Deep Inside Me

[redredhead]

תמשיכי להיות ביריונית

 

[קיי האחת]

מה שתגידי

 

[מה החזאי מבין1]

פששש... הראית לה מה זה!

פתטי? מישהו?

 

[redredhead]

כי זה מאד חשוב לי מה אתה חושב

 

[מה החזאי מבין1]

כי זה מאד מעניין אותי אם חשוב לך או לא.

אבל תיכף יבוא צ'ארמי הלקקן הנודניק הצמוד שלך ויראה לי מה זה.
פתטי, מישהו?

 

[חניתה דרלינג]

לא אם הן שלמות עם עצמן.

כך טוענים גם על פנטזיות אונס, ויש מי שטוענים כך על שליטה ובדס"מ בכלל...
לא שהייתי מספרת לקולגות בעבודה על כל הדברים שאני אוהבת (אבל זה נכון בכל מקרה

), אבל אני שלמה עם עצמי לגמרי

חברות טובות, למשל, יודעות עליי הרבה דברים, ואני לא פוחדת מזה, גם אם אחת מהקרובות אליי טוענת שאפילו דוגי זה משפיל כי האשה על ארבע... אני שלמה עם עצמי ולא נרתעת מזה שהיא חושבת כך (או שהיא בכלל שמרנית למדי וחושבת שאני קצת משוגעת באופן כללי...).

 

[redredhead]

אז יש לי שאלה

נניח שהיית יושבת יום אחד עם 2-3 מחברותייך הטובות ומספרת על איזהו אקט שהיה לך עם בן זוגך ומתארת אותו כמדהים, מענג ומספרת כמה נהנית.
נניח שתגובת החברות שלך הייתה להמליץ על טיפול פסיכולוגי, כי משיכה לסשנים כאלה יכולים לרמוז על הפרעות נפשיות אצלך.
ונניח לבסוף שהיית אישה קצת יותר צעירה ובעלת קצת פחות ניסיון.
יש מצב שהיית חוזרת הביתה עם ניצני מחשבה שמשהו אצלך לא בסדר?
תעני בכנות

 

[קיי האחת]

הפרעה נפשית?? קושי בהבנה

אנחנו, בני האדם, אוספים חוויות בחיים. החוויות האלו משנות אותנו. חלקן פחות או יותר בריאות. ההשפעה שלהן יכולות להופיע בהרבה צורות ורוודים.
זה לא הופך אותנו לבעלי הפרעה נפשית. זה הופך אותנו לבנ אדם.

 

[redredhead]

חניתה, אני לא מוותרת לך על התשובה

אז תפסיקי את כל מה שאת עושה כרגע

 

[חניתה דרלינג]

לקח לי קצת זמן - אני חופרת

 

[חניתה דרלינג]

ברור שבכנות

וזה קצת מורכב-

מצד אחד - קשה לי לענות מה הייתי עושה, כי כיום אני מאוד שלמה עם עצמי והצעה כזאת הייתה גורמת לי או לצחוק (בסגנון "למה טיפול? אני כבר מקרה אבוד!") או לפתוח בנאום הסברה סטייל מצעד הגאווה כדי לפתוח הלן את הראש קצת...
אני נתקלת בטענות כאלה (לא מצד חברות), וזה לא מזיז לי (מעבר לרמה האידיאליסטית של לנסות לנפץ סטריאוטיפים, כי אני לוחמת חירות כזאת).
וזה בשיר הכנות. מקסימום - הייתי מפסיקה לספר על זה לחברות הספציפיות פשוט מתוך הבנה שקשה להן עם זה.

מצד שני - היו לי פנטזיות, שכשהן עלו בראשי לראשונה (אי אז בגיל הנעורים בהיותי תמימה לחלוטין) - לגמרי חשבתי שאולי משהו לא בסדר אצלי ולא הבנתי מאיפה המשיכה לדברים חולניים כאלה (כך חשבתי) ולמה אני זקוקה לזה ונהנית מזה.
אמנם התייחסתי לזה כמשהו שיישאר לנצח פנטזיה, כמו משחקי ילדות שבהן את משחקת כאילו את על אי בודד או בספינה אבודה בים או חברה בחסמב"ה ולוחמת בבריטים. משחק מהנה ותו לא - אבל עדיין תהיתי למה אני בכלל מדמיינת את זה.
מתישהו פשוט השלמתי עם זה והפסקתי לנתח. נהניתי לי וזהו. כנראה הייתי הדוניסטית מדי מכדי לתת לזה לעצור אותי. אבל זה היה תהליך. כשכבר הגעתי להיות פעילה הייתי מאוד שלמה עם מי ומה שאני - ומאז הגבולות רק התרחבו, לא להיפך. בקטע הזה אולי יש גם יתרון בהתחלה מאוחרת

אגב - ההדוניזם זה כמו שגם לפני הדיאטה הגדולה שלי הלכתי לים, והרבה, כי זה משהו שאני מאוד אוהבת, ולא הייתי מוכנה לתת לשום דבר ושום דעה של הסביבה לעמוד ביני לבין ההנאות שלי

 

[A לוןA]

גם לי בא לענות על זה

מאחר ולרוב האנשים שחווים משיכה לדברים שלא מקוטלגים מיינסטרימית כ"בסדר" עולות המחשבות- אפילו בינם לבין עצמם- של "מה לא בסדר בי" ואפילו "איך אפשר לתקן את זה"
זה קורה למי שנמשך לקשירות, לכאב, לבני מינו, להשפלות או כל סטייה אחרת מהנורמה (להלן- סטייה)
ככל שהסטיה שלך רחוקה יותר מהנורמה, יותר אנשים יראו בה כסימן למשהו הדורש טיפול או תיקון. וכשאתה שומה מהסביבה הדהודים לדברים שאתה בין כה וכה מתחבט בהם בעצמך- זה בהחלט עשוי לערער.
לטעמי - ואני משליך מהבדסמ להרבה מאוד תחומים אחרים, מיניים ואחרים- כל מה שנעשה בצורה בטוחה, שפויה ובהסכמה (בבדסמ יש לזה ר"ת- SSC)- הוא תקין, ולא דורש שום אבחון, טיפול וצקצוקי לשון.

לדוגמא שהובאה מעלה- אם בחורה עוברת גנג בנג,, שבמהלכו היא מוחפצת כצעצוע מין, אבל היא מרגישה נהדר עם זה, לא נגרם לה שום נזק (פיזי או נפשי)- מצוין לה ולהם.
לעומת זאת אני מכיר מישהי ונילית לחלוטין, שמדי פעם היתה קופצת לאיזה סטוץ עם גבר זה או אחר- ובסיומו הייתה יושבת ברכב וממררת בבכי- זה בהחלט דורש טיפול או שינוי.

 

[חניתה דרלינג]

 

[A לוןA]

תיקון - שומע ולא שומה כמובן

*תזכורת- לא לכתוב הודעות ארוכות מהסולוארי

 

[רוצה להתרגש מחדש]

את חושבת, ולו לרגע

שאשה שרוצה להאנס על ידי קבוצת גברים עד רמת אלימות, בכי וכאב, זה בריא?
את באמת מאמינה שמישהי שזו הפנטזיה שלה, לאחייבת לעצמה בדיקה עצמית עמוקה מאד מאיפה זה נובע ולטפל בזה?

 

[אש ירוקה]

 

[רוצה להתרגש מחדש]

את יודעת

אני מאד פתוחה החשיבה ובקבלה שלי, זה כמובן תהליך, ואני עוד לא בסופו ואפילו לא קרובה אל הסוף שלו.
כן, יש בי שיפוטיות כלפי דברים שאני לא מכירה ולא מבינה בהם, אבל עובדת על עצמי תמיד לקבל את העובדה שלא כולנו דומים וכל אחד יש לו הנאות שונות.
התמונה שלך קיבלה יחס, כי זה בדיוק מה שרצית.
תאמרי מה שתרצי, את רצית לקבל תגובות תדהמה עליה, ורצית לראות אם תצליחי לעורר פה דיון בנושא, לא תצליחי לשכנע אותי אחרת.
את ממשיכה להגיב עליה כדי להמשיך לתת לה במה, אין לי ספק.
גם הריצה שלך "הביתה"...והשיתוף על התדהמה שיצרת אצל האנשים ה"וניליים", שלא לאמר התקף לב, אומרת הכל.
אני באופן אישי לא נדהמתי, ראיתי דברים יותר מעניינים בחיי, גם לא התכוונתי להגיב בכלל לתוכנה של התמונה, ולא התכוונתי לתת פרשנות אישית שלי למרכיבים השונים (קיי עשתה עבודה לא ראה בפרשנות האומנותית כפי ראות עיניי), אבל הרי זה מה שרצית, לא?
ואז ראיתי את שאר התמונות שלך, והבנתי, שזה הרבה מעבר, הרבה הרבה מעבר.
לא צר לי עליך, כי את מרגישה שזה עשה לך טוב, וזה מה שחשוב, אבל אני כן חושבת שהרמות של הפגיעה, שאת טוענת שאין להן השלכה יומיומית עליך, שאת מגיעה אליהן, אלו רמות גבוהות שמצריכות בדיקה גם כן, לכן אני מרשה לעצמי להגיב לך עכשיו.
ואני תוהה, ולא מצפה ממך לענות לי, אם אי פעם ניגשת לאיש מקצוע, או בעצמך לבד, להבין מדוע זה מה שאת רוצה, שמישהו יפגע בך בצורה כל כך קשה ויחלל את גופך עד זוב דם ועד רמה שאת לא מסוגלת לזכור בכלל מה קרה לפני שבוע.

 

[אש ירוקה]

אוקיי.

התמונה שלי קיבלה יחס, שזה סבבה לגמרי, לא חשבתי שזה יהיה יחס ברמה כזו
ואפילו לרגע, לא עלתה בי המחשבה לעשות דיון על התמונה הנל, אני לא עושה דיונים על תמונות שלי או של אחרים, אף אחד לא רוצה שיעשו דיונים על התמונה שהוא מעלה. הגיוני.
אם אני ממשיכה? לא ממש, די נעלמתי אם לא שמת לב אבל אני כן עוקבת. והאמת? אני רק רוצה שזה יעלם לעמוד השני.
"הביתה", מה זה אומר? לפורום בדסמ? לכאן? כאן זה לא בית, זה היה בית, עד לא מזמן, אבל זה כבר לא בית. זה סתם עוד פורום. (צר לי קטניפ, רד). וגם שם, זה לא בדיוק בית, זה מקום שאפשר לשתף בו אנשים שהם בראש שלי, פחות או יותר.
לעומת זאת, אם הייתי מעלה את התמונות עם הסימנים שכן העליתי שם, או את הסרטון כן הייתי מבינה את גודל השוק.
לא שמתי לב לפרשנות של קיי, או לכל פרשנות אחרת, לא טרחתי לקרוא וזה לא עניין אותי.
הרמות הגבוהות של הפגיעה כפי שאת טוענת שישנן, לא נמצאות שם.
לשמחתי אני נמצאת במקום הבדסמי שלי, ממקום טוב ואוהב ולא ממקום רע, כפי שהייתי בהתחלה בגיל 18.
יש לי גבר שאוהב אותי ושנמצא איתי 8 שנים. כשהוא רואה שמשהו לא טוב הוא מפסיק.
לא ניגשתי לאיש מקצוע, לא היה צורך
את הבלבול שחוויתי בהתחלה, למה אני צריכה את זה, עברתי מזמן.
ברור לי ומובן לי לגמרי, שיש אנשים שהם בהתחלה שלהם, של הקינקיות או הבדסמ ושעוברים דברים ומנתחים אותם ושלא מקבלים את עצמם לגמרי בעניין כי עדיין יש את הקטע של "מה אם" ו"למה אני שם" ו"מה לא בסדר בי" ו"למה אני צריך את זה" ו"למה זה מרגיש לי טוב ואולי משהו בי לא בסדר"
אני יכולה לענות לך למה זה מה שאני רוצה ואני לא מצפה ממך להבין, אבל רק בשביל הפרוטוקול.
אני לא מושפלת כל יום, כל היום.
אני לא מקבלת כאב, כל יום, כל היום.
כשאני מקבלת אותו, אני מאושרת.
אני לא מסוגלת לזכור מה היה שם, כי הייתי כל כך רעבה לכאב, שפשוט לא הרגשתי כלום ואחרי שהכל נגמר, פשוט צפתי מאושר. וזה לא רק הסשן הזה, זה עוד הרבה סשנים שלוקח לי כמה ימים או שבועות אם תרצי, לחזור לקרקע. או להיזכר מה קרה.

כשיש לי סימנים אני מתהלכת בכל מקום כאילו שאני על עננים ורודים, מרשמלו ורוד ולבן וטוויקסים עם מלא ריבת חלב.
אני לא מצפה מאף אחד להבין איזה סוג של אהבה יש בקשר הזה, אני לא רוצה להסביר, כי אין שום סיבה שאני אסביר מה הולך אצלי בזוגיות. אבל אני רק אגיד שבמשך ה 8 שנים האלו, קיבלתי אהבה שבמשך כל החיים שלי לא קיבלתי מאף אחד.
מבחינתי זה לא פגיעה, מבחינתי אני עושה את הדבר שאני הכי אוהבת ושהכי עושה לי טוב עם בן אדם מדהים שאוהב להעניק כאב ואהבה בדרך כזו וגם בדרך אחרת. לא כואבת, אלא אהבה אמיתית.

חילול גוף מבחינתי.
זה אונס. ברוטאלי
זה להעמיד אותך ערומה מול רופא שיסתכל מה לא בסדר בגוף שלך, כשהכל בסדר בו. זה חילול גוף.
חילול גוף זה עוד המון דברים שלא עולים לי כרגע.
חילול גוף זו מישהי שבאה לבדסמ ממקום רע. שנותנת לגבר שאיתה להכאיב לה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמה, כי ביום יום היא מרגישה שהיא אפס. כלום. סמרטוט.
חילול גוף זה לגרד מגיל קטן את כל הגוף שלך בשביל לקבל תשומת לב.
חילול גוף זה להישאר עם מישהו שלא אוהב אותך ולתת לו להשתמש בך רק בשביל להרגיש אהבה ולו לרגע אחד.
חילול גוף זה לא לאהוב את עצמך. לא לאהוב את מי שאת. את מה שנתן לך האל.
ולשמחתי,
אני אוהבת את הגוף שלי, את עצמי, את הזוגיות שלי ואת מי שאני.

תעשו דיון גם על זה. בכיף
אחלה של בוקר

 

[רוצה להתרגש מחדש]

אני מעריכה מאד את התשובה שלך

היא נותנת תחושה נקיה ואמיתית ביותר.
אני מקבלת את כל מה שאמרת, ומסכימה איתך לגמרי, פשוט מבחוץ זה נראה אחרת לגמרי.
אבל כמו ששתינו אמרנו, יש דבריםש אני לעולם לא אוכל להבין, וזה אחד מהם, כמו שסביר להניח שיש המון דברים מהחיים שלי שאת לא היית יכולה להבין.
אני מאחלת לך להמשיך להרגיש נאהבת כל חייך, ושתהיי מאושרת, בכל דרך שבה תבחרי.

 

[אש ירוקה]

תודה מותק, כנל