God shave the Queen

[melancholy man]

God shave the Queen

השבוע בשעה שאנחנו ציינו את יום העצמאות וימי העצבות, גם באנגליה, מדינה שלעולם לא נוסדה, נחגג ה national day הוא יומו של סיינט ג'ורג', הקדוש המגן של אנגליה (דגל הצלב האדום על רקע לבן, הוא דגלו של אותו סיינט ג'ורג') והחג הלאומי האנגלי הזה הוא הזדמנות לשאול את השאלה "מה אנגלי בעיינכם"? איזה הרכב או אלבום הכי מזכיר לכם את מולדת הפיש אנד צ'יפס, כדורגל ובירה רעה במיוחד. בשבילי יש לשאלה הזאת, תשובה מרכזית אחת: הקינקס. הקינקס, (בעיקר ריי דיוויס בעצם) כותבים וכתבו על געגעים לאנגליה הישנה והטובה, המוסיקה שלהם, שבמקור, כמו כל בני "המחזור" שלהם בעולם הרוק, לקחו גיטרות ותופים בעקבות צלילים שהגיעו מהדלתא של המיסיפיפי, היא כל כך בריטית וכל כך מושפעת מהמוסיקהול והפולק הבירטי שאי אפשר לטעות, אבל יותר מכל אלו, המילים שלהם, הם הכי אנגליות שיש, הנופים הם נופים אנגליים, אבל יותר מזה, הסיטואציה בשירים ובזה הם נבדלים מההשפעות הבירטיות שלהם, הן סיטואציה של מטבח וסלון, משהו קטן וביתי ומאוד מאוד מאופק ואנגלי. אז מה אנגלי בעינכם? מה האלבומים הכי אנגליים שיש?

 

[melancholy man]

בעצם הייתה צריכה לבוא תמונה על ההודעה

בעאסה שאני כבר לא יכול למחוק הודעות של עצמי... זה אילוסטרציה של הצייר רפאל שהנושא שלה הוא סיינט ג'ורג'.

 

[giloni]

אנגלים עד כאב

The Small Faces - להקשיב ל Lazy sunday afternoon ולהרגיש כל-כך אנגלים Steeleye Span - כל שיר שהם שרים, אבל כל שיר, הוא נוף אנגלי - אלא שאלה נופים שכבר לא קיימים במציאות המקדונאלדס והאוטוסטראדה M6. Ralph McTell - אנגליה קטנטנה, אישית מאד ואהובה מאד, גם אם מרירה וכואבת לפעמים Dave Cousins שכמעט כל שיריו הם שירי נוף בריטי (לונדון, קורנוול, דבון, ווילס) שמציירים במוחו ציורים סוריאליסטיים לפעמים וראליסטיים עד כאב בפעמים אחרות. הכל בא מאנגליה וחוזר לאנגליה. אבל מעל כולם By Far ריי "אדמו"רנו" דיוויס יבדל"א, וחסידיו העקומים (בחיי שככה קראו להם בארץ...) - קבלו בבקשה את ה Kinks - ההרכב הבריטי האולטימיטיבי תחנת ווטרלו, דנמארק סטריט, אגודת השימור של הויליג' גרין (שקיימת כמעט בכל חור באנגליה עד עצם היום הזה - כאילו שאף אחד לא עשה מהם אף פעם צחוק), סימטאות הסוהו - והתמונה שלא תמוש מנגד עיני אף פעם כנראה - ריי דיוויס המזדקן עומד על הבמה, עטוף בחליפה בצבעי היוניון ג'ק בארמון קנזינגטון, חמוש בגיטרה בצבעי היוניון ג'ק, שר את ווטרלו סאנסט בפני המלכה ומשפחת הסרדינים המיובשים שלה. מה יותר אנגלי מזה??? יקי

 

[melancholy man]

המצעד הבריטי

חפרתי קצת ב youtube בשביל למצוא את השירים הכי אנגלים שאני מכיר, הנה התוצאות.. Penny Lane - The Beatles ג'ון לנון, הגיע לעולם הפופ, דרך הדלתה של המיסיספי ותקליטים של אלוויס, אבל פול, שותפו ליצירה, הגיע דווקא מעולם המוסיקהול והשירים השינים ששמע מהרדיו של הוריו (אחד החסרונות כנראה בזה שאתה בא ממשפחה גרעינית, המוסיקה של ההורים נתקעת לך בראש), השילוב של שני אלה, יחד עם הליברפוליות המובנת של כל הארבע, יצרו את השילוב הקסבום של הביטלס, שבא ליידי ביטוי אולי בצורה הכי טובה במה שבעיני הוא הסינגל המוצלח בתולדות הרוק, זה שמכיל מצד אחד את פני ליין ומהשני את שדות התות. פני ליין, הוא סצנה ליברפולית קטנה מרחוב אחד,עם המספרה, עוברי האורח החביבים שמברכים אותך לשלום, האיש שלא לובש מעיל גשם, הילדים שצוחקים מאחורי הגב של הזקנים, כל כך קטן, כל כך אנגלי, כל כך יפה http://www.youtube.com/watch?v=YHBKAyn17vw the jam - that's entertainment אם יש דבר כזה צאצא מוסיקלי, פול וולר הוא בנו החוקי של ריי דיוויס, הסיפורים שלו הם סיפורים בריטיים קטנים, רומנים של כיור המטבח ורומניטקה של הבאנליות, והסאונד, כל כך בריטי שאי אפשר לטעות בו. זהו בידור!. http://www.youtube.com/watch?v=8O-pjgdVH4g The Kinks- The Village Green Preservation Society והבן לאב ולרוח הקודש הקינקית, למען האמת, דיי אפשר לבחור אקראית כל שיר של הקינקס בערך מ 66 וצפונה, בטח שאפשר לבחור את ווטארלו סאנסט, או את לולה או סאני אפטרנון, אבל באלבום הזה ובשיר הזה, למרות שהם היו כמו שאמר דיוויס הסוד השמור הכי טוב של עולם הרוק (בגלל המכירות המזעזעות) בעצם נולד רוק אנגלי של ממש, חוץ מזה, זה יופי של שיר.. http://www.youtube.com/watch?v=J6ROIbhD4Ls Small Faces - Itchychoo Park הם היו כל כך אנגלים, עד שלא היה להם סיכוי באמריקה, רק בשיר הזה, שהיה מספיק מושפע מהאופנה באמריקה ומספיק טוב באופן יוצא מהכלל, הם הצליחו לפרוץ החוצה, אבל גם כאן, החוויה כל כך לונדון של 67 שאי אפשר שלא להקסם, מהמוצדקים שבשירי הרוק. http://www.youtube.com/watch?v=fofNPJ8RGdQ pink floyd arnold layne כשפול מקרטני בא לספר לאבא שלו על ההצלחה האדירה של הביטלס, אמר אבא מקרטני, זה הכל טוב ויפה אבל למה אתם חייבים לשיר she loves you yea yea yea, אי אפשר לשיר yes yes yes... וכן, עד סיד בארט, זמרי פופ אנגלים שרו במבטא אמריקאי מזעזע, סיד דהיה אולי הראשון שהצליח לתרגם את שפת הפופ לאנגלית, בלי להתנצל ובלי מאמץ ניכר, מעבר לזה, הסיפורים שלו, הם סיפורים קטנים, שמתרחשים בערים אנגליות עוד כמה שירים מחר...

 

[anatyp]

לא כל כך בטווח השנים של הפורום

Lightning seeds האנגליות מאפיינת את כל היצירה שלהם (שלו בעצם) - מבטא כבד בשירים, תכנים של כדורגל ושירי פאבים בכלל נחמד ביותר וגם יש את Blur,Oasis ואת Supergrass שהם ממש ילדי שיכונים בשבילי בכל אופן....

 

[almogi]

Genesis

עד The lamb (לא כולל) הפסיכדליה והשפעות הפולק ב From Genesis to Revelation, ההומור הכל כך בריטי של Harold the barrel ו I know what I like, ההתיחסות להיסטוריה ולאישים בריטיים ב Supper's ready, משחקי המילים והנונסנס שכל כך אופיינים לאנגליה ב Nursery Crime ומעל הכל Selling Englan By The Pound - אלבום שעם כל הלעג, האירוניה וההצלפה יש בו הרבה אהבה לממלכה המאוחדת.

 

[William Kidd]

Queen

האצילות של פרדי, במיוחד בשנות ה- 70, אבל גם אחרי זה. והמוזיקה שמכניסה לעולם הזה כל פעם מחדש.

 

[יציבות רגעית]

מסכים בכל מובן המילה

האצילות של כל חברי הלהקה,הגאונות ברפסודיה בוהמית וכל שאר השירים,בראיין.שכל סולו שלו גורם לך להתרגש מחדש,we will roak you ו we are the champions זה מה שהם עשו ומה שהם היו

 

[melancholy man]

יש משהו במוחצנות ובפרחיות הכללית של קווין

שעושה את כל העניין לאמריקאי להחריד, משהו כמו ילדי מהגרים פקסטיניים באיזה עיר אפורה במיד ווסט שמנסים להראות כאילו הם בוואגס או איזה גירסא גרועה וצבעונית מידיי לסירטי בוליווד (לא שגיאת כתיב..) אבל זה כנראה רק אני כי באנגליה זה נמכר כמו הביטלס בערך.

 

[מונטמורנסי]

אני מסכים איתך לגבי קווין...

 

[Abbe Faria]

שניכם טועים מטעים וחסרי מושג ../images/Emo13.gif

http://www.youtube.com/watch?v=7KVHFvvLQj8

 

[strangebrew]

טל,

נראה לי שהצלחת להסיט אותי לדרך הישר. לפני חודשיים חשבתי בדיוק כמו אייל אבל בתקופה האחרונה אני מתחילה לראות את ניצוץ הגאונות של קווין. אני כבר יודעת את כל המילים של רפסודה בוהימית ואולי, ישמור אותי האל, עוד אעז להודות בפומבי שהם דווקא נחמדים... /tapuzforum/images/emo13.gif

 

[melancholy man]

תודה טל

לא יכלתי להוכיח את המשפט שכתבתי יותר טוב

דא"ג אני לא כתבתי כאן שום דבר על המוסיקה שלי קווין, לא שיש לי בעיה לעשות אם באמת יהיה צריך, תמיד יש לי משהו רע להגיד בנושא...

 

[יציבות רגעית]

זה מתחלק

יש בQUEEN שלוש תקופות התקופה הראשונה יוצרים מה שהם מרגישים בלי לתת חשבון לאף אחד וזה עד התקליט the game ,התקופה השניה מיסחרים להחריד עם להיטים מתוכננים לפי רצון הקהל(הם בעיקר כתבו את מה שהקהל רצה לשמוע,התקופה השלישית מתחילה עם התקליט אינואנדו ועד הסוף כולל מה שהוקלט אחרי מותו של פרדי ,חזרה בגדול ליצירה האישית.מסקנה לכל דבר יש עליות וירידות מה שמשנה זה מה יש יותר ובמקרה שלQUEEN אין ספק מה יותר, הם פשוט גדולים

 

[Abbe Faria]

מסכים ולא מסכים...

מסכים שיש עליות וירידות, מסכים שיש 3 תקופות עיקריות... העניין הוא שעד The Game (לא כולל) זה היה בעיקר עליות... מThe Game והלאה זה 90% ירידה תלולה ומחרידה... (ניסיתי לפני כמה שבועות לשמוע את איניואנדו, אלבום שמאד אהבתי כילד, פשוט מחריד)

 

[יציבות רגעית]

אינואנדו דיסק פרידה

מאינואנדו בעצם מתחיל מסע הפרידה של פרדי ,עד אז היתה ירידה מחרידה אין כל ספק ,בדיסק הזה מתחיל מסע הפרידה של פרדי ואפשר לשמוע את זה בתוכן של השירים זה לא אותו פרדי משנות ה70 ,זה פרדי רגוע יותר,בוגר יותר,מיושב יותר וכך גם נשמעים השירים האחרונים

 

[Abbe Faria]

זאת בדיוק הבעיה של איניואנדו

זה לא אותו פרדי משנות ה70... פרדי של שנות ה70 זה יוצר מדהים (קשה לי לחשוב על מישהו שכתב דברים יותר טובים ב73-77 בערך)... פרדי הרגוע יותר, הבוגר יותר והמיושב יותר משעמם מוות... (אירוני משהו אני חושש)

 

[יציבות רגעית]

הגיל עושה את שלו

מן הסתם שככל שאתה מתבגר אתה מיושב יותר ,כותב מוציא את מה שיש לו ביפנים,אנחנו כצעירים מתחברים יותר לפרדי של שנות השיבעים ,חסר מעצורים אומר את מה שיש לו להגיד בלי לדפוק חשבון.אינואנדו וכן הדיסקים שהוציאו אחר כך הם יותר ראיה על החיים מה שרק בן 40 פלוס יכול לכתוב,אבל זה לא מבטל את הגאונות שיש שם ,דיסק פרידה וזה מורגש(אני לא יודע אם פרדי הרגיש שזה מה שזה יהיה) אין בו הרבה מה להציע לצעירים אבל יש בו כמה יצירות חזקות,וצריך לזכור הם היו ארבעה

 

[יציבות רגעית]

ללא פרדי

מה אתה חושב על ההופעה ב2005 לדעתי מי שאהב את פרדי לא יכול לשמוע את מה שהיה שם

 

[Abbe Faria]

מחוסר עניין אפילו לא שמעתי

עם כל הכבוד שיש לי לבריאן מיי, קווין בלי פרדי זה לא קווין...