אני חושבת שבעיני המסתכל.
נניח שאת צופה בהצגת תיאטרון, ודמות שם משפילה דמות אחרת (ניח, סצנה של מישהו שצועק על חברה שלו ומעליב אותה מול כל המשפחה שלה).
זאת הצגה - זה לא באמת - המשתתפים וגם הקהל יודעים שזה משחק.
אז יש כאן השפלה? אין כאן? אם ההצגה עוברת טוב - בעיני הצופים היא בהחלט תהיה, לפחות רגשית.
ברגע שמתוך סצנה שלמה נוצרת תמונה ונמסרת לקהל מסויים - הקהל הופך שותף ליצירה. ולכן, הפרשנות שלו, ושל החברה והתרבות שבתוכה כל זה קורה - היא בעלת משמעות רבה.
ואם עדיין לא היה ברור, אציין שוב - אני ממש, אבל ממש(!) - לא חושבת שיש כאן צורך בטיפול או בירור מאיפה זה מגיע (סליחה קיי), אני לא חושבת שזה רע, ואני בטוחה במיליון אחוז שיש המון דברים שאני עושה שייראו בעיני רבים כאן כמשפילים, גם אם בעיניי הם ממש ממש לא, ואש עצמה יודעת את זה. ונראה לי שגם את
אני גם מבינה את ההבטים הפילוסופיים של הדיון הזה. אני שואלת את השאלות האלה בעצמי (ואת עצמי
) לא פעם. בסופו של דבר אני בד"כ פשוט מחליטה שממש לא אכפת לי מה ההגדרה.