זוית ראיה אחרת
בלי להתייחס לנקודה של הבאת הילד לנה"ז, שהיתה כמובן שלא במקום, אני רוצה להתייחס לנקודת ההאשמות. אני לא חושב שההאשמות מכוונות אל אותו נהג מתנדב. נכון - הוא עשה בדיוק את כל מה שהוא יכול היה לעשות וצריך לקבל צל"ש על ההתנדבות. אני לא חושב שמישהו מחפש להאשים אותו. האשמות הציבור מכוונות אל המערכת שהתכנון שלה מביא למצב שבו בלי הפעלת אותו מתנדב היא אינה מסוגלת לתת מענה למקרים רבים - כגון זה. אל הילד הזה היה צריך להגיע נט"ן ולא נהג מתנדב. התשובה היא ברורה - נכון, אבל לא היה נט"ן זמין, עשינו את כל מה שיכולנו בגדר הנסיבות! נכון - אבל בדיוק על זה הציבור מתרעם, על זה שהגענו למצב שבו לא היה לנו נט"ן זמין! אמי עבדה תקופה מסויימת כנציגת קידום מכירות של שח"ל. באותה תקופה ניהלנו די הרבה "דיונים" על זמינות הנט"נים של שח"ל לעומת מד"א, והבנתי כי חולים רבים חותמים על מנוי שח"ל לאו דווקא בגלל שרותי ה-Tele-medicine המתקדמים שהחברה מציעה אלא כדי להיות בטוחים שאם וכאשר יצטרכו - יגיע אליהם נט"ן בלי שיצטרכו לחכות לנט"ן מד"א. מה שמביא אותי לשאלה - מד"א (מבחינה הסטורית) בנוי כארגון התנדבותי, שמסתמך על מתנדבים לטובת חלק עיקרי של פעילותו (ללא מתנדבי נוער, למשל, כל האמבולנסים הרגילים בשעות הצהרים והערב נשארים מחוסרי צוות) - השאלה היא האם ארגון הצלה לאומי, מתקדם, במדינה מערבית מפותחת יכול להתקיים כך? או שאולי מתכונת עדיפה היא ארגון המסתמך על עובדים כאשר המתנדבים מהווים תוספת? אני מבקש מראש לא לקטול אותי - מדובר _רק_ על חומר למחשבה...