באפי עשתה את הכל כמהלך אגואיסטי.
לא היה אכפת לה איך ומה דון תרמה, לא היה אכפת לה שדון לא באמת אחותה אלא מפתח מיסטי שנוצר מהדם שלה כתצורת אדם ובעינייה זה לא ממש היה עניין של הקרבה עצמית - זה היה סיכום. זה היה הסוף שלה, המוות המיוחל, המתנה שלה. המתת. כמו שאמרה הקוטלת הראשונה, המוות הוא המתנה של כל קוטלת, השקט המיוחל, החוסר בצורך התמידי להתגונן ולהלחם, להיות החזקה שכולם נתמכים בה. באפי עשתה את שלה, תרמה את חלקה (אפילו יותר מחלקה, היא המשיכה להלחם גם אחרי שיצאה משושלת הקוטלות כשבעצם זה היה התפקיד של קנדרה ושל פיית' להלחם). היא לא חשבה מה יבוא אח"כ, למעשה, לא היה אכפת לה כבר - וזו גם לא טעות בחישוב\בעיה שלה שהיא הוחזרה לחיים, אי אפשר לומר שהיא הייתה מאושרת מהעובדה שזה קרה. באפי, לשם שינוי, הפסיקה להיות זו שכולם סומכים עליה, זו שנטל העולם נמצא על גבה. נמאס לה, כל מה שהיא רצתה זה שהכל יגמר וזו הייתה המתנה שלה לדואן (חיים) בדיוק כמו המתנה לעצמה (מוות). דרך אגב, מיותר היה להוסיף את הפסקה של היהדות, היות והיא ממש לא רלוונטית, לא לסדרה ולא לבאפיוורס. ההלכה היהודית לא יכלה להיות פחות קשורה. ואם אינני טועה, אביה של שמ"ג הוא יהודי, לא אימה -לכן היא לא נחשבת ליהודיה. וגם תרומת האיברים, היות ובאפי, בבאפיוורס, שונה מיתר האנשים ואכן דמה "אדום יותר". (אומנם לא מדואן כי הן מאותו הדם, אך תפקידן שונה) הסדרה ככולה, אם כבר בנושא דת עסקנן, לא מדברת על הדת כהיותה דת, פעמים רבות ג'וס אמר (ופרקים הוכיחו) שאומנם הסדרה בנויה על נקודות דתיות ומיסטיות כאחד, אך זה פירוש לחיי היום-יום שלנו תחת מיתוסים ופואנטות ציוריות ומודגשות. הסדרה אופפת דת ומיסטיקה, אך מדברת ברובה על לבטים וקשיים\נקודות מפנה אנושיות ולא דתיות למהדרין. ונקודה אחרונה שאולי לא תהיה קשורה ממש, אבל עדיין אומר אותה, לגבי הצלבים\מים קדושים\מגני דוד\ערפדים יהודים וכו' - למה ערפדים, גם אם מבוססים על דמויות לא נוצריות, מפחדים ממוטיבים נוצריים? היות ובעקרון זה לא באמת הצלב או המים הקדושים שמפחידים אותם (במקור, לא בסדרה), אלא העקרון הדתי שמאחוריהם, הקודש, הטוהר, ה"כח" הטוב. המים המקודשים; סמל לחיים והמוטיב הדתי של הקדושה והצלב; העץ שמסמל את האדמה, התחיה והסמל כמוטיב דתי חזק. למה דווקא מים קדושים וצלב, בניגוד למגן דוד ו...תפילין או ווטעבר? כי זה מיתוס נוצרי ולא יהודי, בודהיסטי, מוסלמי או אחר.
