כבר הסכמנו פעם
שראש מדינה נבחר עדיף בהרבה, אבל פשוט לא יכולנו לחשוב על דוגמא מתאימה. היופי הוא שגם ראש מדינה נבחר מגיע בסופו של דבר מחוץ מצומצם של עסקנים מקושרים ככה שלמרות שבבריטניה יש את האפשרות הגרועה ביותר, היא גם האפשרות הטובה ביותר באותו הזמן. כמובן שמונארכיה זה מוסד אנאכרוניסטי אנטי-דמוקרטי, אבל זכות הציבור לדעת (מה מידת החזה של הדוכסית מקיימבריג') זה דמוקרטיה בהתגלמותה. לא רגע, נראה לי שהתבלבלתי, כי בעצם אין שום בעיה מהותית עם המונרכיה הקונסטיטוציונית בבריטניה, והיא אחד הדברים שנהנים מקונצנזוס לאומי, בעוד שהעתונות בבריטניה, שנשלטת בידי איל הון אוסטרלי (ויהודי), עושה דברים שלו המשטרה היתה מבצעת אותה היה פורץ מרד עממי.