ציףציף1000
New member
Call of the West
לפני כמה שבועות המנהל העלה כאן שרשור על אלבומים עלומים. לא היה לי זמן אז, ולכן אני מעלה את תרומתי לשרשור כאן, תוך ידיעה שחוץ מלצלולויד ולי, למעטים יהיה עניין באלבום הזה. ולמרות זאת, לטעמי הוא אחד מהאלבומים הטובים ביותר של שנות השמונים.
מקורם של Wall of Voodoo הוא במועדוני הניו-וויב של לוס אנג'לס, בסוף שנות השבעים. סטאנארד רידג'וויי, סינגר סונגרייטר שהתפרנס מהלחנת פסי קול לסרטי סטודנטים דלי תקציב, פגש את האחים ברוס ומארק מורלנד, שניגנו עד אז בלהקת פאנק מקומית, the Skulls. את חזונם המוזיקלי של האחים מורלנד ניתן לתאר כשילוב של ניו וייב אמריקאי מסונתז לאניו מוריקונה, ופסי הקול שיצר למערבוני ספגטי בשנות השישים. רידג'וויי הוסיף לתבשיל טקסטים הכוללים ביקורת חברתית, והגשה דרמטית. אל השלושה הצטרפו צ'אס גריי בקלידים, וג'ו נאניני בכלי הקשה. אלבומם הראשון, Dark Continent זכה לתשומת לב מקומית מסויימת, ולביקורות פושרות. בדיעבד, זהו אלבום טוב, אבל שעת החסד הגדולה של הוודואים היתה באלבומם השני, Calll of the west שיצא שנה לאחר מכן, ב-1982. ברוס מורלנד היה, רשמית, מחוץ ללהקה כשהאלבום יצא, אך הוא השתתף לפחות בחלק מהשירים, ככותב וכמבצע, לפני שחזר ללהקה אח"כ. סינגל אחד מתוך האלבום, Mexican Radio, זכה להצלחה הודות ל-MTV, והלהקה יצאה לטורים שאפתניים. אך מתחים בתוך הלהקה חיבלו בהצלחתם, ורידג'וויי עזב לקראת סוף 1983. הלהקה המשיכה עוד כמה שנים עם נגנים חלופיים וסולן אחר, אך החומרים שהקליטו לא הגיעו לרמה של שני אלבומיהם הראשונים. אי יכולתה של הלהקה להחזיק מעמד לטווח ארוך, ואי האחידות ברמת החומרים שלהם, גרמו לפיחות במעמדם של הוודואים והאלבום הנהדר הזה נשכח עם הזמן. הגיע הזמן לנער ממנו את האבק, ולהאזין לו שוב.
בימים בהם יצא האלבום לאור, ארה"ב נכנסה למיתון כלכלי קשה. אנו נוטים היום לזכור את האמנים שהתייחסו לכך ביצירות שלהם - כגון ספרינגסטין וניל יאנג - אבל למעשה רוב הסינגלים והאלבומים בראש מצעדי המכירות, לא שיקפו את התמורות החברתיות, בעוד הפאנק היה מוזיקה מחתרתית, ורוק הקולג'ים החל אז לעשות רק את צעדיו הראשונים. הניו-ווייב הבריטי, במקביל, פיתח תגובת-נגד לפאנק וואימץ הדוניזם אסקפיסטי מצוייץ ומסונתז, בדמות הניו-רומנטיקס. בנוף המוזיקלי הזה, הוודואים פעלו בסקאלה שבין הסינתיסייזרים הקרים של אולטרווקס, נניח, לבין ספרינגסטין - ובמיוחד האלבום "נברסקה", שהוא המקביל המיידי ל-Call of the West. כמו "נברסקה", גם Call of the West עוסק באנשים שבשולי החברה האמריקאית, הקרבנות של המדיניות הכלכלית וההבטחות הריקות של החלום האמריקאי. אולם בניגוד לספרינגסטין, אצל הוודואים אין גאולה ואין נחמה; הם מעמידים את הפרות הקדושות בשורה, ויורים בכל אחת, בין העיניים: הזוג האבוד, החולם על "אקזיט", ועל הצלחה בתוכניות ריאליטי ובינתיים מאבד את כל כספו בבתי הקזינו של לאס ווגאס; הפועל בבית החרושת, החי בשגרה שוחקת, תמהה לאן נעלמו חלומות הנעורים שלו ומוציא את תסכוליו על אשתו; הניכור העירוני, חוסר האונים וחוסר התקשורת, הבדידות והפרנויה, שהם מנת חלקם של האנשים הממוצעים, האנונימיים, תולדה של חברה בה צריכת מוצרים היא המכוננת את האינדיבידואל. למרות הרפרנסים הנטועים בתרבות של התקופה, האלבום הזה הוא אפילו אולי יותר רלבנטי כיום מאשר אז.
Mexican Radio, אלגוריה על חוסר תקשורת בחברה המודרנית, היה הלהיט מתוך האלבום. אך דווקא שיר הנושא, הוא הקטע המרכזי בו: דרך סיפורו של נער תמים המגיע מהכפר אל הג'ונגל העירוני, רידג'ווי מעמיד כאן למשפט את החלום האמריקאי עצמו, את ההבטחה להצלחה ולאושר, המסתירה מאחוריה מאבק אכזרי ואלים:
"הוא שמע את החריקה של בריח הרובה
ומצא את עצמו מציץ דרך קנה של כלי נשק המוחזק בידיו של בעליה השתוי של חנות למשקאות משכרים
"ישנו מאבק", הוא אמר "ישנו מאבק בין הארץ והאנשים.
האנשים חייבים ללכת
הם עשו את כל הדרך לכאן
כדי לתבוע זכויות כרייה
לעשות עבודות פחחות במכוניות
להמר
לצלם תמונות
כדי שלא יצטרכו לעשות כביסה
כדי להיות בעלי טוסטוס
כדי שיהיה להם רדיו אלחוטי משלהם ומיזוג אוויר
וצנרת טובה, בוודאות
כדי למכור ספרים של טיים/לייף ולעבוד במעדנייה
לאכול קצת צ'ילי כל בוקר
ואולי... אולי... להיות שוב בעלים של תחנת דלק משלהם
ולקחת סמים
ולעשות סקס משוגע
ומעל הכל, מעל הכל - כדי שתהיה להם הזדמנות הוגנת, חתיכה מהסלע וחלק בעוגה
וכדי שיוכלו לירוק החוצה מחלון המכונית, ושהרוח לא תעיף את זה בחזרה אל פניך"
https://www.youtube.com/watch?v=D2T5W3dMt74
שניים מחברי הוודוו אינם עוד בחיים: מארק מורלנד מת בתחילת שנות האלפיים מסיבוכים לאחר השתלת כבד. ג'ו נאניני מת בשנת 2000 משטף דם. ברוס מורלנד וסטאן רידג'וויי עדיין מנגנים, בנפרד.
את האלבום בשלמותו ניתן לשמוע כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=i8UrEcrWKq0
לפני כמה שבועות המנהל העלה כאן שרשור על אלבומים עלומים. לא היה לי זמן אז, ולכן אני מעלה את תרומתי לשרשור כאן, תוך ידיעה שחוץ מלצלולויד ולי, למעטים יהיה עניין באלבום הזה. ולמרות זאת, לטעמי הוא אחד מהאלבומים הטובים ביותר של שנות השמונים.
מקורם של Wall of Voodoo הוא במועדוני הניו-וויב של לוס אנג'לס, בסוף שנות השבעים. סטאנארד רידג'וויי, סינגר סונגרייטר שהתפרנס מהלחנת פסי קול לסרטי סטודנטים דלי תקציב, פגש את האחים ברוס ומארק מורלנד, שניגנו עד אז בלהקת פאנק מקומית, the Skulls. את חזונם המוזיקלי של האחים מורלנד ניתן לתאר כשילוב של ניו וייב אמריקאי מסונתז לאניו מוריקונה, ופסי הקול שיצר למערבוני ספגטי בשנות השישים. רידג'וויי הוסיף לתבשיל טקסטים הכוללים ביקורת חברתית, והגשה דרמטית. אל השלושה הצטרפו צ'אס גריי בקלידים, וג'ו נאניני בכלי הקשה. אלבומם הראשון, Dark Continent זכה לתשומת לב מקומית מסויימת, ולביקורות פושרות. בדיעבד, זהו אלבום טוב, אבל שעת החסד הגדולה של הוודואים היתה באלבומם השני, Calll of the west שיצא שנה לאחר מכן, ב-1982. ברוס מורלנד היה, רשמית, מחוץ ללהקה כשהאלבום יצא, אך הוא השתתף לפחות בחלק מהשירים, ככותב וכמבצע, לפני שחזר ללהקה אח"כ. סינגל אחד מתוך האלבום, Mexican Radio, זכה להצלחה הודות ל-MTV, והלהקה יצאה לטורים שאפתניים. אך מתחים בתוך הלהקה חיבלו בהצלחתם, ורידג'וויי עזב לקראת סוף 1983. הלהקה המשיכה עוד כמה שנים עם נגנים חלופיים וסולן אחר, אך החומרים שהקליטו לא הגיעו לרמה של שני אלבומיהם הראשונים. אי יכולתה של הלהקה להחזיק מעמד לטווח ארוך, ואי האחידות ברמת החומרים שלהם, גרמו לפיחות במעמדם של הוודואים והאלבום הנהדר הזה נשכח עם הזמן. הגיע הזמן לנער ממנו את האבק, ולהאזין לו שוב.
בימים בהם יצא האלבום לאור, ארה"ב נכנסה למיתון כלכלי קשה. אנו נוטים היום לזכור את האמנים שהתייחסו לכך ביצירות שלהם - כגון ספרינגסטין וניל יאנג - אבל למעשה רוב הסינגלים והאלבומים בראש מצעדי המכירות, לא שיקפו את התמורות החברתיות, בעוד הפאנק היה מוזיקה מחתרתית, ורוק הקולג'ים החל אז לעשות רק את צעדיו הראשונים. הניו-ווייב הבריטי, במקביל, פיתח תגובת-נגד לפאנק וואימץ הדוניזם אסקפיסטי מצוייץ ומסונתז, בדמות הניו-רומנטיקס. בנוף המוזיקלי הזה, הוודואים פעלו בסקאלה שבין הסינתיסייזרים הקרים של אולטרווקס, נניח, לבין ספרינגסטין - ובמיוחד האלבום "נברסקה", שהוא המקביל המיידי ל-Call of the West. כמו "נברסקה", גם Call of the West עוסק באנשים שבשולי החברה האמריקאית, הקרבנות של המדיניות הכלכלית וההבטחות הריקות של החלום האמריקאי. אולם בניגוד לספרינגסטין, אצל הוודואים אין גאולה ואין נחמה; הם מעמידים את הפרות הקדושות בשורה, ויורים בכל אחת, בין העיניים: הזוג האבוד, החולם על "אקזיט", ועל הצלחה בתוכניות ריאליטי ובינתיים מאבד את כל כספו בבתי הקזינו של לאס ווגאס; הפועל בבית החרושת, החי בשגרה שוחקת, תמהה לאן נעלמו חלומות הנעורים שלו ומוציא את תסכוליו על אשתו; הניכור העירוני, חוסר האונים וחוסר התקשורת, הבדידות והפרנויה, שהם מנת חלקם של האנשים הממוצעים, האנונימיים, תולדה של חברה בה צריכת מוצרים היא המכוננת את האינדיבידואל. למרות הרפרנסים הנטועים בתרבות של התקופה, האלבום הזה הוא אפילו אולי יותר רלבנטי כיום מאשר אז.
Mexican Radio, אלגוריה על חוסר תקשורת בחברה המודרנית, היה הלהיט מתוך האלבום. אך דווקא שיר הנושא, הוא הקטע המרכזי בו: דרך סיפורו של נער תמים המגיע מהכפר אל הג'ונגל העירוני, רידג'ווי מעמיד כאן למשפט את החלום האמריקאי עצמו, את ההבטחה להצלחה ולאושר, המסתירה מאחוריה מאבק אכזרי ואלים:
"הוא שמע את החריקה של בריח הרובה
ומצא את עצמו מציץ דרך קנה של כלי נשק המוחזק בידיו של בעליה השתוי של חנות למשקאות משכרים
"ישנו מאבק", הוא אמר "ישנו מאבק בין הארץ והאנשים.
האנשים חייבים ללכת
הם עשו את כל הדרך לכאן
כדי לתבוע זכויות כרייה
לעשות עבודות פחחות במכוניות
להמר
לצלם תמונות
כדי שלא יצטרכו לעשות כביסה
כדי להיות בעלי טוסטוס
כדי שיהיה להם רדיו אלחוטי משלהם ומיזוג אוויר
וצנרת טובה, בוודאות
כדי למכור ספרים של טיים/לייף ולעבוד במעדנייה
לאכול קצת צ'ילי כל בוקר
ואולי... אולי... להיות שוב בעלים של תחנת דלק משלהם
ולקחת סמים
ולעשות סקס משוגע
ומעל הכל, מעל הכל - כדי שתהיה להם הזדמנות הוגנת, חתיכה מהסלע וחלק בעוגה
וכדי שיוכלו לירוק החוצה מחלון המכונית, ושהרוח לא תעיף את זה בחזרה אל פניך"
https://www.youtube.com/watch?v=D2T5W3dMt74
שניים מחברי הוודוו אינם עוד בחיים: מארק מורלנד מת בתחילת שנות האלפיים מסיבוכים לאחר השתלת כבד. ג'ו נאניני מת בשנת 2000 משטף דם. ברוס מורלנד וסטאן רידג'וויי עדיין מנגנים, בנפרד.
את האלבום בשלמותו ניתן לשמוע כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=i8UrEcrWKq0
