fifth of filth

[עדו לוין]

שכחתי כותרת לחלק ב ../images/Emo12.gif

 

[giloni]

נסיון למענה

בהמשך לדיון שהתפתח כאן, אני חייב לציין שמדובר בטעם אישי. ובכן, לטעמי, כבר ב Wind and Wothering ניכרת הנטייה להשען יותר ויותר על העיבודים והכתיבה של קולינס. קולינס היה איש פיוז'ן לא רע, אבל הוא הבין יותר טוב מכל אחד אחר בלהקה, מאיזה צד של הפרוסה מרוח הכסף הגדול, ולשם הוא לקח את החברים ביתר שאת אחרי שהאקט עזב. מכאן, שהאלבומים מ Then there were three הם אלבומים שקשה להגדירם כפרוג. פופ למבוגרים יתאים יותר, אבל בתחום הזה נדמה לי שSupertramp, 10cc ואפילו Roxy Music הדביקה של שנות השמונים, עשו את זה הרבה יותר טוב מג'נסיס. לעניות דעתי, ואני מחזיק את כל אלבומי הלהקה, אף לא אחד מהאלבומים שיצאו אחרי 1977 לא ראוי להגדרה פרוגרסיבי, ולטעמי פרט לDuke שיש בו קונספט חביב, כל השאר גם לא ראויים להשמע יותר מדי בבית שיש בו אלבומים אחרים, ואפילו אלבומי פופ. אם אתה רוצה פופ טוב, עם שירים נעימים, עיבודים נעימים, מילים אינטליגנטיות - לך על Beautiful South ותהנה הרבה יותר מאשר מהפופ הג'נסיסי. יקי

 

[שיר דויטש]

Beautiful South

אחלה הרכב.

 

[noy_boner]

תודה , אבל אני לא מת על פופ .

מה שכן , כאבלומים , הם תפסו משהו . ג'נסיס .

 

[שיר דויטש]

סבבה

קפוץ לכאן, תעשה קצת שופינג (או דאונלואדינג) ותחזור אלינו עם רשמים. בעוד שבועיים יש מבחן פתע.

 

[noy_boner]

King crimson , אני מכיר

והאלבום שהכי אהבתי היה דווקא Red .

 

[שיר דויטש]

תנסה את Thrak של Crimson

האלבום הזה ממש מתייחס לרוק אלטרנטיבי של ה90s מבחינת סאונד, אם כי עם גישה יותר מתקדמת.

 

[tz6]

זה לא ThrakAttack או משהו דומה?

 

[עדו לוין]

ממש לא

ThrackAttack (או איך שהקפיטלז לא מסודרות בו), הוא אלבום אילתורים של קרימזון אשר במקרה מכיל את היצירה THRAK. לטעמי האלבום הזה חלש בצורה בלתי רגילה ואין ממש טעם להאזין לו. לעומתו THRAK אלבום חביב (אני גם לא מת עליו) אבל הוא בהחלט הרבה יותר טוב.

 

[שיר דויטש]

אתה צודק בערך

לא רק שהוא מכיל את היצירה Thrak, זה אלבום של אוסף שירים מסיבוב ההופעות של Thrak. אבל כן, הוא די חסר פואנטה.

 

[פיטר פטר]

the cinema show - מילה אישית

סינמה שואו בשבילי זה עדינות קלאסית מורכבות ונגינה הכי מקצועית שג'נסיס הצליחו להגיע.. זה השיר הכי יפה בסלינג לדעתי. השליטה של קולינס לאורך החלק השני של השיר, והקליימקס בסוף השיר (כל הכלים מגיעים ביחד לשיא), עושים לי את זה כל פעם מחדש. קצת מפתיע בשבילי לראות שאני די לבד פה בהרגשה ביחס לשיר הזה.

 

[giloni]

אתה לא לגמרי לבד

אמנם Firth of fifth אהוב עלי טיפ-טיפה יותר, אבל Cinema Show היא יצירה נהדרת, ולו רק בשל הטעמים שהבאת כאן. אני מודה שמבחינתי שתי היצירות הללו הלכו יחד, עד שהראשון זכה בנקודות, בעיקר בשל הנגינה של האקט בקטע הזה, נגינה שתמשיך לצמרר אותי עד יומי האחרון. יקי

 

[emmily plays]

הממממ כן..

הקטע האינסטרומנטלי בסוף "הצגת הקולנוע"... תענוג גם אלי הקטע הזה מאוד מדבר. סיום נהדר לאלבום נהדר, ואז יש את המעבר לשיר האחרון שהוא מעין ריפרייז ל"dancing out with the moonlit knight". אכן, תענוג צרוף, האלבום הזה.