HELP... (סליחה שארוך)

[חיוך נצחי]

../images/Emo24.gifשולחת לך ים כוחות,../images/Emo140.gif

 

[דליה.ד]

ההבדלים בין דפוסי הורות

אולי זו הסיבה שאת התזה שלי אני עושה בנושא זה. נראה שיש הבדל בין דפוסי התמודדות של אמהות ואבות וגם הספרות מעידה על כך. בכל מקרה סבור שתגיעו לאיזה הסכם שלהתנגד לכל דבר זה ממש לא לעניין ועליו להגיע לישיבות הורים ופגישות אצל הרופא, הילד הזה גם שלו!

 

[drtrip]

זה כ"כ קשה ואני מבינה...

את יודעת אם את מספיק חזקה, תשבי עם עצמך ותחליטי מה עדיף. כי אולי אם תהי שלמה עם עצמך בנושא הפירוד, פתאום תמצאי את עצמך רגועה יותר ומתחילה חיים חדשים. אני תמיד טוענת שבגלל שאנו עובדות קשה ומגדלות ילדים ורוב עול הבית עלינו, חשוב לנו לדעת גם לפנק את עצמנו כי אם לא נעשה זאת נהיה כל הזמן ממורמרות על החיים. החיים עוברים כ"כ מהר, אז למה ככה? לנו יש את הזכות הבחירה עלינו ולכן חשוב שגם לך יהיו את ההנאות הקטנות על מנת שתוכלי להעניק אותם גם לבנך . זה אחרת שאנו רגועות. גם עם את עצמך לא משליחה זאת עליו הוא בטוח מרגיש. כל הילדים הללו הם כ"כ רגישים וחכמים שאי אפשר להסתיר כלום מהם. בהצלחה, ליבי איתך!

 

[zivadina]

אצלנו טוענים שאני זאת שמחרחרת ריב

אז אולי זה קשור ל"נשאות ADHD"? בעלי צועק חזק ואני מתפרצת. אז הם למדו לענות לאבא שלהם, ולמדו לשתוק כשאני בהתקפת זעם. בסופו של דבר ילד לומד לקבל את הוריו ולהתמודד עם התגובות שלהם, במיוחד אם נסביר לו שיש לנו חולשות ו...נכון שזה לא בסדר, אבל לפעמים גם לנו קשה לשלוט בעצמנו. בדיוק כמו שילד לומד שבכל מקום יש כללי התנהגות שונים והוא צריך להתאים את עצמו אליהם. אתמול התפרצתי גם על הבעל וגם על הבן. כל אחד מהם היה צריך לשמוע את כל מה שעיצבן אותי בהתנהגות שלהם, ושלא השתנה למרות בקשותיי. אני מודה שנגמרה לי הסבלנות, ואולי אני צריכה קורס בלדעת לגרום להם איך לעשות את מה שאני רוצה בלי שהם ירגישו.

 

[הלה4]

מוכר../images/Emo55.gif

בעלי מאז שבני אובחן בתור ילד עם הסובל מלקות ADHD התחיל להיות יותר קשוח עם הילד, אך מעולם לא הרים יד על הילד. הוא עשה היפוך של 180 מעלות מאבא ותרן לאבא קשוח. הוא יותר נכנס עם הילד לאימותים. וחלק מהאימותים שנוצרים בניהם למרות שהילד בן ארבע וחצי זה בגלל התסכול שלו להבין למה הילד שלו קצת שוני מאחרים. אבל אתם צריכים לשבת ולדבר וללכת ליעוץ אפשר לקבל את היעוץ ותמיכה בהורים שילדיהם סובלים מהרעות ADHD דרך הקופת חולים וזה אולי יעזור לבעלך להכניס פרופורציה לגבי ההתנהגות שלו עם בנכים. ואת רק תהיה חזקה בסוף הקול יסתדר. בהצלחה הלה

 

[בוקר טוב 1]

מוכר

בעלי אף פעם לא קיבל את היותו של בנו ADHD הוא מוכן שאני מטפלת בו לוקחת אותו לכל מיני טיפולים אבל מתנהג איתו מאוד בקשיחות לא באלימות חלילה אבל מאוד נוקשה בדרישות שלו אליו אין לו הרבה סבלנות להקשיב לו (בני מדבר הרבה מאוד כניראה חלק מהלקות)ולפעמים אני מוצאת את עצמי בין|ה-פטיש| לסדן ובהרבה ויכוחים עם בעלי בנושא ועל דרך ההתנהגות שלו עם הילד ולבסוף אני מוציאה אנרגיה כפולה גם קשה להתמודד עם הילד וגם עם בעלי אני חושבת שלנו כאמהות יותר קל להתמודד עם שוני מאשר לאבות משום שהם מרגישים שמשהו נכשל בהם שהבן אות הבת לא יצאו בדיוק לפי הספר והם אולי שונים מילדים אחרים ומכאן נובעת הקשיחות של האבות

 

[ברונית 10]

תעמידי לבעלך תנאים..

שמהיום את לוקחת אחריות בלעדית על הילד וכל הערה או כל דבר את זו שמעירה לו את זו שתמיד איתו.. ולבקש את הילד לפנות רק אליך, פשוט לנטרל את האבא מכל התערבות שעלולה להוביל לתגרה כזו, אצלי זה הפך להרגל עד שמצאתי את הפתרון האולטמטיבי.... אני מקווה שעזרתי לך, בנוסף טיפול פסיכולוגי משפחתי יכול לתת כלים יותר מקצועיים... בהצלחה.

 

[zivadina]

קשה מאוד לקחת לבד את כל האחריות

וצריך לאתר באילו מקומות האבא תורם, ואז להעביר לו את האחריות בהם, ובאילו הוא מזיק, ואז לנטרל אותו. אמא שלוקחת על כתפיה את כל האחריות עלולה להתמוטט.

 

[אמאשלמרום]

תודה לכולכם ../images/Emo24.gif

אכן, העמדתי תנאים לבעל שאין מכות יותר. אם יווצר מצב דומה בעתיד, הוא צריך ללכת. הילד נמצא בראש סולם העדיפויות שלי ותמיד יהיה (מקסימום יתפנה מקום על האצבע

). מעבר לכך, הוא הסכים להשתתף ביעוץ המשפחתי שזה כבר טוב. כרגע הם בסדר ביניהם (החל מאמש). לגבי לקיחת אחריות, היה לי ברור שמהרגע הראשון האחריות כולה מוטלת על כתפי, ואין לי ברירה אחרת. אני למשל יודעת שהילד לא יקבל כדור בבוקר אם אשאיר את זה לאחריותו של ה-

אז אני מאחרת לעבודה בגלל זה. המצחיק הוא שדווקא שם הבוס שלי מבין עניין ומגלה אמפטיה, ומרשה לי לאחר. אני מקווה שלא אתפרק בקרוב, לפעמים אני די קרובה לזה

. אני מודה לכם על התמיכה, ואמשיך לעדכן בקרוב קרוב.

אתכם.

אורלי

 

[דליה.ד]

אני מאמינה בתהליכים

ואני חושבת שכל משפחה עוברת תהליכי הסתגלות במהלך הזמן, ככל שהילד גדל, צרכיו משתנים וגם אנחנו - כידוע - משתנים כל העת. חשוב בעיני שהאב כן ישתלב בחיי הילד מכיוון שלא חשוב מה נעשה, אנו האמהות לפעמים לא יכולות לספק את מה שדמות האב מספקת לילד וזה נורא חשוב לילד עצמו. גם אני וגם בעלי השתנינו עם הזמן ולפעמים גם אנחנו מתפרצים אבל בהחלט מנסים לקחת אחריות ולשנות דברים לעתיד. הבת הגדולה שלנו בת 20 כמעט והיא עדיין מה זה מעצבנת....

ברור, היא adhd, עם זאת היא הבת שלנו ואנחנו אוהבים אותה ומשתגעים עליה.

 

[zivadina]

גם אני חושבת שאין תחליף לאבא

דפוס ההורות של האבות שונה משל האמהות ומשלים אותו, אפילו שהם מעצבנים לאללה, האבות האלה. אצלנו, הבת שופכת את הלב לפני אבא שלה, ומבקשת עזרה מאמא שלה.

 

[אמאשלמרום]

חייבת לספר משהו (ממנעמי סופה"ש)

תחילה, קראתי בעיון את כל תגובותיכם, ואני מודה לכם מאד מאד על העצות והאמפטיה

. בערב שישי היה סביר בבית, ה-

ניסה להתאפק, ואכן הצליח לו. בשבת בערב כמעט הגיע פיצוץ נוסף (למה זה תמיד קורה בערב???) בינו בין הילד כאשר הילד ניסה "לחרחר" ריב נוסף. מבט קשה אחד שלי חסם את תגובת ה-

הידועה והמוכרת. אני חייבת להודות שאני מבינה מדוע הוא נפגע מהילד, אף אחד לא אוהב שקוראים לו ב"שמות". אני רוצה לשאול את הפסיכיאטרית במפגש הבא שלנו (מחר בערב) למה יש כל כך הרבה כעס ועוינות מצד הילד כלפינו דווקא עכשיו. זה לא היה ככה לפני תחילת הטיפול בריטלין. הוא היה ממש בסדר בבית. עכשיו הוא בסדר בביה"ס, אבל בבית לא (יותר כלפי ה-

מאשר כלפי). אני נעלבתי בשביל הילד כאשר ישבנו ה-

ואני לשיחת לילה, אחרי שהילד נרדם. הוא היה מאד מוטרד ואמר: "יש לו דפקט במוח, מה לעשות..." וואו!!! אין לכם מושג כמה זה פגע בי

מתוך ההלם שבאמירה שלו הגבתי בעדינות: "זה לא דפקט, זה איזשהו חוסר איזון כימי במוח". וה-

בשלו: "נו זה מה שאמרתי, לא?" ביקשתי ממנו שוב ושוב לקרוא מאמרים ותגובות שהדפסתי מהפורום. הוא לא מוכן. "כן, כן כן - טפלי את בילד שלך" זאת התשובה הקבועה שלו. חברים, אני כאן די לבד במערכה (למה אין אייקון של "אוףףףף"?

) עד כאן בסאגה היומית. אוהבת'תכם, אורלי

 

[b a r b a i m a]

אורלי קראתי הכל-ויש טעות אחת בידייך

את לא לבד בכלל. כולנו פה בשבילך. אני עוקבת אחר השרשור ואכן לא קל מה שאת עוברת. אבל תנסי רגע לשים בצד את הילד ואת עצמך. תנסי להיות רגע בצד של ה-

נראה לי שהוא במצוקה גדולה מאד, הרבה יותר ממך ומהילד. לדעתי הוא זקוק לפגישות אצל פסיכולוג-לבד. ולא עם כל המשפחה. אולי הוא מרגיש גם איזה כשלון כלשהוא?? אולי הוא מרגיש שהוא "אשם" במה שקורה עם הילד והוא לא יודע איך להתמודד? תנסי רגע להיות במצבו. שימו בשיחת לילה-כשהילד ישן, את כל הקלפים על השולחן. תערכו שיחה מלב אל לב כמו שלא עשיתם מזמן מזמן... ותדברו!!

 

[אמאשלמרום]

../images/Emo51.gif רבה חמודה

קשה, קשה לי לקחת עוד צד, והרי אני מתפקדת כבר כשני צדדים ממילא (של הילד ושלי). ה-

כמובן לא מודה בכך שהוא עצמו זקוק לעזרה. מה שהכי מקומם זה כשישנן הצלחות זה "הילד שלו". למשל קיבל היום 100 במבחן סיכום השנה בחשבון+הנדסה, 5 דפים הכל -V-. ה-

פשוט התנפח מנחת. אבל כשיש דברים לא בסדר (בעיות התנהגות) זה "הילד שלי" פתאום. בכל אופן, תודה רבה על האוזן הקשבת, ועל העצות הנהדרות. אני מאד מעריכה זאת. אורלי.

 

[דליה.ד]

ליזום פעילויות של כייף

כשבעלי ושני בני היו מגיעים לכאסח הייתי יוזמת להם מפגשי צמרת של "כייף של בנים" נסיעה לבאולינג, נסיעה לים (רק הם) ומדריכה את האב על מטרת הבילוי ועל החשיבות לקשר שלו עם בנו!

 

[אמאשלמרום]

יום כיף בים../images/Emo45.gif

היי דליה, בדיוק לפני שבוע בשבת אכן הם נסעו לים

הציעו לי להצטרף, אך חושיי אמרו לי לוותר הפעם, ושהיום יהיה כולו שלהם. היה להם שיא הכיף אותו היום. שחקו כדורעף בחול ואכלו אח"כ במסעדה על החוף (נו מה, גם לי היה שקט בבית

). בערב שמעתי דו שיח מוזר ביניהם: בן: אבא מה השעה? אבא: יש מספיק זמן (

איזו מן תשובה מוזרה) בן: אבא יש מים חמים להתקלח? אבא: אני רק צריך גילוח (

) נו תגידו לי - מי כאן ADHD?

אורלי.