Dear Yaniv
הכל הולך כשנותר לך כדור אחרון בקנה.אבל אולי לא הכל.אולי יש דברים שלא הולכים.
הלכתי איתך דרך ארוכה.ואני מודה,לא תמיד קל ללכת איתך.
בעיקר כשביד אחת אני מחזיק אותך,וביד השניה אני מחזיק את טהוניה.
והיא...מופרעת לא קטנה.
מתפרעת חופשי.
בפורום השכן,איפה שצועקים כל הזמן,הם שם נורא רגישים לנימוסי השלחן של טהוניה.
יש שם חבורה גדולה שממש מזדעזעת מהצעקות והקללות שלה.
ולא מוכנים בכלל להקשיב למה שטהוניה מדברת.כי הם לא אוהבים שמקללים.למרות שהם מקללים כל הזמן.
אותה חבורה,גם אותך לא אוהבת.אבל מסיבות אחרות.הם חושבים שאתה מוזר.מבחינתם
כל אחד שקצת סוטה ממה שנחשב אצלם לקול,הוא מוקצה.
אבל אתה כן היית קשוב למצפן הלב שלך.ולא נבהלת מהצעקות של טהוניה.
אתה והחבר שלך ביז׳ו,שגם אותו אני מאוד מעריך,לא נהרתם אחרי מה שקראו שם בפורום השכן,
חבורת הכיף.
נשארתם חבורה קטנה ומלוכדת של מה שאפשר לקרא ,הלא מקובלים.גם בזמנים קשים שכל האוכל היה אצל המייליס.
גם כשטהוניה מידי פעם הוציאה עליכם את העצבים שלה,לא נבהלתם מזה.
נשארתם צמודים אתה וביז׳ו למצפן הלב שלכם.
אז תגיד לי יניב יקר שלי,איך דווקא אתה,דווקא אתה נפלת פה חזק.
איך ניבהלת פתאום מהצעקות שלה?
איך הפסקת לראות פתאום?איך בגלל כמה צעקות של טהוניה הרועשת והעצבנית,נתת לעצמך ככה ללכת לאיבוד.
שכחת מי הם החברים האמיתיים שלך ומי הם הבני זונות שהתנשאו מעליך,וזילזלו בך כל העונה.וטהוניה היא חברה.
אתה נפלת בדיוק איפה שהיריבים הכי גדולים שלך שם נפלו.הלכת שולל אחר הסיגנון.
אין לי מושג אם אתה בא הביתה מחר או שאתה נשאר שם עוד.בכל מקרה,אותי איבדת בפינה הזאת.
אבל אני סלחן.לא שומר טינה.תודה על הטיול.היה לי מעניין איתך.
הכל הולך כשנותר לך כדור אחרון בקנה.אבל אולי לא הכל.אולי יש דברים שלא הולכים.
הלכתי איתך דרך ארוכה.ואני מודה,לא תמיד קל ללכת איתך.
בעיקר כשביד אחת אני מחזיק אותך,וביד השניה אני מחזיק את טהוניה.
והיא...מופרעת לא קטנה.
מתפרעת חופשי.
בפורום השכן,איפה שצועקים כל הזמן,הם שם נורא רגישים לנימוסי השלחן של טהוניה.
יש שם חבורה גדולה שממש מזדעזעת מהצעקות והקללות שלה.
ולא מוכנים בכלל להקשיב למה שטהוניה מדברת.כי הם לא אוהבים שמקללים.למרות שהם מקללים כל הזמן.
אותה חבורה,גם אותך לא אוהבת.אבל מסיבות אחרות.הם חושבים שאתה מוזר.מבחינתם
כל אחד שקצת סוטה ממה שנחשב אצלם לקול,הוא מוקצה.
אבל אתה כן היית קשוב למצפן הלב שלך.ולא נבהלת מהצעקות של טהוניה.
אתה והחבר שלך ביז׳ו,שגם אותו אני מאוד מעריך,לא נהרתם אחרי מה שקראו שם בפורום השכן,
חבורת הכיף.
נשארתם חבורה קטנה ומלוכדת של מה שאפשר לקרא ,הלא מקובלים.גם בזמנים קשים שכל האוכל היה אצל המייליס.
גם כשטהוניה מידי פעם הוציאה עליכם את העצבים שלה,לא נבהלתם מזה.
נשארתם צמודים אתה וביז׳ו למצפן הלב שלכם.
אז תגיד לי יניב יקר שלי,איך דווקא אתה,דווקא אתה נפלת פה חזק.
איך ניבהלת פתאום מהצעקות שלה?
איך הפסקת לראות פתאום?איך בגלל כמה צעקות של טהוניה הרועשת והעצבנית,נתת לעצמך ככה ללכת לאיבוד.
שכחת מי הם החברים האמיתיים שלך ומי הם הבני זונות שהתנשאו מעליך,וזילזלו בך כל העונה.וטהוניה היא חברה.
אתה נפלת בדיוק איפה שהיריבים הכי גדולים שלך שם נפלו.הלכת שולל אחר הסיגנון.
אין לי מושג אם אתה בא הביתה מחר או שאתה נשאר שם עוד.בכל מקרה,אותי איבדת בפינה הזאת.
אבל אני סלחן.לא שומר טינה.תודה על הטיול.היה לי מעניין איתך.
