First time lucky

[Mנטה]

זה יהיה גם קצת יותר מובן אם תכתבי

שאת כבר שנה בסין וקראת כל מה שאפשר לקרוא ולדבר וכל זה על מהפכת התרבות ועל כל מיני דברים אחרים

זה לא רק רושם ספרותי כמובן

. אני מאוד שמחה לראות אותך פה

ואת ג'אנג שיאנגליאנג קראתי כמדומני רק ב"עץ המשי", אחרים שלו אני לא בטוחה שצלחתי. מבחינתי אין כמו אה צ'אנג, מלך מלכי המלכים של הספרות הסינית

 

[דדאלוס]

גם אז לא בטוח שיהיה מובן ../images/Emo8.gif

אני חולק על הדעה שהובעה. "ברבורי פרא" לא בא לספר מדוע מאו נהג כפי שנהג, או להכריע במחלוקות היסטוריות בין צ'יאנג-קאי-שק לבין הקומוניסטים. בניתוח היסטורי למדני אולי יש מקום להזכיר את תפקידו של המערב ולהתעניין במהלכים "הגדולים". לא. "ברבורי פרא" בא לספר סיפורם של מי שהיו שם, וכיצד השפיעו מהלכיו של מאו, או צ'יאנג-קאי-שק, או חבורת הארבעה או כל אחד אחר על האנשים הקטנים והפשוטים, הרחק הרחק שם למטה. במקום לקבול כלפי "ברבורי פרא" על מה שהוא לא, כדאי לנסות ולהפיק ממנו את מה שהוא כן, ועל כך כבר ציינתי בתגובתי הקודמת: סיפורים אישים, אוסף של חוויות "קטנות" שדרכם משתקפת סין. היסטוריה, במקור, היא "הסיפור שלו" (His-Story), ובמקרה הזה שלה, של רונג ג'אנג. ולמנטה: הג'אנג שיאנגליאנג שהכי הרשים אותי הוא "חצי הגבר הוא אישה". מומלץ בחום. (ומלך מלכי המלכים של הספרות הסינית בעיני הוא דווקא לאו-טצה

) ולמי שאוהב גם קולנוע, ישנם במאים סינים מעולים. אחד האהובים עלי הוא ג'אנג-יי-מו (ז'ודו, פנסים אדומים, ועוד - כולם מצויינים), והמקבילה הקולנועית שלו ל"ברבורי פרא" הוא "סיפור חיים" הנהדר.

 

[arandiera]

עשית לי חשק לקרוא אותו שוב!

מוזר אבל באופן פרדוקסלי מיד כשסיימתי את הספר רצתי וחיפשתי חומר על מאו טסה טונג, עד אז לא ממש ידעתי על קיומו ועבקבות כך קניתי את הספר האדום. כנראה שעל אף היות הספר חד צדדי כפי שנטען כאן הוא לא נמנע מלפתוח אפיקים לכל צד שהוא. דבר נוסף, מלבד הכמיהה אחרי טסה טונג הביא אותי הספר להתאהב בביגורפיות היסטוריות ולקרוא את שורשים. (ממנו אגב אני לא זוכרת הרבה, נדמה לי שקצת השתעממתי...)

 

[renjintso]

Only too bad it's soooo boring

with Private small stories" repeating again and again & again in what is simply bad writing. I don't have a problem with someone telling his story, but Chang does try to analys the historical events, and , to my opinion, fails King of Chinese literature to me is Cao Xue Qin, Dream of the red camber. In him, Dostoyevkey meets his match, and Menta can tell you how much this means

 

[Mנטה]

איך התעתיק העברי של השם שלו ?

 

[Mנטה]

את "חצי הגבר הוא אישה"

פשוט לא הצלחתי לקרוא. ובאמת שניסיתי. אבל לפני שאתה הולך ללאו טצה (ומה עם צ'ואנג טסה ?), קראת את אה צ'אנג ?

 

[דדאלוס]

כבר הלכתי לשם... ../images/Emo13.gif

אבוד. אבל לא, לא קראתי את אה צ'אנג. אפשר לקבל המלצות? רגע רגע, את "חצי הגבר הוא אישה" לא אהבת?

 

[Mנטה]

לא שלא אהבתי אלא

שלא הצלחתי לקרוא. אולי היה עיתוי גרוע. בדיוק עברתי דירה ולהקה של חשמלאים הסתובבה לי בתוך הבית תוך כדי שאני מנסה לקרוא ולהעמיד פנים שהכל כרגיל

באמת לא מצב אידאלי לקריאה של משהו-שהוא-לא-עירית-לינור. אה צ'אנג כתב את הספר המופתי "שלושה מלכים". זה ספר של סיפורים קצרים, הראשון "מלך השחמט", השני "מלך הילדים" והשלישי "מלך העצים" ובסוף יש עוד שני סיפורים ממש ממש קצרצרים (נדמה לי, אולי רק אחד ?). הסיפורים מספרים על סין היום, פחות או יותר, מנקודת מבט שהיא בו זמנית גם ביקורתית וגם מקבלת ומשלימה אבל בעיקר מאוד אנושית. אני חושבת שאה צ'אנג מצליח לעשות את מה שסופר באמת משובח יכול, שזה לספר על הדברים הכי מקומיים והכי פרטיקולריים ותוך כדי כך לספר את הסיפור הכי אוניברסלי שיש. ודבר אחרון, מה שעושה את הסיפור של אה צ'אנג הוא הנימה הכל כך שונה שלו, שהיא חומלת ופייסנית אבל גם רואה-כל וביקורתית והשילוב הזה פשוט מקסים ומענג. כביכול אין פוליטיקה בסיפורים האלו, אלא סיפורי מעשה, אז גם מי שנרתע מספרים פוליטיים יכול למצוא בספר הזה את עצמו. זה אחד מהספרים שאיך שגמרתי לקרוא מהספריה, הלכתי וקניתי לעצמי.

 

[דדאלוס]

תודה!