Harry oh, Harry....

[y2in1]

Harry oh, Harry....../images/Emo58.gif

I cried when: Harry sais to Dambledor he is his men through and through, When Moly throws herself into Percie's arms, When Dambledor sais he's not woried because he's with Harry, When Harry thinks about his last day at Hogwarts with Ron and Hermiony... when Snape looked at Dumbledor in the tower, When Harry tels Hagrid about Dumbledor, When the Phonix sings, When Moly and Fler hug each other, When Moly says "There going to be murderd in their beds" at the store. How about you lot?

 

[black robe]

אוהו!../images/Emo58.gif../images/Emo63.gif

ונשארו לך עיניים עד עכשיו?

טוב, אני רק בכיתי כשדמבלדור אמר להארי "אני לא דואג,הארי." "אני איתך". ובקינה של פוקס, ובהלוויה כמובן... אבל לא עד כדי כך

 

[y2in1]

It's a very realistic book...

 

[black robe]

../images/Emo45.gifמאוד מציאותי...../images/Emo63.gif

 

[tamar05]

בכיתי כש.. (ספוילר)

דמבי מת... ושהוא אמר להארי "אני איתך..."וכשהוא שתה את השיקוי והיה מסכני...בקינת עוף החול ובהלוויה. כל הקטעים עם דמבי היו כ"כ עצובים...

 

[I love Nsync]

אני בכיתי כל-כך הרבה

שהיה לי קשה לקרוא, כי לא ראיתי כלום... בפרקים האחרונים כל הספר מלא בכתמים של דמעות...

 

[invisible fire]

אני כמעט בכיתי בכל הפרקים האחרונים

אם רולינג הייתה כותבת עוד משפט הייתי פורץ בבכי...

 

[Marth Darunia]

לא בכיתי בכלל

 

[Fairywitch]

אני גם בכיתי הרבה:../images/Emo58.gif

מועתק מהודעה שכתבתי פה ב-27/07/05: "אחרי ה"אבדה קדברה" התחלתי למלמל "לא... לא..." ודמעות נתקעו לי בגרון. אבל עוד חשבתי שזה יתגלה כאיזה טריק של סנייפ (המנוול) ודמבי, אז סירבתי להאמין, ולכן לא ממש בכיתי. כשמצאו את הגופה הבנתי שזהו זה- ורוב הפרק שם בכיתי. בכיתי ברוב הפרק "קינת עוף החול" (the phoenix lament), בעיקר מהרגע שג'יני והארי סיפרו לכולם שהוא מת ועד סוף הפרק. בכיתי במיוחד במשפט האחרון של הפרק הנ"ל, כשהארי הבין שפוקס לא יחזור, ושהוא עזב, כמו שדמבלדור עזב את ביה"ס, עזב את העולם... עזב את הארי. כאילו, רבאק- הוא לא זכה להכיר את ההורים שלו, הוא איבד את סיריוס שהיה הסנדק שלו והחבר הכי קרוב של ההורים שלו, ועכשיו הוא איבד את המגן הכי חזק שלו, ומי שהיה כמו אב ואם גם יחד... How much can you take

ומובן שבכיתי כמעט לאורך כל הפרק האחרון- "הקבר הלבן"

כמו שכבר אמרתי- דמבלדור היה מההתחלה הדמות הכי אהובה עליי בסיפור.

" ההודעה המקורית לגבי קטעים אחרים- היו קטעים מרגשים עד דמעות, אבל ממש לבכות- בכיתי בקטעים הנ"ל.

 

[nitzile]

חח וואי, את ממש פיוטית ../images/Emo3.gif

 

[Fairywitch]

../images/Emo9.gifתודה, למה?

 

[nitzile]

הממ... כי את כותבת בלשון פיוטית!

אי אפשר להסביר למה... חח זאת פשוט דעתי

 

[Fairywitch]

חחח...תודה../images/Emo140.gif

אומרים לי את זה לא פעם- ואני לא תמיד מבינה למה...

 

[•°• נעמה•°•]

גם אצלי זה היה בערך ככה ../images/Emo45.gif

חוץ מהקטע שחשבת שזה טריק של שניהם, כי אני

כבר

ידעתי

[ואני עדיין מסוגלת לחנוק את מי שגילה לי].

 

[The Last Horcrux]

בכיתי כש..../images/Emo58.gif

הארי נכנס למרפאה, אז הכל התחיל להיות בהילוך איתי שכזה, הארי סיפר מה קרה, המורים התחילו לדון בקשר למה שיקרה עם בית-הספר. התרגשתי גם כשפלר דיברה עם מולי בקשר למצב של ביל במרפאה, אבל הבכי הגיע לשיא כשהתלמידים התכוננו להלוייה, ואז כשהיא התחילה והאגריד הביא את דמבלדור... כמה שבכיתי, וכל-כך התרגשתי כשהארי נפרד מג'יני, לפי דעתי זה היה מעשה פזיז, הרי גם ככה היא על הכוונת של אוכלי-המוות משום שהיא אחת מהוויזלים, והם כמובן, ידועים בכך שהם אוהבי מוגלגים, וכל סוגי הקוסמים (חוץ מהמרושעים, כמו אוכלי המוות וכן הלאה..) באשר הם. בכל מקרה, לא בכיתי כשסנייפ הרג את דמבלדור. רולינג עברה על הסצנה הזאת כל-כך מהר שלא הספקתי להבין מה קרה בדיוק, וכבר קראתי את החלק שבו הארי רודף אחרי סנייפ לאורך בית-הספר .

 

[•°• נעמה•°•]

אמ ../images/Emo58.gif

בפעם הראשונה בכיתי רק בקטע של "והארי ידע שעוף החולה עזב את בית הספר, כמו שדמבלדור עזב את בית הספר, עזב את העולם, עזב את הארי..." [מתומצת

] בפעם השנייה בכיתי מקצת אחרי שדמבלדור מת, ובערך עד סוף הספר

 

[קישוא]

אני כמובן לא בכיתי, אבל ../images/Emo58.gif

הייתי בהלם כשסנייפ אמר "אבדה קדברה". זאת הייתה השורה האחרונה בדף, והיה צריך לעבור דף כדי להמשיך לקרוא. אני הייתם בהלם והתסכלתי על ה-"אבדה דברה" המודגש איזה חצי דקה לפני שהעברתי דף. סמכתי על רולינג שתמשיך להיות מציאותית, ושאם הטילו אבדה קדברה על דמבלדור, אז היא לא תהיה קטישית, ודמבלדור באמת ימות. הדבר הראשון שהטריד אותי עוד לפני שהעברתי את הדף והמשכתי לקרוא, זה שדמבלדור לעולם לא ידע שהארי צדק והוא טעה לגבי סנייפ. במהלך שישה ספרים, כל פעולה שהארי עשה הייתי חושב לעצמי איך דמבלדור יגיב ומה הוא יגיד. לחשוב שבספר השביעי דמבלדור לא יהיה ולא ידע מה קורה... עצוב. אבל תוך יומיים זה עבר. כולה ספר. דמעות בחיים לא ירדו לי מספר או סרט. אבל מרגישים געגוע לעולם של הארי פוטר, ואני מוצא לעצמי דרכים לחזור אליו, אם זה דרך קריאת הספרים שוב, אם זה לראות את הסרטים בקולנוע או לשחק במשחק המחשב של הארי פוטר.

 

[אלירן ראובני]

אני בכיתי ../images/Emo58.gif

בכיתי כשהוא מת, בכיתי בלוויה. איך הרעגוג מת ועזב אותנו?

 

[לולו המשוגע]

../images/Emo6.gif../images/Emo60.gif

 

[Fairywitch]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif