קוקי שלי!!!../images/Emo7.gif
זה הולך להיות מגילה, אז אני מזהירה אתכם כבר מעכשיו. אודיש, אני אומרת לך, הזמן עושה את שלו. מי כמוני יודעת? וכולם פה בטח חושבים שאני מדברת שטויות כי דיברת על דברים אחרים, אבל לא. אני יודעת שאת לא מתגעגעת לארץ רק בגלל הטיול, אלא גם השארת משהו מאחור. ובגלל זה את בוכה כל יום או עצובה שאת לא שם, תאמיני לי שכל החצי שנה הראשונה שהייתי פה, הייתי כמוך, הייתי בוכה לאמא שלי ועם אמא שלי כי כל כך כאב לה לראות אותי במצב כזה שהיא בכלל לא רגילה, היא היתה רגילה לשירן שצוחקת ומחייכת
תמיד, שאף פעם לא יושבת לבד בבית ושאף פעם לא בוכה. ובגלל זה היא היתה בוכה. מאז שהגעתי לפה, אני חושבת שהדבר הכי חשוב שהשגתי פה הוא הקשר המצויין עם ההורים שלי. אמא שלי יודעת הכל. על החברים בארץ, על אנשים מסוימים, פשוט הכל. אמא שלי הבינה כמה שהיה קשה לי בלי חברים והיתה מוכנה לעשות הכל. היא אמרה לי:"שירן, את יודעת מה? תני לעצמך חודש. חודש. אם את עדיין תרגישי ככה, אני נוסעת לעיר לברר לך מחירים של כרטיסי טיסה ואני שולחת אותך לישראל לחודש." כל כך רציתי לחזור לישראל ששמחתי מעצם העובדה שאני חוזרת לחודש... ואז בביצפר הכרתי בנות, בנים, הכל נהיה יותר טוב ושכחתי בכלל מישראל... ועכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא רוצה לחזור. אני יודעת שלכולם יש חברים וחיים חדשים וכמה שהבטיחו לשמור על קשר, לא ממש איכפת להם, הם התחילו חיים חדשים. אז למה שיהיה איכפת לי מהם? למה שאני אשב ואבכה שאני לא איתם כשבעצם הם בכלל לא חושבים עליי...? בקיצור אודיש, אל תקחי ללב, הכל יעבור, את יודעת שתמיד אבל תמיד אני פה! ותתנחמי בעובדה שאני אראה אותך עוד חודשיים וחצי!!! וגם את שיר!!! תנסי כמה שאת יכולה ללמוד את השפה, ותצאי קצת מהבית. אם זה לקולנוע, או סתם להסתובב בעיר. גם אם זה עם אמא ואבא. שולחת לך את כל האהבה שבעולם ואת יודעת שאת החיים שלי ושאני עצובה כשאת עצובה ושאני אוהבת אותך הכי שבעולם! ואם את לפעמים עצובה את תמיד יכולה לדפדף בדפי הפורום ולהסתכל על התמונה המפחידה ששמת של דניאלה
אז לילה טוב מאמי, אני חייבת ללכת להשתין, שתיתי יותר מידי במסיבה של ידיד שלי ואני ממש גאה בעצמי שאני עדיין מקלידה בהקלדה עיוורת אחרי ששתיתי כמו אלכוהוליסטית!!! דרך אגב היה מה זה קטעים... אח שלי שתה יותר מידי והקיא את הנשמה... היה מצחיק!
אני לא שתיתי כל כך הרבה כמוהו.... ואתם בטח שואלים על ההורים שלי...? סיפרנו להם ובהתחלה הם כעסו ועכשיו הם צוחקים עליו...
ביי אנשים, לוב יו אול ובמיוחד אותך אודיש!