יש ילדים בני חמש ושלוש שמשעמם להם
בגן. תלוי בילד. יש גיל שמשחק כבר לא יכול למלא את כל היום. הבן שלי בפירוש מתלונן על שיעמום והגננת אף יזמה איתי שיחה בנושא. לטענתו, הוא מבלה בפינת המדע, יושב בסיפריה (ומקריא לאחרים), אוהב לבנות בקוביות עץ הגדולות, לשחק בכדורים ובחצר וזהו... כל שאר הזמן הוא נצמד לגננות ומבקש לעזור. וכל זאת למרות שיש לו המון חברים. אז נגיד שמדובר בילד מעט מפותח, אבל מה יקרה לילד בן שש-שש וחצי בגן ? זה לא שאני נגד להשאיר, אבל צריך לקחת בחשבון מכלול של גורמים ולא רק קושי גרפומוטורי ותזזיתיות מסויימת.
בגן. תלוי בילד. יש גיל שמשחק כבר לא יכול למלא את כל היום. הבן שלי בפירוש מתלונן על שיעמום והגננת אף יזמה איתי שיחה בנושא. לטענתו, הוא מבלה בפינת המדע, יושב בסיפריה (ומקריא לאחרים), אוהב לבנות בקוביות עץ הגדולות, לשחק בכדורים ובחצר וזהו... כל שאר הזמן הוא נצמד לגננות ומבקש לעזור. וכל זאת למרות שיש לו המון חברים. אז נגיד שמדובר בילד מעט מפותח, אבל מה יקרה לילד בן שש-שש וחצי בגן ? זה לא שאני נגד להשאיר, אבל צריך לקחת בחשבון מכלול של גורמים ולא רק קושי גרפומוטורי ותזזיתיות מסויימת.
ילד בן חמש ושלושה חודשים שמשעמם לו בגן? נשמע לי שהגנים אולי לא עונים על הצרכים. (ולא שביה"ס הוא הפתרון). לא חושבת שיכול להמאס מלשחק, ליצור, וכד'. אולי אם זה נעשה בצורה לא יצירתית, שמגבילה את הדמיון. ז"א, אם כל היצירות והמשחקים נעשים בצורה מאוד 'שבלונית', אז ממצים אותם. אם לא, אין גבול הרי ליכולת ההמצאה. וככל שיוצרים יותר, יש יותר מה להמשיך וליצור. אפשר לפתח, ליצור עבודות יותר מורכבות. אם הילד בן החמש ושלושה חודשים מתלונן על שיעמום, הייתי מנסה לבדוק מה הקושי שלו. איילו אפשרויות אינו ממצה, ולמה.