desperation
New member
desperation
שלום לכולם (כמה אירוני?!) מישהו שאני מכירה שלח לי את הכתובת של בפורום הזה לפני מספר ימים- ורק היום הגעתי למסקנה שאני חייבת להגיב על הוויכוחים השורצים פה... שמתי לב שההסכמה לא להסכים היא די הנושא הקבוע פה, ועל מה? על מה אתם לא מסכימים? ללא שום קשר למה שמישהו אי פעם כתב (או אולי עם קשר אבל בלי כוונה) פה, רציתי לומר את דעתי בקשר למצב הפלשתינאי/יהודי: לפני מספר שנים הייתי מאמינה דגולה בשיטת ה ``אנשים הם לא חיות ואפשר לדבר איתם* אבל דעתי השתנתה- מהפך של 180 מעלות אני חייבת לציין... (אם הפלשתינאים היו חיות- אז אולי היה אפשר לדבר איתם, כי הרי איזו מין חיה תחרוג חיה אחרת בגלל דת?!) לצערי אני לא מעורבת מאוד בפוליטיקה כיום- ולא רוצה להתערב, אני לא מנסה לכתוב פה מתוך הגיון פוליטי, מדיני או אפילו חברתי.. אני רוצה להוציא החוצה את מה שתקוע לי בלב כבר הרבה זמן (יותר מדי אם תשאלו אותי.. אבל מי שואל?!): תארו לעצמכם לרגע את אחת הימים המאושרים בחייכם- היום שבו אתם סוף סוף מסיימים את הפלוגה הקרבית בצבא ויכולים לחזור הביתה אל המשפחה, חברים, חברה ולהמשיך בחיים ללא פחד מאיזשהו ערבי שיזרוק בקבוק תבערה אל תוך הטנק שלכם, אז תארו לעצמכם שחזרתם הביתה- אמרתם שלום לכולם וסוף סוף הרגשתם שליטה על חייכם. לאחר יום של חיבוקים וטלפונים מאלפי קרובי משפחה מעצבנים מחליטה חברתכם שהיה לכם מספיק בעיות ומכריחה אותם להשתחרר קצת ולנסוע למועדון- לבלות. 5 שעות לאחר מכן אתם מאושפזים בבית החולים במצב קשה- רק על מנת להתעורר ולגלות שחברתכם מתה, חצי מהחברים שלכם, שרק לפני כמה שעות חחגו איתכם, נמצאים בחדר ההמתנה לידכם, ולידם עוד מספר חברים, שלעולם לא ילכו- יראו ואף ידברו שוב. הפחד מהצבא שהיה משותף לכולנו- הפחד לההרג, כבר אינו צבאי בלבד, הוא נמצא בכל מקום, בכל שעה. אז כן- יש ערבים שלא עושים פיגועים, יש ערבים שהם בעד שלום- אבל, תוך כדי סכנה להשמע קיצונית, לדעתי צריך להשמיד את כולם- סלקציה לא תעזור לנו יותר-אנחנו צריכים להגיב- להגיב בתקיפות. לא ברצח בדם קר- לא בירידה לרמה שלהם, אבל אם הייתה לי הזדמנות לשלוח פצצת נאפלאם אל תוך ``פלשתינה``- הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים על כל ``חסרי הישע`` שימותו שם בצרחות. לאט לאט העולם כבר אינו עיוור כשהיה, אנשים סביבנו מבינים לבסוף שפלשתינאים הם לא תמימים ומסכנים- ושהילדים שמתים שם הם לא אלא מכונות מלחמה קטנות.. נכון- בשביל העולם ילד יהודי מת שווה בערכו לילד פלשתינאי מת- אבל עם קצת תקווה (וזה היאוש מדבר) אולי הם יבינו שילד יהודי לא יגדל ויהרוג 20 אנשים בכניסה למועדון בסוריה... או 30 בפיגוע קו אוטובוס.. (אולי הוא צריך- מי יודע!? אולי לרדת רמה בעצם יפתור כמה בעיות?!)...אולי העולם סוף סוף יתעורר ויעשה משהו נגד הטפיל הערבי. בעיקרון זו הייתה דעתי הכנה.. הייתי מסוגלת לרשום הרבה יותר, אבל אני צריכה לנסוע לבית החולים- לבקר את ידיד שלי- שרק חזר מהצבא.. yours- desperation
שלום לכולם (כמה אירוני?!) מישהו שאני מכירה שלח לי את הכתובת של בפורום הזה לפני מספר ימים- ורק היום הגעתי למסקנה שאני חייבת להגיב על הוויכוחים השורצים פה... שמתי לב שההסכמה לא להסכים היא די הנושא הקבוע פה, ועל מה? על מה אתם לא מסכימים? ללא שום קשר למה שמישהו אי פעם כתב (או אולי עם קשר אבל בלי כוונה) פה, רציתי לומר את דעתי בקשר למצב הפלשתינאי/יהודי: לפני מספר שנים הייתי מאמינה דגולה בשיטת ה ``אנשים הם לא חיות ואפשר לדבר איתם* אבל דעתי השתנתה- מהפך של 180 מעלות אני חייבת לציין... (אם הפלשתינאים היו חיות- אז אולי היה אפשר לדבר איתם, כי הרי איזו מין חיה תחרוג חיה אחרת בגלל דת?!) לצערי אני לא מעורבת מאוד בפוליטיקה כיום- ולא רוצה להתערב, אני לא מנסה לכתוב פה מתוך הגיון פוליטי, מדיני או אפילו חברתי.. אני רוצה להוציא החוצה את מה שתקוע לי בלב כבר הרבה זמן (יותר מדי אם תשאלו אותי.. אבל מי שואל?!): תארו לעצמכם לרגע את אחת הימים המאושרים בחייכם- היום שבו אתם סוף סוף מסיימים את הפלוגה הקרבית בצבא ויכולים לחזור הביתה אל המשפחה, חברים, חברה ולהמשיך בחיים ללא פחד מאיזשהו ערבי שיזרוק בקבוק תבערה אל תוך הטנק שלכם, אז תארו לעצמכם שחזרתם הביתה- אמרתם שלום לכולם וסוף סוף הרגשתם שליטה על חייכם. לאחר יום של חיבוקים וטלפונים מאלפי קרובי משפחה מעצבנים מחליטה חברתכם שהיה לכם מספיק בעיות ומכריחה אותם להשתחרר קצת ולנסוע למועדון- לבלות. 5 שעות לאחר מכן אתם מאושפזים בבית החולים במצב קשה- רק על מנת להתעורר ולגלות שחברתכם מתה, חצי מהחברים שלכם, שרק לפני כמה שעות חחגו איתכם, נמצאים בחדר ההמתנה לידכם, ולידם עוד מספר חברים, שלעולם לא ילכו- יראו ואף ידברו שוב. הפחד מהצבא שהיה משותף לכולנו- הפחד לההרג, כבר אינו צבאי בלבד, הוא נמצא בכל מקום, בכל שעה. אז כן- יש ערבים שלא עושים פיגועים, יש ערבים שהם בעד שלום- אבל, תוך כדי סכנה להשמע קיצונית, לדעתי צריך להשמיד את כולם- סלקציה לא תעזור לנו יותר-אנחנו צריכים להגיב- להגיב בתקיפות. לא ברצח בדם קר- לא בירידה לרמה שלהם, אבל אם הייתה לי הזדמנות לשלוח פצצת נאפלאם אל תוך ``פלשתינה``- הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים על כל ``חסרי הישע`` שימותו שם בצרחות. לאט לאט העולם כבר אינו עיוור כשהיה, אנשים סביבנו מבינים לבסוף שפלשתינאים הם לא תמימים ומסכנים- ושהילדים שמתים שם הם לא אלא מכונות מלחמה קטנות.. נכון- בשביל העולם ילד יהודי מת שווה בערכו לילד פלשתינאי מת- אבל עם קצת תקווה (וזה היאוש מדבר) אולי הם יבינו שילד יהודי לא יגדל ויהרוג 20 אנשים בכניסה למועדון בסוריה... או 30 בפיגוע קו אוטובוס.. (אולי הוא צריך- מי יודע!? אולי לרדת רמה בעצם יפתור כמה בעיות?!)...אולי העולם סוף סוף יתעורר ויעשה משהו נגד הטפיל הערבי. בעיקרון זו הייתה דעתי הכנה.. הייתי מסוגלת לרשום הרבה יותר, אבל אני צריכה לנסוע לבית החולים- לבקר את ידיד שלי- שרק חזר מהצבא.. yours- desperation