מתוך הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום (מילן קונדרה)
הנסיון לתת משמעות לחיים נשען על מיתוס החזרה הנצחית - אותה הנחה שיום אחד הכל יחזור על עצמו. אחרת, חיים שאינם חוזרים על עצמם הם כצל חולף, חסרי משקל, נולדים מתים...מה שמתרחש פעם אחת כאילו לא התרחש אף פעם... אם ניתן לאדם לחיות רק פעם אחת, כאילו לא חי בכלל. רעיון החזרה הנצחית פירושו פרספקטיבה מסוימת, שבה נראים הדברים אחרת מכפי שהם מוכרים לנו: הם חסרים את הסיבה המקלה של טבע חולף, המונעת אותנו מלחרוץ דין כלשהו. איך אפשר לשפוט משהו שהוא בן חלוף? דמדומי השקיעה מאירים את הכל בקסם הנוסטלגיה, אפילו את הגיליוטינה. אם כל שנייה בחיינו תחזור על עצמה עד אינסוף, נהיה כבולים אל הנצח כמו ישו אל הצלב. מחשבה כזאת מעוררת אימה. בעולם של חזרה נצחית, רובץ על כל תנועה כובד בלתי נסבל של אחריות. זאת הסיבה שניטשה קראה לרעיון החזרה הנצחית העול הכבד ביותר. אם החזרה הנצחית היא אמנם העול הכבד ביותר, יכולים חיינו להצטייר לעומתו בכל קלותם הנפלאה. העול הכבד ביותר מרטש אותנו... אך בשירת האהבה של כל הזמנים האשה נכספת לשאת את כובד גוף הגבר. העול הכבד ביותר הוא איפוא גם הגשמת החיים המלאה ביותר. ככל שהעול כבד יותר כן חיינו קרובים יותר לאדמה וכך אמיתיים ומציאותיים יותר. לעומת זאת, העדר מוחלט של עול גורם לאדם שייעשה קל מן האוויר, הוא מרחף, הוא מתרחק מן האדמה, מן הקיום הארצי, הוא נעשה ממשי רק למחצה ותנועותיו קלות וגם נטולות כל משמעות. אם כן, במה עלינו לבחור? בכובד או בקלות? .... מה חיובי ומה שלילי, כובד או קלות? רק דבר אחד ברור: הניגוד כובד-קלות הוא המסתורי מכל הניגודים ובעל המשמעות הגדולה ביותר.