half-schooling או חצי בית ספר(ארוך

[מיקה אמא של עדי]

half-schooling או חצי בית ספר(ארוך

שלום אני שמחה להצטרף לכאן ולהתייעץ, אם אפשר, בנושא סבוך. בתי התחילה לפני כחודשיים כתה א´ אין לה בעיות לימודים או בעיות חברתיות ונראה שהיא השתלבה בבית הספר והתרגלה למסגרת. אך אני בדילמה קשה : בבית הספר , כבכל בית ספר (סליחה על ההכללה, אשמח לשמוע שאני טועה

), רמת האלימות גבוהה מאוד. הרבה יותר ממה שאני מוכנה לסבול בתור "רע הכרחי". חלק מהאלימות היא אלימות ´רגילה´ בין הילדים כגון : לזרוק למישהו את המעיל לפח, לקחת לתלמיד אחר ספרים או מחברות מהתיק (גם תוך כדי שיעור) ו´להעיף´ אותם מיד ליד, מכות, אלימות מילולית בנוסח "´סתלק מכאן" כשאיזה ילד קטן יושב על ספסל שילד גדול יותר (זהו בית ספר עד כתה ו´) רוצה לשבת עליו. חלק מהאלימות היא אלימות מילולית של מורים המזעזעת אותי במיוחד : מורה המשפילה תלמיד שלא הביא איזו חוברת, לפני כל התלמידים (משהו כמו : "נו, תמיד אתה שוכח... מתי כבר תעשה משהו עם זה"), צעקות על תלמידים, איומים בנוסח "מי שלא יכין שיעורים אני אעביר את השם שלו למנהל" החל מהשבוע הראשון ללימודים ועוד כאלה (אם תרצו אוסיף). אני יודעת שלרוב ההורים הדבר אינו נחשב כאלימות , במיוחד החלק של המורים, והדבר מתקבל אצל הורים רבים כ"נו טוב, מסכנה המורה יש לה 40 ילדים בכתה". (דרך אגב הכתות קטנות במיוחד - 23 ילדים ויש לעיתים גם סמינריסטית בכתה) הבעיה היא ש לי זה נראה אלימות ככל אלימות. ולי קשה לראות ולשמוע את הדברים מפי בתי - על כן בחלק מהימים אני משאירה אותה בבית. בימים למשל שיש חוגים (או "מורים מקצועיים" כמו שקראו לזה כשאני הייתי ילדה) היא לא הולכת לכל ה"חוגים", בימים שאין פעילות לימודים של ממש (רואים ווידאו לפחות שעתיים בשבוע, וולט-דיסני או מכינים את ה"בזאר" של בית הספר או משחקים עם הסמינריסטיות או שיש בדיקת רופא , והיו כ-4 כאלה כבר). הילדה די מרוצה מ´הסידור´ ואין לה בעיה עם החומר הנלמד (מכיון שבכתה א´ לומדים חשבון בסיסי ביותר וקריאה והיא כבר יודעת את אלה). לבית הספר כלל לא אכפת (לא עושים לי שום בעיות ומעולם לא שאלו , ההפך המורה-ה´מחנכת´ לפעמים מודיעה לי ש"מחר רואים את שלגיה" כדי שאבוא לקחת את בתי מוקדם יותר, היא אגב אשה נחמדה ועדינה). אבל לי יש הון התלבטויות : אולי לחפש בית ספר אחר? אולי להוציא אותה בכלל (זו כן אופציה, אם כי קצת משונה גם בשבילי) אולי לנסות להתרגל בכל זאת לכך שפעם בשבוע איזה ילד שובר את השיניים כי דחפו אותו במדרגות (בדרך כלל זו לא הילדה שלי). סליחה על האורך אני כבר מתכננת את ההתייעצות הזו המון זמן ורציתי לתת תמונה פחות או יותר שלמה. אודה לכל עצה מיקה.

 

[אמא של בנות]

אין לי מילים....../images/Emo12.gif

את היחידה שזה מפריע לה (האלימות)? או שיש עוד הורים שזה מפריע להם?? בכל מקרה אני חושב שאת צריכה ליזום שיחה דחופה עם המחנכת, המנהל/ת ואולי גם יועצת ביה"ס. ורצוי גם עם הורים נוספים. חוץ מזה, למה לקחת לבת שלך את כל הכיף כשהיא לא נמצאת בחוגים??? אילו השיעורים הכי כיפיים בבי"ס, לא??

 

[noa_f]

נשמע לא טוב

קראתי שוב, כדי להיות בטוחה: האם האלימות של המורים שאת מתארת קורית בכתה א´ של הבת שלך? מי המורים הללו? האם המחנכת או רק "מורים מקצועיים"? אלימות בין ילדים היא בעיה ברוב בתי הספר, אבל ממסד בי"ס חייב לנסות ולהתמודד אתה. מה שהייתי מציעה, לפני שמוציאים את הילדה מבית ספר, שבו קרוב לוודאי, נמצאים כל חבריה, זה לכנס אסיפת הורים פרטית (כלומר, לא דרך בי"ס) - אפילו באחד הבתים ולשמוע התרשמויות מהורים נוספים. אם הסיפורים עוברים בין כל הילדים, יש מקום לארגן "ועד פעולה" ולהפגש דחוף עם מנהלת בית הספר. בפגישה אתה להעלות טענות על אלימות מורים (ולנקוב בשמות- אם יש!) ולדרוש אינפורמציה לגבי תכנית המניעה שבית הספר מפעיל נגד אלימות תלמידים. אם רואים שאין תגובה מתאימה ו/או שיפור צריך לפנות לפיקוח של משרד החינוך. וחוץ מזה: מה זה "רואים וידאו פעמיים בשבוע", איזו מין פעילות חינוכית זו? שישלחו את הילדים הביתה אם אין להם מה ללמד!

 

[נעה גל]

noa_f, מה שמיקה מתארת כאן זה מצב

"נורמלי" שכל בית ספר בארץ "נתברך" בו. ובית ספר לא מסוגל להתמודד עם בעיות אלימות ושום תוכנית לא תעזור כאן. המורים לא מוכשרים לזה, וברובם הם משתמשים באלימות בעצמם (וזה מותר להם עפ"י החוק) כדי למנוע אלימות מהילדים. יש לי חבר שיצא לו ממש במקרה ללמד שנה שעבר תכנות לכיתות ז´ (הוא לא מורה במקצועו), הוא לימד בבית ספר תיכון שנחשב לבית ספר טוב. והוא יצא מזועזע מאותה שנה. הוא אמר לי, ואני מצטטת "מי ששולח את ילדו למערכת החינוך - שונא את הילד שלו". קשה לשמוע, נכון? אבל זו המציאות של בתי ספר. ומי שחושב שבית הספר של הילד שלו שונה - טועה.

 

[noa_f]

לא חייבים להשלים...

ראשית, נכון, יש אלימות כמעט ברוב בתי הספר, גם (ולפעמים יותר) בבתי ספר בשכונות "טובות" (למשל ברמה"ש). עם זאת, לבתי ספר יש יכולות וכלים להתמודד עם אלימות, ואלימות של מורים היא לא בדיוק אחת מהן. אני מכירה בי"ס מסוים (לא שלנו, לצערי) שהתחיל השנה בתכנית מיוחדת, מלווה בייעוץ כבד (תוכנית מובנה, לא משהו שהם המציאו לבד) כנגד אלימות- בשיתוף מורים ותלמידים והורים. ככה שיש מה לעשות. נכון, זה לוקח זמן וצריך הרבה שיתוף פעולה, ובעיית העומס בכיתות לא ממש מקלה על העניין, אבל כמו שאמרתי, צריך לבדוק שבית הספר בכלל מנסה לעשות משהו. בנוסף, איך יכול להיות שיש איומים וצעקות מצד מורים על תלמידים בכתה א´ - ביחוד שהשנה רק התחילה! חייבים להבהיר למנהלת שזה ממש לא מקובל על ההורים! לגבי חינוך ביתי: כההתחילה שנת הלימודים והבן שלי נכנס לכיתה א´, וגילינו את גודל הזוועה, ישר התחלתי לחשוב על "home schooling" ואפילו חיפשתי אתרים ישראלים בנושא הזה. כנראה שלא הגענו לאותם האתרים, כי אלו שאני הייתי בהם תיארו אורח חיים שהמילה היחידה שאני יכולה לתאר אותו בה היא "מטופש" . ("...התגלגלנו מהמיטה, יעל החליטה שהיא רוצה לאכול אז היא עשתה לה משהו לאכול, יוסי התמתח ויצא לסייר בחצר, שולה הזיזה את רגלה של מיכל הישנה, וקמה לעשות כביסה..."- לא ציטוט מדויק, מה שאני זוכרת, ככה עובר לו יום ב"זרימה חופשית"...) אתרים מחו"ל, שם גם חינוך ביתי הוא יותר מבוסס, כבר הציעו אופציה מעניינת יותר (קבוצות לימוד שכונתיות, רעיונות לתכניות לימודים מיוחדות, ספרות מקצועית וספרי לימוד יחודיים, יעוץ וכו´). זה נשמע אורח חיים נפלא, אך קשה ליישום ודורש השקעה רבה. מה גם שצריך אז להשקיע המון בפיתוח כשרים וקשרים חברתיים - שבי"ס שכונתי מאפשר באופן די אוטומטי. לכן אנחנו, בינתיים, הולכים על כיוון של "להכנס בביה"ס ולשפר" במקום בבית... עוד משהו, אני מניחה שהחבר שלך לימד בחטיבת ביניים, שהיא, לדעתי, אחד המקורות העיקרים לאלימות בבתי-ספר (לוקחים ילדים קטנים עדיין, ומלמדים אותם בשיטה המנוכרת של התיכון). למזלנו, אצלנו עדיין לומדים בשיטה הישנה של יסודי ותיכון בלבד. מה שאולי משפר את הסיכויים.

 

[יונת ש.]

אורח חיים "מטופש" בחינוך ביתי

אני אחת מאלה שחיים כך, אז אשמח להבהיר שלמרות (או בגלל) הזרימה החופשית של החיים, הילדים גם לומדים הרבה. רק שהלימודים באים ברגעים לא צפויים, לפעמים בביסים קטנים (כמו "אמא, נכון ששתיים ועוד שתיים ועוד שתיים זה שש?") או בבולמוסי למידה גדולים (כמו שבועות על גבי שבועות של התעסקות בלתי פוסקת בכל מה שקשור לדינוזאורים), אבל לא בארוחות מסודרות ומתוכננות של מנות חומר לימוד מוגדרות.

 

[noa_f]

אבל גם אצלנו זה ככה, והיה תמיד,

למרות שהוא תמיד היה ב"חינוך קונבנציונלי" אין לי מושג איך אתם עושים את זה (לא מכירה אתכם), אבל ברור לי שגם אם הילד לומד בחינוך ביתי, הוא צריך ללמוד משהו - קריאה וכתיבה זה must כי לדעתי זה הבסיס להשכלה, וגם חשבון. השאלה היא ה"איך" ? כמו שנראה לי חינוך ביתי לומדים פשוט לפי תחומי העניין של הילד (למשל, ילמד לספור דרך ספירת דינוזאורים...) באופן די דומה לבתי ספר פתוחים "אמיתיים". לעומת זאת,מה שהצטייר לי מהתאורים של אנשים באתר ההוא, זה שהילד אמור ללמוד מזה שהוא הולך עם הכלב או עוזר לאמא לקפל כביסה. ולפני שכולם צועקים ואומרים שגם דרך הדברים האלה אפשר ללמוד, נכון, אבל הם לא תיארו איזשהו "לימוד" (למשל: ספרנו את המגבות, בדרנו איזה חרקים אנחנו רואים בשדה וכו´). זה היה סתם "להתגלגל בבית", ו"אצלנו כל אחד עושה מה שמתחשק לו באותו הרגע". הבן שלי, למרות שהולך לגנים ובתי ספר, לומד הרבה יותר בבית: למד לקרוא לבד, למד חשבון לבד, כי הוא מתעניין בדברים שונים ומשונים ואנחנו מאוד מנסים לגרות אותו ולהמשיך להתעניין בזה. גם גן-החובה שלו בשנה שעברה מאוד עודד: כל ילד עשה "נושא אישי" על משהו שעניין אותו. הוא חקר את הנושא ואח"כ הגיע ליום מיוחד עם ההורים, בו מציגים את הנושא ומכינים הפעלה מתאימה לכל הגן. בזכות הנושא האישי, הוא למד המון דברים שעניינו אותו, וגם לימד את עצמו לקרוא, כדי לדעת יותר. הנושאים שהילדים בחרו לא היו דברים "בשמיים": דינוזאורים כמובן, שוקולד, חלב, תירס, "ספר הג´ונגל", חתולים וכו´. עם זאת, היה צורך לכוון אותם גם לדברים ריאליים - וככה אני גם רואה את תפקיד ה"מלמד" - זה שמכוון, ומוצא את ה"חומר" ומראה אפשרויות וכיוונים. אין ספק, שהחינוך הממלכתי רחוק מזה ברוב המקרים. אנחנו בחרנו בדרך של "כל החתונות" : בבקר בית ספר רגיל, עם "עידוד" למורה לתת לו אפשרות להתקדם בקצב (המהיר) שלו ולהביא דברים שמעניינים אותו, ואחה"צ התעסקות אישית ע"י חוגים וספרים ומשחקים ויצירה בכל שאר הדברים שהוא אוהב. מה שמאוד עוזר, זו מורה תומכת, שנותנת לו מקום להתפתח, וגם אמרה שתתחיל לעבוד איתו (בהמשך השנה) ע"י נושאים אישיים לו לחקירה עצמית. כן תרבינה. ואין גם ספק, שלו יכולתי לשלוח אותו לבית ספר יחודי מוצלח וגם לשמור על המסגרת החברתית הטובה שלו, הייתי עושה את זה. כרגע היה חשוב לנו יותר "להשאר בשכונה". זהו. יצא קצת ארוך. יום נעים.

 

[יונת ש.]

בשורנ התחתונה זו שאלה של אמון

אמון ברצון והיכולת של הילדים ללמוד מתוך יוזמה שלהם, בלי שאנחנו "נעודד" אותם לזה ("עכשיו בוא נספור את הדינוזאורים"), נבחן אותם על זה ("איך קוראים לדינוזאור הזה?"), או נצפה מהם להפגין את הלמידה שלהם בשבילנו ("יופי שאתה קורא באנציקלופדיה!"). למידה זה דבר פנימי שמתרחש בתוך נפשו של הילד, ומבחינתי אין לי זכות להכנס לו לנשמה כל עוד הוא לא מזמין אותי לשם. (לשמחתי הילדים שלי מזמינים אותי לשם לעתים די תכופות.

)

 

[נעה גל]

אני אענה לך בהרחבה יותר מאוחר

בנתיים, אם את שוקלת להוציא אותה מבית הספר ואת רק צריכה קצת עידוד ותמיכה, אני מציעה לך בחום לפנות לאתר הקהילתי של באופן טבעי לדף הנקרא "חינוך והורות" בו תמצאי לינקים לחינוך ביתי, ולבחירת מסגרת לילדים ובכלל המון המון הודעות מענינות של הורים רבים המחנכים מהבית. לרובם יש ילדים קטנים במסגרות של גן, אבל יש שם גם כמה משפחות עם ילדים בוגרים יותר שנמצאים בבית. ואם לא שמת לב

, אני מאוד בעד להיות עם הילדים בבית (למרות שאני לא).

 

[יונת ש.]

מחזיקה לך אצבעות

כי אני לא חושבת שאני (או מישהו אחר) יוכל לעזור לך בהחלטה. אחרי בירורים על מסגרות חלופיות באזור וחינוך ביתי, בסופו של דבר תצטרכי לשבת עם הבת שלך, עם בעלך, ובמיוחד עם עצמך, ולחשוב מה את רוצה.

 

[yondy]

שמרי על ילדתך!!

וקחי בחשבון שהמעבר לכתה א´ הוא קשה, כך או כך. האלימות לא מוסיפה. הילדה שלי הייתה חוזרת בתחילת א´ עם חוויות מסוייטות מביה"ס. לאט לאט, היא התרגלה לאוירה, לא הייתה לה ברירה כל כך. אני לא שקלתי להעבירה משם, אבל כיום איני פוסלת זאת בכלל, אם הדברים נראים לך קשים מאוד, ויש אלטרנטיבה טובה יותר, אל תהססי, אבל בדקי זאת היטב קודם להעברה. ובכלל, וולקם טו דה קלאב!! המורות של ימינו מרשות לעצמן הרבה יותר מידי, ביחסן לילדינו. יש לי ספורי זוועה על השפלות של תלמידים ע"י מורות, על טעויות מחרידות בעניינים ממש מרכזיים , כמו ספורי זוועה ביום השואה.... אם רצונך בכך, העלי את ההודעה הזו גם בפורום החדש של הורים לילדים בבי"ס יסודי.

 

[- אמא של יואב]

אבל האשם הוא לא תמיד רק במורות

אלא גם, ובעיקר, במערכת שמסרסרת אותן. חברה שלי, בחורה נפלאה, הלכה ללמוד הוראה מתוך אידיאולוגיה והתמחתה במסלול החינוך המיוחד. ככל הנראה היא עשתה שם פלאים. בשלב מסוים עברה דירה וניגשה למפקח המחוזי כדי לקבל משרה אחרת. ההוא התעלם מהכישורים וההכשרה שלה בנושא ושאל "את יודעת אנגלית?". כשחברתי ענתה לו שהיא יודעת אנגלית ברמה טובה יחסית לבוגר מערכת החינוך הישראלית אך לא ברמת שפת אם, המפקח "עודד" אותה והודיע לה שמכאן ואילך היא תלמד אנגלית בבתי הספר היסודיים באזורה, בגלל מחסור במורות לאנגלית. כשהיא התפלצה וניסתה להתנגד בטענה שהיא לא הוכשרה ללמד אנגלית ושרמת הידע שלה בשפה אינה מספקת כמורה, הוא הציב אותה בפני מצב של take it or leave it. והיא, מסיבות כלכליות, נאלצה לקבל את המשרה. היום היא אוהבת את הילדים אבל שונאת את המשרה שלה. חושבת שהיא לא יכולה לעמוד בתנאים הבסיסיים הנדרשים ממורה מקצועית ומאבדת מדי יום את שאריות אמונה במערכת. ולמערכת הזו אנחנו שולחים את ילדינו....

 

[yondy]

מורה מתוסכלת מהסיבות עליהן ספרת,

זה עצוב אבל קשה לשלוט על כל הפרמטרים הללו. במקרה זה, המורה עושה את השיקול, ומכריעה על פי נוחיותה היחסית (סיבה כלכלית...). מורות זקנות שנפטרות ממצוקות שהן סוחבות איתן מגיל ילדות, על גב תלמידיהן הרכים, (ילדינו) זו שערוריה, ואסור לשתוק על זה. אני היום בציפיה עיקרית אחת מביה"ס: שלא יעשו שם נזק רגשי לילדים שלי.

 

[מיקה אמא של עדי]

אני מסכימה ב-100% עם המשפט האחרון

ומסתפקת בביה"ס כ´בייבי-סיטר´ בלבד ושלא יעשה נזק לילד. אבל הצטערתי לקרוא את המשפט "מורות זקנות". המורה ה(סליחה) מגעילה לאנגלית , המתייחסת באלימות-מילולית לילדים בני 6 בכתה של בתי היא אולי בת 35 - בכל אופן לא יותר ובכל אופן לא זקנה. היא אולי נפטרת ממצוקות שלה על גם הילדים (נראה לי תאור דווקא קולע) אבל זה בהחלט לא קשור לגיל ואפילו נדמה לי (בגדול ובלי להכליל) שהיום הולכים לחינוך יחסית אנשים פחות מוכשרים לכך מפעם. ההכללה ´מורות זקנות´ היא בסך הכל הכללה לא מדוייקת ואולי גם פוגעת (לא בי אישית). בשנה שעברה היתה לילדה גננת ´צעירה וטיפשה´ (שני התיאורים נכונים) - אבל אי אפשר להכליל. והמורה לאנגלית (למשל) היא ´רווקה זקנה´ - האם בגלל זה היא ´מתוסכלת ומוציאה את זה על הילדים?´. לדעתי זה לא כל כך משנה כי הנסיון למצוא ´סיבה´ לאלימות של מורה הוא בעצם נסיון להבין אותו - ובמידה מסויימת לתת לגיטימציה להתנהגות שלו.

 

[לאה_מ]

מיקה (ארוך מאד)

חשבתי מה לכתוב בשורת הנושא, והיו לי כמה רעיונות, שכל אחד מהם נשמע לי יותר נורא מהשני. עומר לומד בכתה ג´ בבית ספר שנחשב מצויין, ושירה תעלה בשנה הבאה לכתה א´ באותו בית ספר. יש לי אכזבה עמוקה ממערכת החינוך, שנובעת גם מהרמה והשטחיות של החומר שנלמד בכתה (ושל תכניות הלימודים בכלל - אתמול במקרה ישבתי לידו כשהוא הכין שעורים בתורה, ולדעתי 80% מהשאלות בחוברת היו פשוט משעממות עד מוות - אז למה אי אפשר להסתפק ב-20% המעניינות שהם הצליחו לחבר? זו לא חובה להכין חוברת של 50 עמודים - אפשר להכין חוברת של 10 עמודים רק עם שאלות מעניינות), ומן הצד השני, גם מהבייבי-סיטר המאד מאד לא בטוח שבית הספר מספק לילדינו בשעות בהן הם נמצאים בין כתליו. מאז שהתחלתי לכתוב כאן בפורום, נחשפתי לגישת החינוך הביתי, והאמת שאני רואה בה הרבה מאד דברים חיוביים. א ב ל - וכאן יש לי אבל מאד גדול - זה ידרוש ממני שינוי בחיים שלנו שאני לא בטוחה שאנו יכולים לעשות, ובודאי שלא מהר. למשל, זה ידרוש ממני ו/או מבן זוגי לשנות את הקריירות שלנו - לשנינו יש היום קריירות שאינן מאפשרות עבודה מהבית. אני התנסיתי כבר בעבודה מהבית ויודעת שאני מאד לא מוצאת את עצמי בזה. מבחינה כלכלית אנחנו חייבים שתי משכורות בבית - אף אחד מאיתנו לא יפסיק לעבוד (גם מהסיבה הכלכלית וגם מהסיבה שיש לנו סיפוק גדול במה שאנו עושים). אגב, לפני כחודש היתה לי שיחה עם עומר בעקבות בקשה שלו באחד הערבים שלא ללכת מחר לבית הספר. הוא העלה את נושא האלימות, אם כי טען בתוקף שזה לא עניין אישי שלו, אלא מה שמפריע לו זו האווירה הכללית. אני הצעתי לו לחפש מסגרת חלופית (כלומר, לא להוציא אותו מהמסגרת של בית ספר ולהעביר אותו לחינוך ביתי, אלא לנסות לחפש בית ספר אחר - אולי בית ספר מיוחד, אולי משהו שבו פחות תלמידים, אולי משהו במקום אחר). אמרתי לו שההצעה שלי רצינית לחלוטין. שאם הוא מעוניין בזה, אני לגמרי מאחוריו ומוכנה לעזור לו, כולל לקחת על עצמי את אי הנוחות שנובעת מההעברה (לדוגמא, הסעות למקום מרוחק וכו´). להפתעתי - או, בעצם, ממש לא להפתעתי - עומר בכלל לא רצה לשמוע מזה. הוא אמר שהוא אוהב את החברים שלו ואין לו שום רצון להתנתק מהם, גם במחיר של שינוי אווירה. אמרתי לו שבבית ספר אחר, הוא גם ימצא חברים. הוא יודע זאת, אבל מעוניין להשאר עם החברים הנוכחיים, שגרים קרוב אליו, שהוא יכול להתראות איתם מחוץ לשעות הלימודים בקלות. אני עצמי תוצר של חינוך מיוחד, ומכתה ג´ ואילך למדתי תמיד בבתי ספר מרוחקים מהבית, ואני יודעת שזה יוצר סוג מסויים של מגבלה חברתית. לילדי תמיד איחלתי את ההיפך. תמיד רציתי שהם ילמדו קרוב לבית, שיקראו להם מלמטה לשחק כדורגל. וזה מה שיש לנו, והנה - הגולם קם על יוצרו. אני מאד מזדהה עם מה שכתבת. למרות שאין לי סיפורים זהים, מה שאת מספרת מאד מוכר. בדיוק השבוע סיפרה לי חברה שהמורה של הבן שלה (בכתה ג´) העמידה אותו (ו-10 ילדים נוספים) בפינה למשך כל השיעור משום שהם שכחו להביא את המחברת הרלוונטית. אני שואלת אותך - מעבר לתחושת ההשפלה של הילדים - איזו מטרה זה בדיוק משרת? הרי מרוב התעסקות בעונש הם ודאי לא הקשיבו לשיעור, מרוב התעסקות בהם ודאי אף אחד מהילדים האחרים לא הקשיב, אני לא מניחה שבשעור כזה נוצרה בכיתה אווירה לימודית - אז מה בדיוק המורה הרוויחה מזה (אני כבר לא מדברת על הילדים)?? אצל עומר לא נתקלתי בסוג הזה של דברים. גם כשהוא לא הביא ציוד לכתה במשך זמן מה (כפי שהתברר לי אתמול), המורה התקשרה אלי אחר הצהרים לומר לי זאת ממש בלי כעס, מתוך רצון כן לעזור לו, והבנתי שהיא גם לא גערה בו על כך. אני עושה בבית את מה שאני יכולה בתחום החינוך ובתחום ההשכלה של ילדי, אבל זה בשעות שמעבר לבית הספר. בעניין בית הספר אני מוכנה לתת להם את הבחירה החופשית של המסגרת המתאימה להם, כל עוד המדובר במסגרת שתאפשר לנו להמשיך לעבוד מחוץ לבית. נכון להיום, עומר בוחר להשאר בבית הספר שלו (ואגב, הוא הולך לשם בשמחה מדי בוקר. רוב הבקורת באה מכיווני). אולי שירה תבחר אחרת. ואולי לא. אולי מה שנותר לנו לעשות זה לממש את זכויותינו וחובותנו האזרחיות, כדי לנסות להתניע שינויים בעתיד. אני עושה זאת בקטן מאד בינתיים.

 

[limori]

לאה אוהו........./images/Emo45.gif

 

[michal@gal]

נשמע מזעזע

הבת שלי כבר בכיתה ד´, ומעולם לא היו סיפורים כאלה. בבית הספר יש הפרדה בין חטיבה תחתונה א-ג לחטיבה עליונה ד-ו, כדי שלא יקרה שהגדולים יציקו לקטנים. אם ילד שוכח להביא חומר לימודי מספר פעמים ברציפות או לא מכין שיעורים, ההורה מקבל על זה התרעה דיסקרטית (במחברת קשר) ולא באופן פומבי. נראה לי בפירוש מקרה שבו צריך לערב את ועד ההורים ולדבר עם המנהלת דחוף על שינוי הגישה.

 

[ליאת +]

בתגוה ללאה: השאלה אם הילד יכול

להחליט לבד על שינוי מסגרת חינוכית. כילדה למדתי ביסודי ממש גרוע, שהיום אני זוכרת אותו כמוסד אפור עם מורים והנהלה שכבר בכיתה א´ היה לי ברור שהם עסוקים בעיקר בענינהם האישיים ושאין להם שום ענין של ממש בתלמידים. בכיתה ה´ הציעו לי לעבור לבי"ס טוב יותר- וסירבתי. פחדתי לעזור את החברים והחברות. בכיתה ו´ ההצעה שוב עלתה והסכמתי (בעידוד מסיבי מאוד של ההורים שלי). ההתחלה הייתה מאוד קשה, אבל בסופו של דבר זכיתי להיות עד כיתה ח´ בבית ספר מקסים ואיכותי, שעוד לפני כל השמות המפוצצים של מעורבות הורים וחינוך דמוקרטי זה מה שהוא עשה. אני ממש יכולה לזכור את ההרגשה שהמבוגרים שם מייצגים משהו אחר: אנשים שמכבדים אותנו (הילדים), מתענינים בנו ונהנים מהשהות איתנו. מה שאני מנסה להגיד זה שלילד (וגם למבוגרים) קשה לדמיין את האלטרנטיבה ולפעמים צריך לעזור לו באופן אקטיבי (אם באמת מעונינים בכך): לקחת אותו למקום, להפגיש אותו עם ילדים שלומדים שם ואפילו כמו שההורים שלי עשו- להציע שלושה חודשי נסיון (במהלכם ספרתי כל יום מתוך געגוים לחברים הישנים, ובסופם החלטתי להשאר במקום החדש!).

 

[לאה_מ]

אני מסכימה שההחלטה לא יכולה להיות

רק של הילד. זו גם אחריות כבדה מדי להעביר לכתפיו. גם ההעברה שלי לחינוך אחר בכתה ג´, היתה החלטה של הורי, ולא החלטה שלי. אני רציתי להשאר בבית הספר השכונתי, שהיום אני יודעת שהוא היה בית ספר גרוע. אז בדיעבד, ההחלטה של ההורים שלי היתה נכונה וטובה, משום שאני הרווחתי סביבת לימוד איכותית ואינטיליגנטית, אבל הבדיעבד הזה לא היה ידוע לי מהתחלה. בית הספר היסודי אצלי היה מלווה בלא מעט קשיים, שנבעו בעיקר מהריחוק הפיזי מהחברים לכיתה ומהריחוק החברתי מהילדים בשכונה. כך התגלו קשיים גם בהצטרפות לתנועת נוער (הייתי היחידה שלא למדה באותה כיתה עם שאר הילדים בקבוצה) וכו´. לילד בכתה ג´ המרחק הזה הרבה פחות נגיש. בחטיבת ביניים ובתיכון כבר לא הפריע לי שהחברים שלי לא גרים קרוב. אז האם ההורים שלי עשו החלטה נבונה? אני חושבת שכן. האם בהכרח עלי לקבל את אותה החלטה לגבי ילדי? לא בטוח. אנחנו, למשל, לקחנו את בית הספר השכונתי כשיקול מרכזי כשחיפשנו דירה. כתוצאה מכך בית הספר של עומר נחשב לבית ספר מצויין (בשונה מבית הספר בו אני למדתי כילדה בכיתות א´ ו-ב´). אני חושבת, שהיום השיקול החברתי חשוב עבור עומר, ואני רוצה לאפשר לו את זה. בכיתה ז´ זה כבר יהיה אחרת, הנגישות שלו למקומות מרוחקים תגדל, ואז - לדעתי - עם המעבר לחטיבת הביניים - בהחלט יהיה מקום להציע לו לבחון גם אלטרנטיבות מרוחקות יותר.

 

[מיקה אמא של עדי]

תודה לכן על כל התשובות

עקבתי אחרי הכל בעניין רב והזדהיתי עם הרבה דברים. גם הגישה של יונת שילדים יכולים ללמוד בבית (וגם NOA_F שמספרת על הבן שלה) גרמה לי להזדהות וגם כמובן סיפוריה של לאה_מ. גם אני נתקלתי בגישת ה"חינוך הביתי" ואני די קרובה אליה בהשקפה התיאורטית שלי אבל לדעתי כן צריך ללמוד בבית כאשר משאירים בבית וכן צריך לגרות את הילד להעשיר את ידיעותיו. את הגישה של unschooling כלומר להשאיר בבית ולא ללמד כי הילד ישתלב לבד בכל מני פעילויות כדוגמת בישול מרק ומזה ידע מספיק אני מקבלת בערבון מובל : תלוי מאוד מאוד מה ההורים עושים מזה ולהרבה הורים נח לשים את הילד מול הווידאו (גם זה לא רע, במינון מסויים) או להתגלגל איתו למכולת בלי שהוא ילמד משהו (אלא רק יהנה או ישתעמם ושניהם לא פסולים בעיני, אך לא מספקים). גם בימים שאני משאירה בבית אני משתדלת למצוא פעילויות או שהשהייה בבית תהיה כזו שלומדים ממנה משהו חדש . זה נעשה לא באובססביות אלא כמעין דרך חיים גם שלי ושל בעלי ולאו דוקא כדרישה מילולית. קיבלתי את עצתכן לגבי שיתוף עוד הורים וההנהלה והנה התוצאות בהודעה הבאה (כדי לא להאריך יותר מדי)