה לפחות אני מפרש את תחושת המחנק בגרון .

אפשר להיות באופן חיצוני בהקשבה לאחרים - אבל בו זמנית אנחנו גם צריכים להקשיב לעצמנו , לכל מה שהולך בנו ... לרגשות השונים ולדעת לעשות את ההפרדה בין הפנימי לחיצוני .

 

[neophile]

אני מסביר את הדברים מתוך נקודת מבט של פיתוח

התודעה.

העניין הזה של להרגיש את כל מה שאנחנו מרגישים אבל בו זמנית לפעול בצורה מתחשבת חיצונית - זה מאמץ שיש לו את הפירות הישירים שלו אבל גם הרבה פירות עקיפים שקשורים לאספקטים אחרים של פיתוח התודעה .

 

[הקוסמת הורודה]

 

[neophile]

קודם כל תעריכי את עצמך

על כך שאת מסוגלת להתבונן במצב הזה כי זה לא מובן מאליו בכלל .

אני יכול לומר לך מנסיון אישי שהתבוננות בבעיות לא מביאה בהכרח לפתרון של הבעיות ולהצליח להגיע למצב שבו אנחנו לא מצפים לאיזה שהיא תוצאה מההתבוננות זה צעד משמעותי מאוד אם כי לא בהכרח רלוונטי למה שבוער בך כרגע .

כשאת אומרת שקשה לך להכיל דרמות - האם זה מכעיס אותך שאת צריכה לספוג את כל החרא הזה? ומה את עושה עם הכעס הזה?

יש פה שיעור מאוד חשוב - של לאפשר לעצמך לכעוס אבל בו זמנית לא להביע את הכעס הזה בצורה של רגש שלילי .

גם לכעס צריך להיות מקום בעצמנו , מקום נכון , מקום אפקטיבי .

זה שאת מוכנה להקשיב לאחרים לא אומר שאת הופכת לספוג שרק סופג וסופג - והתגובות הרגשיות שלך למצבים האלה לא צריכות להיות מנותקות או לבוא אחרכך - אלה להיות בכאן ובעכשיו .

אבל תגובה רגשית פנימית לחוד - והבעה רגשית חיצונית לחוד .

תמיד כשאנחנו רוצים להתחשב באחרים - יגיע איזה רגע כזה שנרגיש שאנחנו לא מסוגלים יותר להתחשב ואנחנו מתחילים להתחשבן - למה זה מגיע לי?!?!?! ואין טעם לברוח מזה , זה חלק מאיתנו , מהרב-שיח הפנימי ולא צריך להדחיק המחשבות והרגשות האלה מתוך אשליה של "אני אדם מתחשב"
דווקא אדם מתחשב- מוכן לחוות את הסתירות הפנימיות האלה ועדיין להיות לארג' עם האחר אבל זה דורש מאמץ כפול ומכופל .

אל תשכחי שאת עושה את המאמצים האלה - קודם כל בשביל עצמך .
זה בסדר גמור להרגיש תחושה חמימה בבטן מכך שאת אדם מתחשב .

 

[הקוסמת הורודה]

הי ניופיל תודה על התגובה המושקעת

כן דרמות מעייפות אותי זה לא חלילה שלי אין דרמות ושאני אדם יוצא דופן בנושא הזה
יש לי דרמות כמו לכולם אולי אני לא תמיד משתפת אבל יש גם דרמות שחוזרות על עצמן.
אבל כן זה מעייף מעצבן ואין לי כוח לזה. דוגמא:
חברה שלי יצאה עם בחור שלא התאים לה הוא היה חמוד אבל רצה ממנה רק סקס ולהגשים איתה
פנטזיה של אמא ילד ממש לא רצה מחוייבות ובואדי שבואדי לא מערכת יחסים בוגרת .
כל הזמן אמרתי לה תזרקי אותו הוא לא בשבילך שוב ושוב עד ששיעממתי את עצמי.
היא כל פעם הייתה מתמוגגת ממנו סובלת ממנו רוצה לגמור את הסיפור ושוב אותה המנגינה מחדש.
כן זה די חירפן אותי .
אב לפעמים האדישות היא לא ברורה למשל חברה שלחה לי סתםמשהו נחמד והלב שלי היה אדיש
קקשה לי להגיב ממקום לא אמיתי לא אוהבת לזייף תגובות למרות שאני בהחלט עושה את זה :
מזייפת צחוקים, מזייפת התפעלות, מזייפת לפעמים התעניינות וכדומה.
קשה לי עם זה. כי אם אהיה אמיתית מאה אחוז אז זה יפגע בהן .
ואילו בנות טובות לא כאילו שבא לי לפגוע בהן או להפטר מהן

 

[Arkady Volman]

בפנים תהיי אמיתית מאה אחוז

בחוץ את יכולה לשחק את המשחק, אבל תרשי לעצמך להיות בפנים מה שאת.
תרפי מהנסיון להיות בפנים כמו שאת מבינה שטוב להיות.
(ואז את גם תראי, שאת האמיתית, זה לא מה שהיית באותו רגע. זה היה רק חלק מסויים)

 

[הקוסמת הורודה]

 

[neophile]

 

[הקוסמת הורודה]

דהיינו לפעמים האדישות באה בלי סיבה גלויה

סתם אדישות חוסר עניין קרירות כהות חושים כזו שפוקדת אותי מידי פעם.
ואז קשה לי להגיב ודברים מעייפים אותי .

 

[lightflake]

אדישות באמת ?

קראתי ואני תוהה אם מדובר על אדישות או מדובר על משהו אחר, שעל פני השטח מוצג כאדישות לאנשים שמצפים להערכה על משהו שאת בעצמך רוצה הערכה ולא מקבלת (ולכן לא נותנת)
מממ... קנאה ?
בערך...

"קרח נשב ממני"
זה מרגיש כאילו את רוצה לבטא אדישות
כלומר, זו לא אדישות באמת

 

[Arkady Volman]

תבדוק את עצמך

אני לא רואה בכתוב בסיס לפרשנות הזאת.
תבדוק אם אתה לא מערבב את עצמך בזה.

 

[lightflake]

אני תמיד מערבב את עצמי בהכל

 

[בן טל-שחר]

אני חושב שאני מבין על מה את מדברת.

זה קורה הרבה?
זה מעין מצב נפשי כזה של "אדישות" שפתאום מופיע במצבים מסויימים ולאחר זמן מה חולף כלעומת שבא?
האם בזמן שקראת את המסר שלה בפעם הראשונה ראית מיד שהוא מקסים? או שהרגשת שהוא מקסים רק אחרי שה"אדישות" פגה?

 

[הקוסמת הורודה]

בשכל תפסתי שמדובר על מסר אינטילגטי

קליל וחינני אבל הצלחתי להתרגש ממנו רק אחרי שהאדישות עברה

 

[בן טל-שחר]

וכמה זמן זה לקח?

וכמה זמן זה לוקח בדרך כלל?
האם יש מצב שתוכלי, בתור שלב ראשון, "עזרה ראשונה" מה שנקרא, ללמוד לזהות כשזה קורה ופשוט לתת לזה להיות בכיף (אפשר אפילו לצחוק על זה; האדישות הזאת היא נושא מצויין לסטנד-אפ) עד שזה יחלוף?

כמובן, בלי להגיד דברים משמעותיים מתוך המצב הזה; או במלים אחרות - בלי להאמין לו בעצמך, עד שהוא יחלוף.
הכל נראה תפל וסר טעם במצב הזה; סוג של נלעג.
פעם, לפני שנים, נכנסתי למצב הזה בזמן שמישהי ערכה לכבוד שנינו "חדר שינה רומנטי" עם נרות וכדומה... והדבר עורר בי מיידית את ההתגוננות הרגשית הזאת ששלחה לחלל האוויר בשמי איזו אמירה סתמית ומעליבה. קרחון היה מרגיש די בנוח לידי באותם רגעים.

אגב, יש אנשים שחיים בתוך המצב הזה. איזה מסכנים?!
חלקם אפילו הפכו את זה ליתרון ולמדו להצמיח מתוך הסביבה הפנימית הזאת הומור די עוקצני ושנון, אם כי יש מצב שרוב הנהנים ממנו סובלים מאותה בעיה בעצמם.

 

[הקוסמת הורודה]

רק אחרי שהודעתי לה שאני רוצה להתנתק חזרתי

להרגיש

 

[בן טל-שחר]

כן, הבנתי את זה.

מכיר את זה.
השאלה היא כמה זמן היה לוקח לזה לחלוף אם לא היית אומרת לה את זה.

 

[בן טל-שחר]

המדיטציה שאני מציע לנסות:

לדמיין את עצמך במקום האדם האחר
אומרת את זה
מתנהגת ככה
רואה את מה שהוא רואה
להרגיש את מה שהוא מרגיש

אחרי תרגול מסויים
זה כמו חוש נוסף
שבין היתר
נותן לך את התוספת הפנימית הישירה הזאת
שממלאת את מקומה של ה"אדישות" שתיארת

 

[הקוסמת הורודה]

תודה