HELP- שלום כיתה א'

[אביבה לה]

HELP- שלום כיתה א'

בני יליד חודש אוקטובר כעת בגן חובה, ואני מתלבטת בקשר לעליה לכתה א' בשנה הבאה. לבני יש קושי גרפומוטורי (בטיפול) ולכן הוא נמנע מביצוע עבודות, כמו כן הוא קופצני. מצד שני, בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות, וכן בעל אחריות אישית גבוהה (מחליט שמשהו חשוב לו, ואז דורש מעצמו). נראה לי ששנה נוספת בגן תאפשר מעבר קל לכיתה א' על אף הקשיים, אך אני חוששת שאם ישאר בגן יפגע דימויו העצמי כי הוא מצפה לכיתה א' וכל חבריו יעלו. התייעצתי עם הגננת והפסיכולוגית - לדעתן המקרה גבולי וצריך לחכות ולראות. ההתלבטות קשה. אשמח ללמוד מניסיונכם בקשר לשיקולים שהינחו אותכם לעלות או להישאר, ואת ההשלכות של החלטתכם (חיובי ושלילי). תודה.

 

[תאיר של 4 פלוס]

את כותבת בדיוק על הבן שלי

ושנה נוספת בגל לא היתה נותנת לו שום דבר, העלנו אותו לכיתה א' ושם היה די בסדר, היום בכיתה ב' כשהחומר הנילמד כבר קצת פחות מעניין ממש קשה לו, כמובן שכולם שולחים אותו לטיפול התרופתי.... אני שמחה שלא השארתי אותו שנה נוספת, זה היה פוגע בו יותר ממועיל.

 

[Kalla]

הבן שלי גם יליד סוף מחזור

ועלה לכיתה א'. אבל אצלנו לא היה מקום לספק: הוא נורא רצה וגם הגננת המליצה באופן חד משמעי בעד ואמרה שאין לו מה לחפש שנה נוספת בגן. אני במקומך הייתי מקבלת את דעתה של הגננת לחכות עוד קצת ולראות, ואם גם אז לא תהיי בטוחה תמיד אפשר לעשות אבחון מקצועי. השיקולים שהנחו אותי בזמנו הם: כעקרון, היות וזה בכל זאת בתוך השנתון, ברירת המחדל היא להעלות. כדי לא להעלות צריכה להיות סיבה - קושי אובייקטיבי כלשהו של הילד או חוסר רצון או מוכנות מצידו לעלות מכל סיבה שהיא. במקרה כזה, אם היה קושי אובייקטיבי, סביר שהייתי מקשיבה לאנשים עם ניסיון, כגון הגננת ומאבחן במידת הצורך, ואז מחליטה על סמך המידע שיש ברשותי והכרותי עם הילד ועם רצונותיו. אם לא הייתי בטוחה שהוא יסתדר עם המעבר - ליתר בטחון הייתי משאירה אותו עוד שנה בגן. אם היה קושי סובייקטיבי של הילד, הייתי ללא ספק משאירה אותו שנה נוספת בגן כדי לתת לו הזדמנות להתבגר ולרכוש בטחון. מבחינתנו, ההשלכות של ההחלטה היו בהחלט חיוביות, אך, כאמור, לנו היו סיבות חד משמעיות בעד להעלות אותו כך שזו לא דוגמא טובה כנראה. כיום הבן בכיתה ה' מחוננים ומת על בית הספר.

 

[אביבה לה]

תודה לעונות

כאמור יש קושי אובייקטיבי, אך לדעתי (בשלב זה) אפשרי שהוא יסתדר בכיתה א'. השאלה מה יקנה לו בטחון רב יותר ובגרות: להשאר ולהיות הבוגר מכולם בגן אך עם תחושת חריגות, או לעלות לכיתה א' ולהתמודד עם הקשיים האובייקטיביים?

 

[תיקי א]

בשלב מסויים הגן כבר לא סביבה מפרה

אני נמצאת כמוך, באותה התלבטות. בני יליד ספטמבר, בגן חובה. גם הוא מטופל עקב קושי גרפו-מוטורי ובנוסף הגננת טוענת שקשה לו להתרכז במטלות היצירה (גם לא מעוניין) ושהוא בקושי יושב במפגש. בשלב זה אינני רואה אותו יושב ארבע שעות בכיתה. אולם, למרות זאת נוטה להחליט לטובת מעבר לכיתה א' מאחר שבימים האחרונים הבנתי שהפעילות בגן לא מעניינת אותו, הוא ממצה את רוב הפעילות מאוד מהר וגם לשחק עם ילדים כבר לא ממלא לו את היום. לעומת זאת הוא מראה רצון עז ללמוד, שואל שאלות רבות ומבקש ללמוד חשבון וכו'. גם בקריאה הוא ברמה של כיתה ב' (קורא שוטף בלי ניקוד), לכן אני נוטה להעלות ולהתמודד עם הקוצים בטוסיק והקשיים הגרפו מוטוריים הקיימים כשנגיע לגשר. דבר נוסף, יש עוד 9 חודשים וזה הממממווון זמן ויכול להיות שחלק מהקשיים יפתרו. מקום בכיתה א' שומרים עד הרגע האחרון, כך שניתן עקרונית להחליט גם בקיץ.

 

[אביבה לה]

תלוי מה החוזק

הצדדים החזקים של בנך מאוד רלוונטיים לכיתה א', ולכן סביר שיקבל מכך תחושת ביטחון ויתמודד יפה עם הקשיים. השאלה אם מי שהצדדים החזקים שלו לא רלונטיים (לגו, תופעות טבע...) לא עלול לאבד בטחון לאור קשייו בכיתה א'.

 

[תיקי א]

יש לבנך צדדים "חזקים" מאוד חשובים

ורלוונטיים לכיתה א': יכולת קוגניטיבית גבוהה תאפשר לו התמודדות עם החומר הלימודי, נשמע שבקלות יחסית. והחשוב מכל תחושת אחריות (שאצל הבן שלי נעדרת לחלוטין) שתאפשר לו לחתור למטרות, זו תכונה נפלאה, עוקפת קשיים. בכלל נראה לי שאת מוטרדת בעיקר מהקושי הגרפו-מוטורי, אין לזלזל בו, אבל אם הילד בטיפול... אני רוצה להדגיש שלדעתי עוד שנה בגן לאו דווקא מחזקת, אני לא מאמינה בחוויה המתקנת של להיות הגדול והמוביל בגן. הבן שלך בקלות יכול למצוא את עצמו בחברת ילדים קטנים ממנו בשנתיים ויאלץ למצוא איתם מחנה משותף נמוך, במקום למשוך למעלה ולהוביל. בגן של בני, שנחשב לאחד הגנים הטובים כמכינים לכיתה א', יש השנה, בשל אילוצים, ילדים רבים בטרום חובה, וחלקם ממש קטנים בגיל. כל ההורים אומרים שהרמה השנה, איננה כבשנים עברו ויש המון התעסקות עם בעיות משמעת. הבן שלי וחבריו טוענים שהגננות חוזרות על כל דבר "מאה פעם" וזה מעצבן (אבל אין מה לעשות, יש ילדים בני ארבע וקצת בגן לצד ילדים בני כמעט 6).

 

[אםהבניםשמחה]

כמה דברים

קושי גרפומוטורי יכול להוות נקודת תסכול משמעותית. ילד ששואף לשלמות וילד עם סף תסכול נמוך, מאד יסבלו. משאירים ילד בגן כי הוא לא בשל להתמודדות עם המצופה בכתה א ולא כדי שיתנסה בלהיות גדול מאחרים. בגן של בנך הבעיה העיקרית נראית לי שהצוות לא התאים את עצמו לטווח הגילאים. יש גנים רב גילאים מצליחים. אני בבית מגדלת קבוצה רב גילית. יש לי קבוצת גיל 42, קבוצת גיל 10, קבוצת גיל 3 וקבוצת גיל חצי שנה. מסבירה לכל אחד בהתאם לגילו.

 

[תיקי א]

לא קשור למוצלחות הגן

לא טענתי שרב גיליות פוגעת ב"מוצלחות" הגן - טענתי היא שילד גדול, עם בשלות קוגניטיבית, עלול להשתעמם, או לא למצוא את עצמו ואזי החוויה לא תניב את המצופה. כן קושי גרפומוטורי גורם לתיסכול, אבל כמו שאמרה לי המרפאה בעיסוק של בני, שאל לי לצפות שהוא יהיה אי פעם טוב בקטע הגרפי... ומה אם הילד לא יגיע בשנה זו לבשלות הגרפומוטורית המצופה בכיתה א'? האם ימשיך ללכת לגן לנצח. ואל לך לשכוח שאנו מדברים על ילד שרוצה להמשיך עם בני גילו וחבריו ואימו מתלבטת מאחר והשארתו בגן תאכזב אותו ותשדר לו כי הוא צריך להתמודד עם קושי מסוים. ודבר נוסף: עם כל הכבוד ליכולת הוורסטילית שלך בהסברים לכל ילד בבית עפ"י גילו, בגן זה לא ככה, בעיקר לא במפגשים (3 פעמים ביום) בהם מכונסים כל ילדי הגן. גננת אחת וסייעת אחת ל 31 ילדים לא מנסות אפילו להסביר לכל ילד עפ"י רמתו.

 

[אםהבניםשמחה]

אני הגבתי רק לדבריך

לא לדברי השואלת. ברור שיש לקחת בחשבון הרבה גורמים, כמו רצון לעלות ועוד... צאנימסכימה עם המרפאה בעיסוק. בגן, כל קבוצה צריכה לקבל את המתאים לה. לא כל ילד בנפרד. אולי ריכוזים קצרים יותר, אולי לשחרר את קבוצת הצעירים אחרי הריכוז ולהמשיך עם הבוגרים... חייבת לרוץ...

 

[אביבה לה]

סף תסכול

אכן לבני סף תסכול נמוך. הוא פשוט נמנע בכל מאודו מביצוע הקשור ליכולות גרפומוטוריות. חוש האחריות שלו הוא בעיקר כלפי נושאים שהוא עצמו הפנים והחליט שהם חשובים. הוא מוכן כעת פעם ביום לבצע איתי איזו "יצירה", אך בגן הוא עדיין מתחמק מכך.

 

[ליליה והגמדים]

בן כמה הוא בדיוק?

 

[Kalla]

לפי מה שמשתמע מדבריה,

לאור העובדה שהוא יליד אוקטובר והאם מתלבטת אם להעלות אותו לכיתה א', הוא כנראה היה בן 5 באוקטובר האחרון ויהיה בן 6 באוקטובר הקרוב.

 

[ליליה והגמדים]

זה אומר - נכנס בגיל 6.11 לבי"ס

הילדים הכי גדולים בכתה הם בני 6.8 (ילידי ינואר). חשוב לדעת כדי לשקול - ואולי לשקול עם הילד. בגיל כזה יש לו רצונות ודיעה. להסביר לו מה מגבלותיו הרלוונטיות להיקלטות בכתה א', מה אומרות כל נשות החינוך (גננת וכו'), ולשמוע מה דעתו.

 

[Kalla]

לא לפי החישוב שלי הוא ייכנס לכיתה א

בגיל 5.10-5.11 (יתחיל בספטמבר ויהיה בן שש מתישהו במהלך אוקטובר)

 

[ליליה והגמדים]

זה בדיוק אותו חישוב

רק שאת מתייחסת לאפשרות שלא ידחו לו בשנה את כתה א'

 

[Kalla]

אלא אם כן את מתכוונת לגיל

במידה ויישאר שנה נוספת בגן.

 

[ליליה והגמדים]

בדיוק ../images/Emo13.gif

 

[mishtal]

לדעתי הבשלות הרגשית היא

המשמעותית יותר במעבר לכתה א'. המונח הזה כולל גם סף תסכול, יכולת להתמודד עם כשלון וכדומה. אם קיימת התלבטות רצוי לערב את השפ"ח (שרות פסיכולוגי חינוכי) כדי לערוך תצפית על התפקוד הכללי בגן (תפקוד מוטורי, תפקוד חברתי-רגשי-התנהגותי) ואז להחליט אחרי שמתקבלת תמונה מקיפה על עוצמות וחולשות של הילד. באופן כללי, לדעתי אם יש ספק, עדיף להשאיר עוד שנה בגן כי "המחיר" שהילד ישלם אם מעלים אותו לכתה א' לא בשל יהיה גדול יותר מהנזק אם יוחלט להשאירו עוד שנה בגן. קושי גרפו-מוטורי קל אכן לא אמור להוות מכשול רציני באם אינו גורם לתסכול רב לילד ולהמנעות. כי אם כן, זה אומר שהכתיבה תהיה מאד קשה לו ושנה בגן כן יכולה לסייע. (הבשלה ספונטנית+תרגול שוטף+טיפול). ועוד משהו לגבי שעמום- ילדים בני 5 ועשרה חודשים עדיין אוהבים לשחק ואני לא מקבלת את הסברה ש"משעמם להם כבר".

 

[Kalla]

מסכימה עם כל דברייך חוץ מהסיום.

לא בטוחה שאפשר להגדיר את התחושה כשעמום דווקא אלא יותר כתסכול, אך היא בהחלט עלולה להיווצר, ולו מעצם העובדה שכל או מרבית החברים שהיו איתו בגן בשנה הקודמת עלו לכיתה א' והוא נשאר מאחור (בתנאי שמלכתחילה רצה לעלות). אני יודעת שבני לקראת סוף השנה בגן חובה ציפה בכזה קוצר רוח לעלות כבר לכיתה א' ודיבר על זה כל כך הרבה ובכזו התרגשות, שאם בסופו של דבר הוא היה נשאר לעוד שנה בגן, זה בהחלט היה גורם לו לאכזבה מרה ולפגיעה בבטחון העצמי שלו. והוא היה מרגיש כך לא כי היה לו רע בגן - הוא אהב אותו מאוד - אלא בגלל שבגן חובה בית ספר נתפס כמשהו נכסף שמגיעים אליו כשגדלים מספיק (והרבה ילדים בגן חובה נורא רוצים להחשב לגדולים. בני הפחות מ-4 שלי כבר חולמים להיות גדולים וללכת לבית ספר כי הם רואים את האח שלהם ומקנאים בו נורא) ובגלל שרוב חבריו יהיו בבית ספר ורק הוא לא. לגבי שיעמום פרופר אני לא יודעת, אם כי הגננת בהחלט השתמשה במילה הזאת כשתיארה איך לדעתה הוא ירגיש אם יישאר שנה נוספת בגן, והיא בהחלט הוכיחה את עצמה כמישהי שיודעת על מה היא מדברת. כל זה בשום אופן לא אומר שצריך להעלות ילד שאינו מוכן בכל מחיר, אלא שכששוקלים את העניין צריך בהחלט לקחת בחשבון גם את הצדדים השליליים של להשאיר בגן ילד שהאמביציה שלו היא דווקא לעלות לבית ספר.