fifth of filth

noy_boner

New member
fifth of filth

שמעתי את השיר המרתק הזה ב Selling england by the pound לא שמעתי שירים יפים כל כך שם חוץ ממנו . זה היה הקול של פיל קולינס? מה קרה בלהקה הזאת בדיוק? האם יש שירים מבריקים כשיר הזה ( אולי אציין גם את כמעט כל האלבום Red של King crimson )
 

giloni

New member
הקול הוא קולו

של גבריאל המלאך והידיים ידי פיליפוס הסריס, שאולי מזמזם קצת ברקע - לשמחתנו כי רבה. יש שם שירים יפים חוץ ממנו, אם כי אבחנתך היתה נכונה - שיר יפה, ובמאמר מוסגר: השיר הכי יפה של ג'נסיס, בתוך האלבום הטוב ביותר של הלהקה האהובה ביותר - מכאן שמדובר ביצירה שבעיני רבים היא שיאו של הז'אנר בשנות השבעים. מה קרה בלהקה הזו יספר לך ביתר אריכות, העמקה ואיכות, אורי ברייטמן בסקירה המורחבת שלו באתר "מתקדם". שירים מבריקים כאלה, כאמור, יש והרבה. האם אתה מתכוון לג'נסיס, אין בעייה לציין כמה (Supper's Ready באלבום Foxtrot וכל האלבום The lamb lies down on broadway להוציא הצד הרביעי, וכמו כן The musical box מ Nursery Crime והשיר The Knife מהאלבום Trespass). לגבי להקות אחרות, זו משימה בלתי אפשרית... בהצלחה יקי
 

CallMeCavanaugh

New member
האלבום הכי טוב? הלהקה הכי טובה?

לא ברור לי מי הם אותם רבים שלדעתך רואים בשיר הזה את השיר של התחום משנות ה70. הדיעות קצת יותר מגוונות ממה שאתה מראה בהודעתך, או שכך לפחות אני מקווה. אני לא אציין עכשיו את השיר, האלבום והלהקה הכי טובים בעיני, כי זה לא קשור לנושא העץ הזה, אבל אני כן אציין שהשיר האהוב עלי ביותר לא שייך ללהקה האהובה עלי ביותר, ואני בטוח שיש עוד רבים שחושבים כמוני (לא מבחינת אותו שיר ואותה להקה, אלא מבחינת העובדה שלא חייב להיות קשר בין השיר הטוב ביותר והלהקה הטובה ביותר).
 

giloni

New member
שיחת היכרות

מאחר ונדמה לי שאינך מכיר אותי, אני מרגיש צורך להסביר את עצמי. מובן שאין אובייקטיביות בדברים שאנחנו כותבים וגם לא צריכה להיות. אלה שמכירים אותי יודעים שהלהקה שאני מרבה להזכיר ואוהב ומוכיר יותר היא לאו דוקא הלהקה המדוברת בת'רד הזה. מבחינתי ה Strawbs היו ויהיו הלהקה המועדפת ואת המום הזה שלי כולם כבר הספיקו להכיר. אבל מאחר וSelling England by the Pound היה אלבום הרוק הראשון ששמעתי בנעורי, וזה היה די מזמן, שמור לו חסד הנעורים, לפחות מבחינתי. ובתוך האלבום הזה - אני חושב שגולת הכותרת היא Firth of fifth. עכשיו לסוגייה הנכונה שהעלית: המילה "רבים" היא מאד מיימית. ויהיה זה מאד ילדותי מצידי להכתיר את השיר והאלבום בכתרים שמתאימים לפורומי מעריצים. מאחר ואני משתתף בפורום הזה מיום הווסדו ובפורום הירוק עוד כשהיה בשרת אחר, אני קצת זוכר דיונים שונים שנגעו באלבום וביצירה, בחירות וסקרים כאן, בפורום אגדות רוק ובפורום הירוק, והביטוי "רבים "בהחלט הולם את היחס בו זכתה היצירה ובו זכה האלבום. ואם כבר מדברים על השיר האהוב ביותר והלהקה האהובה ביותר, כמוני כמוך: הלהקה המועדפת היא התותים (והאלבום המועדף מבין 26 שאני מחזיק בסטוק הוא Grave new World) אבל השיר המועדף מבחינתי וללא כל שייכות לסוגה מוסיקאלית כזו או אחרת הוא: Firth of fifth מקווה שהבהרתי את עצמי יקי
 

CallMeCavanaugh

New member
יתכן שזה נכון לפורום הזה

אני מסכים ש Firth of Fifth הוא השיר הטוב ביותר ב Selling England. לטעמי האישי יש להם לפחות אלבום אחד טוב יותר (Nursery Cryme), אבל יהיה קשה לי לשפוט איזה מהשירים בו הוא הטוב ביותר, אבל זה לא ממש משנה, כי לא על זה הדיון (אם בכל זאת תרצה לדעת, ההתלבטות היא בין The Musical Box, Seven Stones ו The Fountain of Salmacis. את שלושתם אני אוהב יותר מאת Firth of Fifth, וגם Harrold the Barrel נמצא לא הרחק מאחור). אבל הנקודה האמיתית שאני חושב להעביר היא שאני לא רואה בפורום הזה מדגם מייצג לקביעה בנושאי רוק מתקדם (למרות שהפורום הוכיח לעולם את כוחו לפני ימים ספורים :) ). יש פה מצד אחד אנשים עם טעם אזוטרי, ומצד שני אנשים שמאמינים בעיקר בדברים החדשים שהתפתחו מהפרוג (או במילה אחת - ריו), ובסך הכל, נראה שיש פה מעט מאוד פרוגרים מיינסטרימיים. וסתם בשביל הקטע אני אספר שהלהקה האהובה עלי משנות ה70 היא בכל ודגג, אבל השיר האהוב עלי (גם כן בלי קשר לסגנון, תקופה ולהקה) הוא Close to the Edge.
 

MajorWinters

New member
אני פרוגר של מיינסטרים../images/Emo19.gif

לצערי:\ פשוט עוד לא הספקתי להכיר... שני הלא מיינסטרים היחדים שהכרתי בנתיים זה Soft Machine - Vol 1 & 2 וNational Health - Of queues ... משניהם מאוד נהנתי! הבריאות הפכו לאחד הדיסקים היותר אהובים עלי. אבל חוץ מזה לצערי, קאמל, יס אלפ, ג'טרו, קינג וכו'
 

HelterSkelter1

New member
אני פרוגר של מיינסטרים!../images/Emo170.gif

(או מיינסטרים של פרוגר). קצת טיפשי לקרוא לזה ככה, הרי רוב האנשים שאוהבים דברים טיפה פחות מוכרים בפרוג, עדיין אוהבים את הלהקות הגדולות והמרכזיות. זה לא סותר. חוצמזה, ההגדרה "מיינסטרים" ברוק מתקדם היא קצת לא ברורה לדעתי, למרות שהבנתי את כוונתך. גם סופט מאשין ונשיונאל הלת' הן להקות די מוכרות, ככה שהשימוש במילה מיינסטרים הוא טיפה לא במקום. עדיף להגיד "להקות הפרוג הגדולות של שנות השבעים".
 

dpascal2

New member
main stream ?

אני מסכים אתך,מה שגם אני לא אוהב במילים MAIN STREAM בכל הנוגע לרוק מתקדם זה שעלול להשתמע מהן שה"להקות הגדולות" לא היו חדשניות, יש לשים לב להבדל בין שוליים לאוונגרד, לא תמיד (בפרוג לפחות) להקות אוונגרדיות היו בשוליים הן מבחינת פופולריות והן מבחינת השפעה,
 

giloni

New member
בודאי שלא מדגם מייצג

ולכן ציינתי לא רק את הפורום הזה אלא גם את הפורום בנענע ואת פורום "אגדות רוק" בתפוז. אם זכרוני אינו מטעיני, נערך סקר מתמשך בדבר 100 אלבומי הרוק האהובים על באי הפורום (וגם כמה אורחים לרגע) וג'נסיס הצליחו להכניס לרשימה הזו את Selling England. בעניין firth of fifth, אציין גם כי Ed Macan בספרו Rocking the Classics מנתח ארבע יצירות רוק מתקדם: Close to the egde, Tarkus, Wish you where Here ו Firth of fifth. אני כמובן לא נתלה באילן הזה, אבל אני חושב שכשאיש אקדמיה שעוסק במחקר המוסיקה הפופולארית בכלל והרוק המתקדם בפרט, בוחר לעשות זאת בספר החשוב הזה, מחזק את הדעה שמדובר ביצירה שיש עליה איזהשהו קונצנזוס בקרב חובבי הז'אנר. עם זאת, חייבים לזכור, שהכל עניין של טעם והעדפות אישיות ועל-כך אין לי שום ויכוח. יקי
 

giba70

New member
כל מה שנותר לי הוא

לתת לך קישור לסקירה ותגובות על האלבום המעולה ההוא. יש הרבה מה לקרוא על ג'נסיס גם כאן וגם בפורום אגדות רוק.
 

giba70

New member
וכמובן Firth of Fifth

ולא מה שכתבת filth שנותן תחושה מזוהמת משהו...
 

Tough Midget

New member
בסלינג אינגלנד יש עוד שיר מעולה:

dancing with the moonlit knight זה השיר הראשון בדיסק.
 

noy_boner

New member
השגתי גם את Nursery crime

אקשיב לו מחר בבוקר . הצעות האזנה מודרכת?
 
Nursery Cryme הוא האהוב עלי

למען האמת. התחלתי להאזין לNursery וSelling England באופן סימולנטי לפני שנתיים בערך, זמן מה לאחר שיצא לי להגיד בכל רם "מה, פיטר גבריאל היה בג'נסיס?" בפעם הראשונה, והשאר היסטוריה. רק אחרי חמש האזנות הצלחתי לקלוט מה למעשה קורה שם, כי בהתחלה הרגשתי שהכל נשמע בדיוק אותו דבר. אז התמדה, סבלנות ותשומת לב, אלה הדברים החשובים ביותר. מעבר לזה? להקשיב לאלבום בסדר השירים שבו הוא הודפס. בהצלחה!
 
סליחה, תיקון טעות

לפני שלוש שנים, לא שנתיים. הזיכרון שלי זה כבר לא מה שהיה פעם...
 

MajorWinters

New member
מסכן.../images/Emo19.gif

אתה עוד יכול לאכול לבד מוצקים? אניווי רציתי לפתוח נושא חדש אבל אני אנסה לנצל"ש פה. על ג'נסיס... יקי בעיקר פניה אלייך, אבל כמובן לכל מי שמבין... הסברת על זה קלות ב552 לפני חודש, אבל אז יותר התעמקת בעזיבת גבריאל והאקט. אתה יכול לפקט לי קצת יותר על האלבומים... באיזה אלבום הם התחילו לעשות פופ, אבל אני עדיין אהנה לשמוע? באיזה אלבום הם נטשו לגמרי את הפרוג, וכל קשר בינם לבין השנים המוקדמות הוא מקרי בהחלט. האם יש איזה דיסק פופ שבכל זאת שווה שמיעה? ולמה שני הדיסקים הראשונים לא כל כך מוזכרים? האם הם פחות טובים מהבאים אחריהם?
 
אני לא יודע לגבי אלבומים

אבל שירים כמו Land Of Confusion וJesus He Knows me הם אחלה שירים, במיוחד בתוספת הקליפים. I can't dance, לעומת זאת...
שני הדיסקים הראשונים לא מוזכרים לרוב כי הם די בוסריים. הראשון מאוד, אם כי השני (Trespass), הצליח לייצר קלאסיקה אחת, והיא כמובן - The Knife.
 
צריך לחלק את זה לשני חלקים

חלק א : מה שתהנה לשמוע תלוי רק בך. אני אישית ממש לא סובל את ג'נסיס שאחרי a trick of the tail. עכשיו לאלבומים - כמו שציינו שני האלבומים הראשונים הם - From Genesis to Revelation הבוסרי מאוד לטעמי, ו Trespass הבוסרי פחות. הסיבות לכך שהראשון לא מוכר (זה שטרספס לא מוכר לא ידעתי..) הן רבות אבל לטעמי בעיקר נטועות בהפצה המוגבלת שלו, ובכך שהוא דיסק ראשון ובוסרי של להקה, ולכן מומלץ רק למאזינים "כבדים". לאחר מכן באה השלשה הפרוגרסיבית והטובה ביותר לטעמי והיא - Nursery Crimes המשובח אך המוקלט ברישול, Foxtrot הנפלא, ו Selling England by the Pound הקלאסי. שלושת האלבומים הללו נכתבו בשיאה הפרוגרסיבי של הלהקה, כאשר היא עוד הייתה יציבה יחסית. לאחר מכן יצא המחזמר The Lamb Lies Down on Broadway שאני אישית פחות אוהב, אבל הוא עדיין פרורסיבי ומכיל מספר פנינים (כמו The Carpet Crawlers,In the Cage והשיר הנושא את שם האלבום). לאחר דיסק זה הלהקה החלה להתפרק. פיטר גבריאל עזב ואיתו הכיוון הפרוגרסיבי המובהק. שני האלבומים הבאים (A Trick of the Tail, Wind & Wuthering) לטעמי מראים שינוי כיוון אל עבר הפופ למרות שעדיין מכלילים אלמנטים פרוגרסיביים. אל האלבומים בהמשך (כגון ABACAB, genesis וכו') ממש לא התחברתי ולכן אטיל את המשימה של תיאורם למישהו אחר
 
למעלה