Dead Kennedys

White Chef

New member
נהדרים

אני מכיר רק את האלבום שממנו לקוח הקטע שקישרת אליו (Fresh Fruit for Rotten Vegetables).
אשמח לשמוע אם יש המלצות לעוד
 

Celluloid Hero

New member
Plastic Surgery Disasters

ממליץ לך בחום להמשיך לאלבום השני שלהם שף. הוא לא פחות טוב, בועט, אינטלגנטי, או מתוחכם מהאלבום הראשון. החיסרון היחידי שלו, הוא שיצא אחרי אחד האלבומים הכי אדירים בתולדות הסצנה ממנו הוא בא, שלא לומר בתולדות כל הרוקנרולה . קשה, קשה להיות "האח הקטן של" דבר כל כך מושלם, בועט ומבריק. אז כדי לתת לו חיזוק נוסף לתמיכה שלי, אני אצרף פה את מה שאני מחשיב כשיר הכי טוב של הקנדיז EVER, זה שחותם את האלבום השני. כן, גם רוך ורגישות היה לו לפעמים לג'לו ביאפרה ,השנון והסרקסטי שלנו-

 

arieltr

New member
מה עם האלבום השלישי, פראנקנשיט ?

שמעתי אותו לפני המון זמן והוא זכור לי לטובה. הרצועות שם יותר ארוכות והשיר האחרון, מה שג'לו מדווח שם זה חובה לעיון. שיר אדיר. בכלל האלבום הזה עשה לי רושם שהוא אולי מה שהיה SLIP IT IN לבלאק פאג.
 

Celluloid Hero

New member
בלאק פאג?

חכה חכה יישמע אותך הנרי, מציע לך לחפש מהר מחבוא באיזה חור של כבשה בתחת של ניו זילנד :)

פרנקנקרייסט (אחלה של שם של אלבום!) פצצה לא קטנה, קצת פחות טובה משתי המהלומות הראשונות של הקנדיז, אבל משובח במינו. השלושה האלו הם העילית של המוזיקה של הלהקה (ה EP והאלבום הרביעי שלהם פחות נחוצים לדעתי).

הוא יצא שלוש שנים אחרי האלבום השני (במהלכם הקנדיז עברו להפיק אלבומים בלייבל שלהם, בין השאר את ה EP הראשון של הבטהול סרפזרז!), אז האבולוציה הסגנונית שלו טבעית בעיני. רחוק מהמטמורפוזה הפסיכית שעברה על בלאק פלאג בפער שבין האלבום הראשון לשני או השלישי.
אבל כן, יש ליבלובים של חרא של הפקה לכל אורך ההאלבום, וזה כבר לא רק PUNK (מהמתוחכמים שנעשו אי פעם אבל כן זה כבר לא רק) אלא איזשהו רוקנרול רדיקלי, פסיכי, פוליטי רויי שנאת פולטיקאים/חברה אנושית מטומטמת + יופי של עבודת גיטרה הסרף-ג'אז-מערבוניספגטי של איסט ביי ריי לכל אורכו. שניה לפני שג'לו הפוליטיקאי הפרובוקטיבי קופץ החוצה מעורו של ג'לו המוזיקאי הגאון הפרובוקטיבי וגורם ללהקה וללייבל לפשוט רגל עם התעלולים שלו (ראו ערך עטיפת האלבום המקורי עמוסת הואגינות והבולבולים, אם כי גם עטיפת השריינרים בנאסקאר גררה תביעות כספיות..).

אה, לקנדיז היתה נטייה להכניס את השיר הכי טוב שלהם בסוף האלבומים, ונכון קלעת מצויין גם בעניין הזה!

 

arieltr

New member
:-
0


וואלה איזו יציאה, לא שמתי לב שהחסרתי אות עד שלא ציינת זאת. טוב שאני די רחוק...

שמע דחפתי בשבועות האחרונים את ה ADOLESCENTS הכחול, אחרי ש AGENT ORANGE האדיר היו נציג ה-A שהסתובב אצלי בשנה שתיים האחרונות מאז רכשתיהם הודות לצלולייד, וזהו, העברתי את האלבום הכחול של המתבגרים מפיצוץ מחריש אזניים לדרגת נגאסקי פותח שועה אבל עם כמויות קלאסה של מלודיות שזה לא יאמן. סוףסוף זה יושב לי על הזוית הנכונה של המוח וזה משפריץ מכות חשמל עם לבה שהחריבה את פומפי. אןף איזה אלבום משובח.

כל החמישייה הראשונה רצה כל כך נפלא שפתאום מגיע המסטאר-קלאס מתחתית הביוב עם KIDS OF THE BLACK HOLE שרק האינטרו שלו זה כמו כל השיר שקדם לו, ואז NO WAY וכמובן האעמבה שמרחפת בספירה משלה, שמע מדובר כאן במרכז היקום לא באמצע אלבום מוסיקה קורעת שוקיים הומוספיאנסים.
 

Celluloid Hero

New member
זה אני קורא אותו EPIC SHIT

הילדים האלה מהחור השחור. החזרה הפשוטה והאינסופית (יחסית להארדקור פאנק כמובן) שם של ליין הבאס, שואבת לאיזה מערבולת מטלטלת ופוגעת באיזה עצב חשוף כמו שמעט שירים מצליחים. דווקא באלבום שלא מנסה לרגע ליצור רגעים מכוננים כאלה של רוקנרול בשום פנים ואופן , זה קורה להם ספונטנית, ככה פשוט מתוך תיאור הסיטואציה שהם חיו בה (השיר בעצם מדבר על המקום בו סצנת הפאנק באורנג' קאונטי נולדה, אבל אולי בעצם על הסיבה יותר מאשר על המקום).

אגב, לאור החשיפה המטלטלת הזאת שלך, אני תוהה לעצמי אם כדאי לתת לך המלצת המשך על ה GERMS , לדעתי הלהקה שהשפיעה על Adolescents אולי יותר מכל. השוני אצל הג'רמס, זה שהמוזיקה שלהם היתה מעט פחות FUN, ויותר מתיימרת ממה שהיה אצל ממשיכי הדרך שלהם בהארדקור. הרבה בגלל שהסולן/מנהיג שלהם דארבי קראש חשב שהוא יכול להיות הג'ים מוריסון של ה Pאנק המחתרתי באמריקה, והסיד וישס שלה בו זמנית (התוצאה- מוות ממנת ייתר בגיל 22). וגם סגנון ה"שירה" של דארבי קשה הרבה יותר לעיכול, וזה בלשון (וחירחור גרון) המעטה... אבל כישרונית- מעטות היו טובות מהג'רמס. האלבום לחפש הוא האלבום היחידי שלהם- GI.

 

arieltr

New member
"SHIT, WE RECORD AN EPIC''

זה אכן משהו מאוד מעניין מה שציינת, שדווקא באלבומים שאנשים מקיאים את כל הבוז והגועל שהם סופגים מהסובב אותם, לפעמים זה באמת איכשהו מתחבר למשהו עילאי שמצליח לגעת בך בהפתעה מוחלטת ללא שום כוונת תחילה.
הפאנק שהעיף את הפרוג (על כל יצירותיו האפיות) מסדר היום המוסיקלי בעזרת 300קמ"ש ריפים, סולן מחוריין, אורך של דקה וחצי לשיר ומנטליות של קמיקאזה, בניגוד לכל הסיכויים וכנראה שאין יותר מדי, אבל יש גם יש 'אפיק שיטים' מסתובבים להם חופשי דווקא באלבומי הארדקור ביוב שופכין וכאלה.

לגבי ה GERMS ודארבי שמעתי את האלבום שלהם לפני המון המון זמן, לפני שמישהו פה הרעיד את הפורום עם 1000 אלבומי הארדקור והם לא תפסו אותי כמו שיחידות החיסול של ההארדקור לקחו אותי שבוי.
מצד שני שהגעתי לדארבי קראש ופט סאמיר הייתי בצלילת עומק לפרוג ופרי ג'אז כך שהעיתוי לא היה אידיאלי כמו שאתה מבין. מצד שלישי כיום כבר עברו על האוזן שלי הרבה רעשים וצורות. מצד רביעי, אם אני לא טועה הג'רמז יושבים פחות או יותר על הגל הראשון של הפאנק בעוד שאני לגמרי מחובר לגל השני מהחוף המערבי. אבל מצד חמישי זכורה לי לגמרי רצועה אחת אגדתית מהאלבום שלהם וזו לא זו שקישרת כאן. ניגמרו לי הצדדים, אז שאני אזמזם אותה?

בינתיים, איך ג'וני היה:
[URL]http://www.youtube.com/watch?v=4KIdLQDgAn0[/URL]
 

Celluloid Hero

New member
כן את השם ג'רמס זרקו פה כמה פעמים

במרוצת השנים, בנסיון להדביק מישהו בחולרע האלה. בינתיים היחיד שממש חטף את הוירוס זה אני (נדמה לי בכלל הייתה המלצה במקור של דוקטור Jflyaway ,אם אני זוכר נכון, ששכנעה אותי לשמוע אותם בזמנו. אחח.. תאר לעצמך הימים שהייתי צריך שכנוע כדי לשמוע פאנק!).

אבל לא יהיה לך קשה להתחבר אליהם, אם אתה נוחת מהארדקור, כי הם היו פחות או יותר היחידים בגל הראשון של ה PUNK האמריקאי שהיה הארדקור ,לפני שהיה הארדקור. אפילו בלאק פלאג עוד נשמעו כמו הסקס פיסטולס, כשהחבר'ה האלה האיצו את המוזיקה שלהם, קיצרו אותה לעשירות הדקה ,הגעילו והשמידו ובסוף גם הוחרמו על ידי כל המעודונים ב LA. הישג מרשים בהחלט לתקופה ה"בתולית" של סוף שנות ה-70..

קיצר, יש שם כמה טיפוסים בלהקה שההסטוריה לא תראה שוב, לא דארבי קראש ולא פאט סמיר בפזאת הג'רמס הבלתי מרוסנת. (מסכן סמיר, נאלץ לקבור במהלך חייו שני מנהיגי להקה סופר-כריזמטיים וסופר-מתוסבכי נפש ,אחרי שהצטרף לנירוונה ממש בסוף דרכם) . זאת אגב הרצועה האגדית שהתכוונת, איפשהו שם בסוף ממוצא הנוייז רוק, אם אני זוכר נכון.

ואיך גו'ני? ג'וני הוא חלק חשוב ואדיר מאחד האלבומים שאני הכי אוהב בעולם הזה.
 

arieltr

New member
שמע זה לא יהיה כזה קל

הרצועה הארוכה הזו איננה זו שנחרטה לי בזיכרון

כלומר במבט זריז על רשימת השירים היא בהחלט אממ.. בולטת, והיא יופי של דבר ומה שקורה שם כנראה השפיע קשות על FIRE OF LOVE של מועדון היורים החופשיים, אבל מה שזכור לי בתחתית המוח זה משהו מהיותר קצרים אבל עם יופי של מערבולת קראוטית אש, אבל באסתטיקה של פאנק.
תן עוד הימור לפני שאני אריץ את האלבום הלילה בצינור לראות מה זה באמת היה.

ואגב, אני צריך לחזור לפיסטולס, הם לא תפסו אותי בהופעות הראשונות שהם ניגנו לי. בטח האלמנט הבריטי. לא יודע. גם לא הבאזקוקס. ותכין את הגרזן, כי גם לא הקלאש. אף פעם לא באמת עניתי ללונדון קולינג כי הייתי מקבל מן שטוזה שכזו ומנתק להם את הקו. לא נעים.
אולי הקו הראשון של הפאנק הבריטי מתפקד אצלי כמו הפרוג האמריקאי - על סף חוסר תקשורת דו צדדית.
אגב אלבום שאני כן אוהב מהקונטקסט הזה פחות או יותר הוא 154 של WIRE ולא הדגל הורוד
 

Celluloid Hero

New member
רגע, מה עם ה Damned?

נראה לי ייתלבש עליך יפה ה Machine gun etiquitte שלהם. גם מגוון, גם פצצתי ומהיר, גם מלודי ואפל, גם חכם וביקורתי. יש בו הכל מהכל. אגב ה Damned לא מקבלים מספיק קרדיט, ויש להדגיש שהם הלהקה השניה בחשיבותה והשפעתה על הארדקור האמריקאי, במיוחד שהם ביצעו סיבוב הופעות ב LA לפני כל האחרות. והנה בתמונה למטה, מה שהם חשבו על ההופעה המזעזעת הראשונה של הג'רמס, בה הם היו נוכחים בקהל (מתישהו ב 1977, קל לזהות את חברי הלהקה לפי תנועות הידיים..):

 

arieltr

New member
Blessed the Damned

לזכרוני שמעתי אך ורק את האלבום הראשון שלהם בעברי, נקווה שהעתיד ישנה זאת. הלינק ששמת נשמע לי די קרוב לחלקים מ KILL EM ALL, אולי אולריך ראה אותם בלוס אנג'לס.
התמונה פנטסטית אגב, אתה בטוח שהם לא בהופעה של YES?

עיינתי כרגע בויקיפדיה וראיתי שהם המשיכו לאפלה הגותית, שזה יכול להיות מאוד מעניין אם זה יצא להם טוב. והעטיפה של פנטסמגוריה נראית לי פתאום מוכרת מאיפהשהו. אולי יש לי אותה בבית אצל ההורים ואני מבולבל לגמרי.

לסיכום ביניים - אם פאנק אז הארדקור. מאורנג' קאונטי. ופורטלנד, אורגון.
 

Celluloid Hero

New member
בטוח לגמרי

למרות שבהחלט יש לזה לוק של הופעה של YES בהקרנה חצות בסינמטק :)

לפני כמה שנים יצא Biopic על הג'רמס שנקרא What we do is secret, שם שיחזרו את הרגע המיתולוגי בו הג'רמס משפילים את עצמם בחוסר יכולת נגינה מופתי, אל מול עיניהם (וגידופיהם..) של חברי ה Damned. נראה לי דארבי טבל את המיקרופון שלו בחמאת בוטנים בסוף או משהו בסגנון?.
אחלה סרט, לא בטוח עד כמה הוא מדוייק הסטורית, אבל הרעיון הכללי שלו הוא החשוב, והוא שאדון דארבי קראש תכנן את כל הזהות והלוק שלו ושל הלהקה מהמלימטר הראשון ועד האחרון, כולל החרבת האולמות בהם הופיעו, הליריקה האלגורית לשירי הpאנק שלהם, השאיפה להשתלט על העולם, וכמובן הזרקת מנת ההרואין שחיסלה מוקדם מאוד את חייו. למזלו היה לו בלהקה את פט סמיר ,אז לפחות העסק עבד מבחינה מוזיקלית...
הנה מצאתי ביוטיובה בדיוק מהנקודה הרצויה לצפייה עם ה damned
 

arieltr

New member
טוב אז הרצתי בלילה את כל האלבום בטיוב ומצאתי את השיר

כן, בביופיק הוא אכן טובל את המיקרופון בחמאת בוטנים אחרי שהוא מעיף את הקמח - כי לא עושה רושם שהוא אופה עוגיות בזמנו החופשי. ראיתי את תחילת הסרט ואני בהחלט אשלים את כולו, נפלא שזה אפשרי במלואו בטיוב.
עברתי גם על מספר הקלטות מהופעות חיות שלהם והרושם הוא שחוץ מפט סמיר כל השאר נמצאים לחלוטין במקרה שם - מבחינת יכולות מוסיקליות, שלא לדבר על כבודו שמחזיק ביכולת שירה בציבור אממ, מלבבת ביותר.
אז כן, מבחינת הופעות חיות והתנהגות כללית, האטיטוד הפאנקי יושב מכף רגל ועד ראש, מתוכנן או לא.

ואז הגעתי לאלבום. החומר עצמו, שיר אחרי שיר מופק בצורה טובה מאוד, ולא מזלזל או ירוד אלא מכונה משומנת די טוב, רכבת של יחידת קצב רצחנית, ריפים שורפים וסולן חולני לגמרי והכל מחובר טוב מאוד. חלק מהרצועות נניח American Leather הארדקור לגמרי . אחרות קצת יותר מדי מלודיות... Lexicon Devil, רצועה מצויינת לטעמי Land of Treason.

והרצועה שחיפשתי, המערבולת הזו שמסתובבת בראש
I WANT OUT NOW
I WANT OUT NOW

[URL]http://www.youtube.com/watch?v=WG5xHpJPSNo[/URL]
 

Celluloid Hero

New member
לא הייתי מנחש

ראש של קראוט ,לך תדע
(אופס.. הרגע קלטתי שזה יוצא גם ראש כרוב, אז לא התכוונתי)

אגב קראוט, אתמול בעבודה יצא לי לשמוע באופן חלקי ראיון עם חברי להקת ואגדת (?) הקראוט Nektar. הגיעו להתארח לקראת הופעה פה בתוכנית "מציאות" ב88FM. חבל שהשניים שראיינו אותם הם כנראה שני הגרועים בתולדות שדרני הרדיו אי פעם, והריצו דחקות מטומטמות בערך שעה שלמה, כולל חצי שעה שבה הם ניסו ללמד את חברי הלהקה לומר את שמם בעגה עברית נכונה. אבל המוזיקה נשמעה לא רעה!. היה איזה קטע שנשמע בדיוק כמו הביטלס המוקדמים רק בפרוג, אני יודע שזה לא מספיק מידע כדי למצוא את הקטע , אבל זה מה שאני זוכר שממש אהבתי. אגב לא הייתי הולך להופעה כי הסולן נשמע די hasbeen לטעמי. (הלהקה עצמה נראה שעוד יודעת לנגן).
 

arieltr

New member
להקה משובחת ביותר

וואו, בטוח הייתי הולך להופעה. למרות שאנחנו לא ב-1972 עכשיו.

אף פעם לא שומעים את השם שלהם עם השמות הגדולים של הפרוג הבריטי, אבל בהקשרים של קראוט הם עולים בסופו של דבר לתודעה. ההבדלה שלהם מאחיהם הבריטים נובעת מהצליל שלהם שהינו הרבה יותר 'מלוכלך' מהשילוב הפנטסטי של הגיטרה הנפלאה של הענק רוי אולברייטון פלוס הקלידן שלהם. זה הרבה פחות נקי מג'נסיס, יס, פינק פלוייד או קראוואן. יותר מחוספס וצובט וכנראה זו גם הסיבה שהם הצליחו מאוד במדינת הקראוט כי הצליל שלהם יושב יותר טבעי שם.
אני חושב שהלהקה הבריטית הכי קרובה שקופצת לי לראש היו הוקווינד. אני אישית שם את נקטר נוטץ' וחצי מעל בהעדפותיי


REMEMBER THE FUTURE אלבום רביעי, פצצה של אלבום, פצצה של עטיפה! רצועה אחת ארוכה מחולקת לשתיים - מן הסתם הפרוג הזה היפוך מוחלט של הGERMS או ADOLESCENTS. הצליל וההפקה נעים לכיוון יותר פרוגי ונקי לעומת אלבומם הראשון אבל זה עשוי מצויין עם מעברים לא מעטים מהפצצות רוחביות לחלקים רגועים ועדינים יותר. אלבום מאוד מהנה בייחוד עם הפיזמון שהולך וחוזר והווקליות שתמיד עושה לי את זה. מאוד מלודי. כנראה זה האלבום של נקטר שיושב הכי טוב אצל אוהבי הפרוג הבריטי. או משהו.

A TAB IN THE OCEAN אלבומם השני, שוב פעם מדובר בפצצה של אלבום. מאוד מאוד מלודי ומסתער על האוזן. רוי אולברייטון גיטריסט בחסד, המעברים, הריפים, הסולואים פשוט פנטסטי ומלודי מה שהולך באלבום הזה. ואחרי הטייטל הארוך שפותח האלבום, הרצועות הקצרות מענגות ביותר ואולי קלות יותר על האוזן. אלבום מאוד מהנה הרצועה האחרונה לבדה שווה את האלבום.

JOURNEY TO THE CENTRE OF THE EYE מאסטרפיס של אלבום, לדעתי חובה להחזיק בידיים. מדובר בקרוסאובר פסיכדליה/ספייס פרוג מהטובים שנוצרו וזה מתפקד כטריפ שורף הזוי ומעיף לגמרי. בקיצור בנזונה של אלבום - זה כל מה שצריך לדעת. זה מה אתה צריך. עטיפה נפלאה, מבט אחד יספיק לזכור זאת בחנות. 1971 הייתה שנה עמוסה אלבומים משובחים וזה מהטובים שבטובים.
 

Celluloid Hero

New member
אצטרך לבדוק את המסע הזה

לתוך האמצע של העין (אני מבין שמסע לתוך האמצע של האוזן זה היה פשוט מדי בשבילם?.. או שאולי ההפך- חסר כל סיכוי? :) )


נו תראה איזה יופי, יצא משהו טוב מזה שאני לא מבלה את כל שעות היממה עם הארדקור פאנק, כמו שהיה אפשר לחשוב שאני בהחלט עושה. כלומר הייתי רוצה, אבל הרדיו שאני נאלץ לשמוע בעבודה לא מכיר בקיום המושג הזה, וגם pאנק זה די קונספט חמקמק במדינה שלנו, אז פרוג דווקא הופך למשהו נסבל ואף רצוי, לעומת דברים מזעזעים אחרים שאני עלול ואף נאלץ להתקל בהם, עד הרגע המיוחל שבו אני דופק ת'כרטיס בחריץ התחת הדמיוני של הבוס, נכנס לאוטו בדרך הבייתה וחוזר לשפיות שלי עם משהו כזה:

 

arieltr

New member
שמע זה חתיכת אלבום כפול של הסאמואנים!

ראיתי עכשיו שהאלבום הראשון (איזו עטיפה!) שלהם הוא 9 דקות, אם כך מה שהבאת זה מתוך ה'טופוגרפיק אושיינז' שלהם. הם בטח לא שיחזרו את זה שוב פעם.

אני ביליתי את הנסיעה לעבודה עם האלבום הכי טוב שאני מכיר שנערי החוף הוציאו ב-67

[URL]http://www.youtube.com/watch?v=T0cOXTFSquo[/URL]
 

Celluloid Hero

New member
Tales of Pornographic Hand-lotions

אלבום קטלני באמת הסמואני השני, אבל אני נוטה להאזין לו כחלק מהדיסק שיש לי שמכסה את כל הוצאות הלהקה (unboxed boxet זה נקרא) ככה זה באמת יוצא בערך חצי אורך של אלבום לייב של YES.. .בסוף הדיסק, אגב, הם הופכים מלהקת הסאות'פארק-הארדקור האיפרקטיבית והדוחה שהיו, למעין גאראג' פופ חלשלושי ומלודי שכזה... אבל הקונטרסט רק מדגיש כמה גדולים וחד-פעמיים היו בתחילת הדרך. זה למשל, לגמרי משיר הpאנק הכי טובים שנכתבו אי פעם.

אגב ביץ' בוייז של 1967- אני לגמרי לא משוכנע בעניין, כי גם Wild Honey יצא ב 1967 וגם הוא מעולה ביותר. הוא גם אלבום דומה בכמה רבדים (הפקה, ומינימליזם) ושונה לגמרי ברבדים אחרים (הסול והכיף של honey, לעומת הביזארי והמחופף של סמיילי). בשניהם יש גם צד אפל , שצף למעלה אם לא מייד ,אז אחרי כמה האזנות. הפסיכוזה של בריאן וילסון ששיתקה אותו בהמשך הדרך.

אה, ואם כבר מדברים על פסיכוזה, עכשיו בדיוק הייתי באמצע של אחת ענקית כזאת. הראייה המצולמת שתשתכנע כל אחד שהצליח להחזיק מעמד לפחות 20 דקות שלה, מי באמת הייתה הלהקה הכי אדירה של שנות ה-80 (והכי זוועתית כמובן ,בו זמנית
).

 
למעלה