אני חושב שזה עניין../images/Emo101.gif
מאוד אנושי להיות אגואיסט. ככה תוכננו, שרידה עצמית, אי אכפתיות. זה הכל משהו שאנחנו מנסים לכפות על עצמנו, אנחנו מנסים להפוך את עצמנו למשהו שאנחנו לא. אנחנו בני אדם וזהו. לא יותר. אני מניח שאם הייתי יכול לשנות את הדברים בעולם הייתי משנה. אבל אני לא יכול. ואת לא יכולה. לפרט אין כח. ושום דבר לא יעזור. לכן, אין טעם להתאבל ולהרגיש רע, זה גם ככה לא תורם בכלום והאמת היא שלא באמת אכפת לי כל עוד זה לא קורה לי. בעיקרון, יש לי פרופורציות. אני בנאדם שמודע כל הזמן לזה שהוא סתם שמוק שהחיים שלו מושלמים בהשוואה לאחרים. העניין הוא, שאלו הם החיים שלי, אני חיי אותם ולא אף אחד אחר. לכן, הבעיות שלי גדולות בדיוק כמו הבעיות שלהם, אם הם היו חיים את החיים שלי הבעיות שלי היו נראות להם גדולות... ולהפך... אבל אנחנו חיים כל אחד את חייו, ואני לא יכול באמת לומר שחיי יותר טובים, אני חושב שזאת התנשאות. לא חייתי את חייהם, יכול להיות שהם הרבה יותר טובים. גם כשאני מתלונן ומתבכיין, תמיד יהיה את הקול הזה מאחורי הראש שאומר לי לסתום את הפה ולהבין שהכל בסדר. אבל זה רק אני. זאת יותר שיחה למציאות מאשר לפורום... אני כל הזמן שוכח את מה שאני רוצה לומר בגלל שאני כותב וזה לא מספיק לצאת. נו טוב. נדב