hello!! =))
אני בהתלבטות דיי רצינית, לכן אספר בקצרה ממש את הסיפור שלי. התגייסתי בספטמבר 06, שובצתי כפקידה במיטב, במדור שדופק עבודה בקצב, עם אנשים מקסימים אחד אחד, הרווחתי חברות, המסגרת היתה סבבה, משמעת נוראית (עלייה למשפט לאחר לחשוש במסדר בוקר), טחינה מרובה של תורנויות (2 לילות בחודש +מטבח + ניקיון שירותים), ובכל זאת, לא ממש סבלתי. דבר אחד נורא צרם לי, התיש אותי והחליש אותי - המפקדת הישירה. התגייסתי עם מוטיבציה (כמו כולם), העברתי את החודש הראשון בסדיר בקלות, אבל אז נוכחתי לדעת שנפלתי את מפקדת מכשפה מהסרטים. כל בוקר הגעתי מדוכאת, חזרתי מדוכאת, ספגתי השפלות, זלזול מטורף וצרחות (כי הזזתי משהו בלו"ז) ברמה כזו כאילו יריתי כרגע למישהו כדור בראש. ובכל זאת - עברו להם שלושה חודשים נוספים בתחושה של חנק. לא יכולתי עוד. מה לא ניסיתי, דיבור ישיר אל הלב של המפקדת, אחרי הכול חייב להיות בה משהו אנושי, אך ללא הועיל - דבר לא עזר. לא הקטנתי ראש, עשיתי את המוטל עליי ואף מעבר לזה. טופס 55 - שלילי. על כל דבר קטן שלא עשיתי בסדר (קורה, אנחנו בני אדם) ספגתי הטחות על ימין ועל שמאל. היא ידעה שלא טוב לי איתה, ושלה לא טוב איתי, שלא הועלתי לה כמצופה - ולא בגללי, אלא שהיא אישה תובענית וקשה שהרבה פקידות לא הצליחו לשרוד אצלה. "על הפרנציפ אני משאירה אותך" - היא הזכירה לי שוב ושוב. החלטתי לפעול בצורה משמעותית יותר, ולא, לא ביקרתי אצל הקב"ן. ~ ביום חמישי היתה לי ועדה רפואית, קיבלתי 21 רפואי. אני משוחררת. כלומר, ביום ראשון אני משתחררת
עומדת לפניי דילמה עצומה! אזרחות או התנדבות? אולי הצבא לא כזה נורא, אולי יהיה טוב במקום אחר, אני אוהבת להכיר אנשים חדשים וכו'. מה דעתכם, בתור חיילים משוחררים? מה הפלוסים והמינוסים?
אני בהתלבטות דיי רצינית, לכן אספר בקצרה ממש את הסיפור שלי. התגייסתי בספטמבר 06, שובצתי כפקידה במיטב, במדור שדופק עבודה בקצב, עם אנשים מקסימים אחד אחד, הרווחתי חברות, המסגרת היתה סבבה, משמעת נוראית (עלייה למשפט לאחר לחשוש במסדר בוקר), טחינה מרובה של תורנויות (2 לילות בחודש +מטבח + ניקיון שירותים), ובכל זאת, לא ממש סבלתי. דבר אחד נורא צרם לי, התיש אותי והחליש אותי - המפקדת הישירה. התגייסתי עם מוטיבציה (כמו כולם), העברתי את החודש הראשון בסדיר בקלות, אבל אז נוכחתי לדעת שנפלתי את מפקדת מכשפה מהסרטים. כל בוקר הגעתי מדוכאת, חזרתי מדוכאת, ספגתי השפלות, זלזול מטורף וצרחות (כי הזזתי משהו בלו"ז) ברמה כזו כאילו יריתי כרגע למישהו כדור בראש. ובכל זאת - עברו להם שלושה חודשים נוספים בתחושה של חנק. לא יכולתי עוד. מה לא ניסיתי, דיבור ישיר אל הלב של המפקדת, אחרי הכול חייב להיות בה משהו אנושי, אך ללא הועיל - דבר לא עזר. לא הקטנתי ראש, עשיתי את המוטל עליי ואף מעבר לזה. טופס 55 - שלילי. על כל דבר קטן שלא עשיתי בסדר (קורה, אנחנו בני אדם) ספגתי הטחות על ימין ועל שמאל. היא ידעה שלא טוב לי איתה, ושלה לא טוב איתי, שלא הועלתי לה כמצופה - ולא בגללי, אלא שהיא אישה תובענית וקשה שהרבה פקידות לא הצליחו לשרוד אצלה. "על הפרנציפ אני משאירה אותך" - היא הזכירה לי שוב ושוב. החלטתי לפעול בצורה משמעותית יותר, ולא, לא ביקרתי אצל הקב"ן. ~ ביום חמישי היתה לי ועדה רפואית, קיבלתי 21 רפואי. אני משוחררת. כלומר, ביום ראשון אני משתחררת