Burning Britain

[Balthasar Bjornkvist]

Burning Britain

ראיתי לפני כמה ימים את סרט (שזה בעצם אוסף של קליפים רובם בהופעה) בשם Burning Britain. את הספר באותו שם (שלקוח כמובן מהסינגל של Chaos UK) די אהבתי, אם כי היה יכול להיות מוצלח יותר אם המחבר היה מאמץ גישה ביקורתית ולא סתם אומר איך כל להקת פאנק בריטית בין 1980 ו-1984 הייתה מעולה ולא מוערכת. בכל אופן, הסרט הוא מייצג בצורה אולטימטיבית למה אני חושב שכל האירועים הקייצים האלה שתמיד מזכירים כאן (H.I.T.S. או איך שלא קוראים לזה עכשיו) הם דבר פאטתי. עצוב ליראות איך להקות לא מצליחות לנגן בצורה חצי-משכנעת להיטים שהם עצמם כתבו לפני כמה עשורים. אז למה אנשים נוסעים לאנגליה ומשלמים את מיטב כספם ליראות את הזבל הזה? המבוגרים יותר, בשביל הנוסטלגיה. די פאטתי אם חושבים על זה שמדובר על סגנון כמו פאנק. הצעירים יותר, כי המוסיקה זה דבר בסך הכל שולי, זאת הזדמנות טובה ללבוש את ה"boots" שהם קנו ב-Camden town. ובסוף, כולם נפגשים במייספייס ויש על מה לדבר. חלק קטן אולי כי הם רוצים להשתייך לעולם הזה שאבד. ואם כבר בנושא, אני חושב שהופעות פאנק\ הרדקור בפסטיבלים ומקומות פתוחים זה מפספס את כל העניין: הופעות פאנק צריכות להיות במקומות קטנים, עם הרבה זיעה ובגובה העניים.

 

[gs1234]

יש לי מה להגיד

אבל אחר כך.

 

[skinheadil]

wow

חבל שמי שלא בא להופעה יזכה לשמוע את זה רק יום אחרי חבל באמת חבל חה חה חה

 

[פרקש הגדול]

תשמע תשמע תשמע

נכון שיש להקות שהם כבר זקנים מדי והם איבדו את זה כבר אבל יש להקות שעדיין יש להם את זה..,שעדיין נותנות בראש לא משנה הגיל

 

[Balthasar Bjornkvist]

אני לא טוען...

...שכל מי שעובר את גיל 35 צריך לרדת מהבמה - זה די להיפך, הרבה מהלהקות העכשוויות שאני אוהב כיום הם פחות או יותר בני הדור שלי. אני רק מנסה להגיד שזה עצוב לחיות על חשבון "תהילת העבר". להקות כמו Cocksparrer, The Business, The Dwarves, Poison Idea, UK Subs ועוד כמה המשיכו לכתוב חומר בצורה רצופה וגם אם לא תמיד "קלעו", לפחות הם ניסו ועל זה יש כבוד. אבל רוב הלהקות ה"זקנות" יצאו לפנסיה מוקדמת עוד בתחילת שנות ה-80 (חלקם ניסה להמשיך בקריירות מוסיקליות מביכות ונכשל) וחזרו לזה הרבה אחרי, כנראה כדרך להרוג שעמום ולברוח קצת מהאישה והילדים (לצערם, אין בזה כל כך הרבה כסף). הבעיה היא שרמות המוטיבציה והאנרגיה לא מלהיבות במיוחד. בספר "Burning Britain", ההוא מה-4Skins טוען שהם לא מתכוונים להתאחד ועל זה יש לי כבוד, הם כנראה הלהקה היחידה מהמחזור שלהם שלא חשבה שזה נחוץ. הטענה העיקרית שלי היא: אם הם רוצים לחזור, תתאמצו ותתחילו מחדש, תהיו יצירתיים ואל תחייו על חשבון העבר.

 

[פרקש הגדול]

לא יודע למה אתה מתכוון ברוב הלהקות

אני הייתי בווייסטד באמסטרדם לפני שנתיים,היו הופעות של אנטי נוואר ליג,יו קיי סאבס,אנג'ליק אפסטארס,וורוקרס והאדיקטס וחוץ מהאפסטארס (חוץ מהסולן אני חושב שכל ההרכב השתנה והבסיסט היה נראה כמו ילד בן12)שנתנו הופעה לא רעה אבל בטח שזה לא היה נשמע אפילו קרוב לאפסטארס של פעם,כל הלהקות נתנו אחלה הופעה אנטי נוואר ליג והאדיקטס נשמעו כמו להקות שרק עכשיו התחילו לנגן,הם היו מפוצצים באנרגיה ברור שלא כל להקה שמנגנת משנות ה80 תשמע עדיין טוב אבל עובדה שיש כאלה שכן,תראה את איגי פופ למשל הבנאדם בן 60 ויש לו אנרגיות של ילד בן 17 קיצר אני לא יודע על איזה להקות אתה מדבר שאתה אומר רוב הלהקות הזקנות,ברור שכולנו היינו מעדיפים לראות את הלהקות שאנחנו אוהבים כשהן בשיא הקריירה שלהן אבל אני עד עכשיו לא התאכזבתי מלהקות שהחברים בהן הם בערך בגיל של ההורים שלי

 

[Balthasar Bjornkvist]

אני מתכוון...

...ללהקות שהיו ב-Burning Britain ולקליפים שם, להוציא את מה שצולם בשנות ה-80. אם הייתי טוען שאנשים בגילם (רעבאק, לא שאני הרבה יותר צעיר מהם...) לא מסוגלים לכתוב או לנגן, לא הייתי אומר שצריכים להתחיל מההתחלה: אני חושב שחלק מהם פשוט הולך על המסלול הקל של המוכר ולנגן את הלהיטים של בני המחזור. להוציא כמה דברים של Business ,Cocksparrer ו-Rudimentary Peni, החומר החדש של הלהקות האלה חלש מאוד, לא רק בהשוואה לחומר הישן שלהם (וזה אשמתם שאנשים משווים כי הם אלה שבוחרים להמשיך עם אותה הלהקה) אלא ללהקות פאנק והרדקור חדשות, חלקם מורכבות מבני גילם. ותאמין לי, בעזרת הסולסיק לא קשה לנסות ולתת להם צ'אנס. אבל כן, במובן מסויים, אפשר להגיד שאני זה שתקוע עם הנוסטלגיה. אני מתגעגע לתקופה שהפאנק היה נותן בראש בצורה לא צפויה.

 

[פרקש הגדול]

אההה אתה מדבר על חומר חדש....

כן יש הרבה להקות שהחומר החדש שלהם על הפנים,אני דיברתי רק על ההופעות לא זכור לי שבהופעות שהייתי בהן עשו חומר חדש

 

[eyalpu]

שוב פעם הויכוח הישן שניתן לתמצת...

שניתן לתמצת לאנשים שחושבים שחלק נכבד מהפאנק זה פשוט לעשות כיף ובין אנשים יקרים כמו פדי שבשבילם הפאנק הוא קודם כל התחייבות לפול טיימ ג'וב, בלי חופשות (כמובן לא של כמה שנים). חבל שפדי מתעלם מהמציאות הבריטית של לחיות כמעמד פועלים כל חייך, צורך לפרנס את ילדיך (ואת זה בנתיים אם אני מעודכן אין לך...) ופשוט באסה מזה שלא באים להופעה שלך...ופתאום מתעניינים בך אז חוזרים לנגן. כל כך קשה להבין את זה? פדי יקירי מתי תבין שלא כולם בעלי המטען האידיאולוגי והתשוקה שלך לפאנק ולאידיאולוגיה. יש כאלו שחיים את חייהם בטורים יותר נמוכים. טוב להם כך. הם בבית המשיכו לאהוב פאנק, רובם המשיכו להתעניין ואפילו לבוא להופעות. פתאום קפיטן אוי הוציא תתקליט שלהם מ82 והחברה מהשכונה אמרו יאללה חברה תופיעו קצת לזכר העבר...וההופעה הצילחה מעבר למצופה...אז חזרו לנגן והוציאו תקליט חדש. ואז הופיעו ב- HITS ובהופעה ניגנו מעולה (אתה הרי לא היית באף מופע איחוד אז איך אתה יודע שהם מנגנים חרא את השירים שלהם...אני הייתי בכמה וכמה פסטיבלים). קיצר פדי,פשוט חבל לי שאתה שוב מרעיל את הדור הצעיר. צא מהסרט שלך שהוא מעולה לך, אבל חליק חאלס עם "משטרת הפאנק" והכללים שאתה ואחרים לפניך בגדה השמאלית תמיד קבעתם. אין לאף אחד מונופול על הפאנק כל עוד (לפחות לדעתי זה הקו האדום) הוא לא שונא אדם מטבעו (והיו גם כאלו בפאנק). מה בגלל שגאבה מכאוס יו.קיי יצא לחופש לכמה שנים אסור היה לו לעשות כמה הופעות לפני שנתיים וכעת לעשות להקה אחרת בשם F.U.K.? אני פשוט תוהה האם גם בחו"ל יש את משטרת/דיקטטורת הפאנק? ואתה הרי יודע שאני מכבד ומוכיר אותך שנים ארוכות, פשוט החוסר סובלנות שלך כלפי כל מה שאינו במודל שלך מוזר עד מפריע לי. האמת שלא נעים לי לומר זאת אבל לדעתי הגישה שלך מעט פאתטית, מנותקת מקשיי העולם (ואני יודע שלא גדלת בבית עם כסף), לא לכולם מתאים הדגם הטוטאלי פול טיימ סקוואטי וכו' שלך. ואני בטוח שתענה לי (כי כך ראוי), אבל לפני שתענה תחשוב לרגע האם המודל שציינתי פה אינו במודל שלך לפחות ברמת הפשטה גבוהה (אבל נכונה). פלג

 

[Balthasar Bjornkvist]

אייל...

...כן, זה ויכוח ישן ואני חושב ששוב אתה מפספס את הטענה שלי בגלל שאתה מתעקש להלביש את מה שאני אומר באיזה שמלה אידיאולוגית. אייל, אני יודע שאתה אדם עסוק ואתה מסתכל על ההודעה וחושב "טוב, אני לא צריך לקרוא את הכל". בבקשה, תעשה מאמץ ותקרא את כל מה שכתבתי, כי די נמאס לחזור על עצמי כמו תוכי. אני לא חושב שיש פה וויכוח על משהו לא מוסרי או "בגידה", פשוט משהו שהוא אנטיתטי לרעיון של הפאנק בתור סגנון אנרגטי וספונטני, של הרעיון לעשות משהו בעצמך, לעשות משהו חדש ולא לחיות על חשבון מה שעשית בעבר. הייתי יכול לענות נקודה אחרי נקודה על כל זיוני השכל שלך (מצטער לכתוב כך, אבל אני ממשיך עם אותו הטון שאתה התחלת), אבל כבר עשיתי את זה בעבר ולא ניראה לי שגם הפעם תבין. כבר עשור או יותר שאתה עשיתי ממני איזה אקטיביסט רציני שלא יודע להנות מהחיים, ראיה שכל כך מרוחקת מהמציאות שאם היית מכיר אותי אפילו קצת (כמו כמה מהאנשים כאן) היית מבין עד כמה אתה מפספס. אני לא גר בסקוואט. אני גר בעיר פסטורלית במרכז שבדיה ואם אתה לא מאמין, אני אשלח לך את תשלום שכר הדירה. כן, דירה עם מותרות בורגניים כמו מיים חמים וחלונות. בחרתי, מכל מיני סיבות שאם זה באמת מעניין אותך אני יכול לשבת איתך ולהסביר לך אותם, לוותר על אקטיביזם פוליטי ופעילות בצסינת ההרדקור-פאנק למען דברים אחרים. זה לא אומר שאני לא מתעניין בהם יותר, זה פשוט עוד דוגמה ל"מרכבות" של אופי של בני אדם, משהו שאתה מסרב להכיר בו. גם הרעיון הדבילי שלך (שעוד פעם, כבר דיברתי עליו איתך הרבה מאוד פעמים אבל המוח שלך מסרב לאחסן מסיבה כלשהי) שאני רק "אוהב פאנק רציני\ פוליטי" הוא מגוחך. אבל כן, אני אוהב להקות פאנק אנרכיסטיות לוחמניות כמו Child Molesters, GG Allin, Fear Chronic Sick, ,Brutal Combat, Verbal Abuse, The Dickies,Fuck Ups, Sick Pleasure או Forgotten Rebels. סליחה, אין להם מהיקנים והם לא מאנגליה של תחילת שנות ה-80 אז אולי בשבילך הם בכלל לא להקות פאנק. אני כתבתי כאן אולי עשר פעמים בחודשיים האחרונים כמה אני סולד מרוב הלהקות פאנק-הרדקור ה"פוליטיות" מהרבה סיבות בהם חוסר מקוריות וחוסר כנות. תביא לי כל יום להקה ששרה על הסנפת דבק או לרצוח ילדים על אחת ששרה על אותם קלישאות "אנטי מלחמתיים". סביר להניח שאני יעדיף אותה אפילו אם המוסיקה שלהם תהיה פחות טובה. אולי פעם אחת, פעם אחת קיבינימעט, תבין שאין לי שום דבר נגד "כיף" (טענה שכל כך מטומטמת שכמה שיותר חושבים עליה, פחות מחמיאה למי שאומר אותה ללא קשר למי זה מיועד), תוציא מהראש שלך שאני גר במנזר אנרכיסטי ותתייחס עובדתית למה שאני אומר: הלהקות האלה שאתה ואלפים כמוך הולכים ליראות הם עייפות, לא מסוגלות לכתוב שיר חדש אחד טוב ואם הם פאנק באמת, שיתחילו מאפס: שם חדש, רעיונות חדשים וכו'. בדיוק כמו שעשה החבר שלך גאבה. ובכל אופן, Chaos UK זה דוגמה נדירה של להקה שבמשך כמעט שני עשורים שינו את הסגנון מספיק כדי שהדברים יהיו מעניינים אבל תמיד המשיכו לנגן הרדקור-פאנק. אם כל הלהקות ב-HITS היו כאלה, הרי שלא היה לי משהו להגיד על זה ואולי הייתי כרגע מקשיב לחדש של One Way System במקום לחדש של Knugen Faller. אני אומר את כל זה לא בגלל מרירות אישית (אני פוסיטיבי ואופטמי בצורה חולנית), לא בגלל עניין אידיאולוגי אלא כי אני רוצה עוד תקליטי פאנק עוצמתיים ואנרגטיים.

 

[eyalpu]

ובכל זאת יקירי

אני חושב שצריך לראות בפאנק מיקרוקוסמוס של ההוויה האנושית ולכן יש בה מקום להכל - יענו ליוצרים ספונטניים מחד וליוצרי נוסטלגיה מאידך. פאנקיסטים הם קודם כל אנשים, בני אדם והם רוצים הכל - ישן וחדש יחדיו וזה מה שקורה בפסטיבלים הללו. אגב, נראה לי שמתוך 100 להקות בפסטיבל בבלקפול אמש מעטות רק ממחזרות. הייתי שם, כולם חיים את זה, כולם נהנים לראות להקה חדשה נניח בשעות 12:00 עד 18:00 ואח"כ עד 23:00 להקות אולד סקול שמתוכן נניח 70% כן הוציאו משהו חדש (חלק לא מוקלט כי כרגיל הם קשיי יום) והשאר נניח ממחזרים. ואגב מיחזור למה שלא תהא בפאנק תפיסה מערכתית כוללת שתומכת במיחזור מכל סוג שהוא...גם מבחינת איכות הסביבה וגם מבחינת המוזיקה. ובמרמת הפשטה יותר גבוהה...הרי בסה"כ רוב אוהבי הפאנק פשוט אוהבים את ה-3 אקורדים אז מה כבר ניתן לחדש...ניתן לחדש אבל בשלב מסוים זה כבר לא נשמע לי גוד פאנק...לכן אולי "האשמה" (לפי כתב האישום שלך...לי טוב עם זה) אינה בלהקות אלא באנשים כמוני שמוכנים לשלם לסלוטר אנד דה דוגס 15פאונד כדי לשמוע את השירים המעולים שלהם - גלורי גלורי אוי אוי אוי..."היינו גנבים קטנים כדי לשרוד" (כפי שבזמנו הסולן שלהם לחש לאוזני). קיצר, כל מה שאתה אומר מצוי במתחם חופש הביטוי בהתאם לפסיקת קול העם ופרשת שניצר...מותר לומר זאת, אבל לדידי זה דיבור שלא כיף לשמוע אותו. אתה הרי זוכר את הטלפון שלי אליך בשנת 1991 מגבעתיים ללהבות הבשן. הרי התאהבתי בך (במובן הפאנקיסטי גולמי הערכתי) כשראיתי אותך בכתבה של קסלר עם חולצה של דיסקארג...בדיוק כשציטטתי בבגרות באנגלית את דה מייטמר קונטיניוז שלהם. בכל משפחה, אפילו שאנו קרובים רחוקים (כעת תרתי משמע עם השבדיה שלך) יש חילוקי דיעות. חבל לי שרק "הזקנים" כמונו מגיעים לטונים כאלו כי אכפת לנו...אני מניח שאני בסך הכל מנסה לגונן על בית הגידול שלי...הרי מבחינתי החברה בהלהקות, שחלקם גדולים ממני ב- 5 שנים עד 10 שנים (הוייב של 82) הם כמו אחים גדולים נערצים, ומשום שאני לאורך השנים נסעתי לחפשם ברחבי הממלכה המאוחדת ומעט התידדתי עם חלקם קשה לי עם ראייתם בצורה שלילית.באמת חבל לי שאין בך נוסטלגיה כלפיהם. אבל אינך היחיד...אני מכיר לפחות כמה שלא היו מסוגלים לראות את הרמונז מאניה שעשינו כי זה לא מוסרי מבחינתם לעשות טריביוט לרמונז. צריך להבין שכל אדם ונטיטתיו, הרבה השקפות על מהו פאנק. יש הגורסים שאינו רק (או אף בעיקר) שם חדש, רעיונות חדשים וכו' וכו'. הפאנק יכול להיות גם שם ישן, אותם מסרים אנטי מימסדיים וכו' וכו'. בכל מקרה בטוח שחסר כעת בישראל פאנקיסט מחויב כמוך שחסר באחת הזירות שהכי חשוב בעולם שיהיו אותם. תרמת רבות, אני ניסיתי לתרום לאחרונה בספר שלי על זכויות אדם בתקופה של הפרטה שהוא ספר ששייך לז'אנר הביקורתי את ההפרטה והגלובליזציה. כל אחד תורם לפאנק בכלים שלו. אני שמח שאתה נח על זרי דפנה באיזור מוריק, חבל שאתה לא מוריק פה במקום שבאמתצריך אדם כמוך...שם בטוח יש עוד רבים כאלו שיכולים להקדיש את עצמם לפאנק במדינת רווחה (יחסית אלינו) סקנדינבית. אני בטוח שאתה עושה שם כיף בירוק ובמושלג...ומה על הירוק שלנו? אני מבין את אילוצי הזוגיות וכו' וגורס שהם חשובים אף יותר פשוט מתחשק לי המסר הספציפי הזה לפעול למען האינטרס האישי-מקומי-ישראלי-שלי. אם כן, "אברשה (סליחה פדי) חזור הביתה" כדי שנוכל לשוחח,להכיר מעט יותר (למרות שחשבתי שאני מכיר כל פיסת גוף בגופך הענוג...סתם) ואולי גם לריב מעט גוד אולד ריבים...ותודה שאני מאלו שמיעטו וממעטים לריב... בכל מקרה שמחתי להעיר אותך מתרדמת הקור הסקנדינבי דובון סלעים שבדי שכמותך. ***לכל הקוראים - הכותב הוא בחור חמוד, נמוך, חרשן (שהפסיד הופעות של מטליקה ולא נסע פעמיים לHITS בגלל בחינות באוניברסיטה), אך גזעי עוד משנות השמונים והוא ...סטרייט ותפוס (לכל השובבות מביניכן, כולל השרה נמיר). בברכת בוב דילן (לא מכיר פרט לשני שירים), רוק מתקדם (לא מכיר בעצם כלל), דוראן דוראן אוכל תפאנק (מעריץ שרוף שלהם ב- 83-84), פלג

 

[Balthasar Bjornkvist]

ממעריץ ניק קרשאו לשעבר...

...למעריץ דוראן דוראן: השאלה של מה אפשר לעשות ב-3 אקורדים היא מילת המפתח ובסופו של דבר, כל הוויכוח הזה נובע מזה. לדעתי אפשר לעשות משהו הרבה יותר טוב ממה שנעשה עכשיו ואם אני מבקר את הפופ-פאנק, הרדקור מלודי, מטאל-קור ואת אנשי הנוסטלגיה זה בגלל שאני רוצה לקדם את הראיה של מוסיקה עוצמתית, פשוטה, כנה אבל אכזרית. אפשר להשתמש גם בחומרים אחרים כדי "לתבלן" אותו ולרענן את הכעס, התקווה, היאוש והציניות שמהותיים לפאנק. אני מבין גם את הרצון שלך וגם את רצון חלק מהלהקות לנגן בשביל אנשים שרוצים לשמוע אותם. אין משהו פסול מבחינה מוסרית. אבל אני מנסה לעודד משהו שיהיה לו את המיידיות שהייתה למוסיקה הזאת בסוף שנות ה-70 עד מחצית ה-80 ובכל מיני תקופות אחרי זה. אם יכולתי לבנות מכונת זמן, אז הייתי משלם אפילו 100 פאונד ליראות את Slaughter & the Dogs במנצ'סטר ב-1976 ועוד יותר עבור להקות יותר טובות. הייתי גם מטייל הלוך חזור ובונה בפרוטות את אוסף התקליטים שבחיים כבר לא יכול להיות לי. גם אם תיאוריית הייחסות של אינשטיין מאפשרת בצורה תיאורתית נסיעה בזמן, אני לא מחכה ועוצר את נשימתי עד שזה יקרה ואני עובד עם מה שיש לי. בשביל הרבה אנשים, חלקם חברים טובים, ההופעות האלה הם ממלאים את הפונקציה של מכונת זמן. אני פשוט רוצה משהו אחר. וזה לא אומר שאני לא מתגעגע למה שהיה - 80 אחוז ממה שאני שומע כיום הוקלט לפני שנות ה-90 - אבל מעניין אותי מה יכול לקראת. אבל כמו שאתה רואה, גם כאן אני לא עוצר את הנשימה שלי ומחפש בכל מישור את מה שמעניין אותי. מה גם שלכתוב הודעות בפורום לא מצריכות יותר מדי זמן. החולצה של Discharge שאתה מדבר עליה נעשתה על ידי אנשים מלהקת ה-Levellers (שהיו בזמנם קראסטיס) ונשלחה אליי במתנה כשהפכתי לצמחוני ב-1990. אחרי רגעים של תהילה והרבה זיעה (וכביסות שכיווצו אותה) היא הוענקה לישי מיוסלס, אם אני לא טועה, שהעביר אותה לדור סיני או יוני בן דור. כך זה אצלנו הזקנים, לכל דבר יש סיפור...

 

[pitchon]

אצטרף לפרלמנט החתיארים בשמחה...

דיון מאד מעניין. הוא מחודד יותר בהקשר של פאנק מאשר בהקשר של איחודי להקות באופן כללי, מכיוון שכמעט ללא יוצא מן הכלל, בכל ז'אנר של פאנק, העשייה מושתתת על עקרונות של מיידיות, חידוש, שריפת גשרים, ואם מביטים על הפאנק של 76, גם רעיונות דאדאיסטיים של "מה שאנחנו עושים הוא אשפה, בדיחה, זה הכל חסר ערך". הפאנק הוא אולי התנועה המוסיקלית/אמנותית/אסתטית האחרונה במערב שהושתתה באופן כה ברור על ערכים מודרניסטיים, על השאיפה להתנגד לערכים אמנותיים רציניים ובורגניים שמכתיבים טעם וקובעים מה חשוב ומה "קלאסי". הרצון להחריב את הציוויליזציה או לפחות ללעוג לה. המסר היה "אין לנו טעם! אנחנו רוצים רעש!" אבל, כמו הרבה תנועות מודרניסטיות, היה פער מובנה בין המסר המוצהר והעשייה - וזאת מכיוון שהאנשים שהתחילו את התנועות הללו כולל הפאנק היו מאד מאד מוכשרים, חלקם גאונים. אז זה נכון ש"כל אחד יכול לנגן שלושה אקורדים", אבל זה אף-פעם לא היה נכון שכל אחד יכול לכתוב שלושה אקורדים, כלאמר את שלושת האקורדים הנכונים. כל אחד יכול לנגן ראמונס (אפילו אני!) אבל הייתי הורג בשביל להיות מסוגל לכתוב שירים כמו שהם כתבו. מה שיוצא מזה, זה שבלי להתכוון, הפאנק יצר יופי. ויופי הופך לקלאסיקה, כלאמר לחלק מהחברה, גם אם ערכית הוא מתנגד לה. ולמרות שאני מתייחס בציניות ואף בבוז לאיך כל שבוע איזה עיתון מוזיקה מפרסם רשימת "מאה תקליטי הפאנק הכי טובים" בשביל למכור עוד עיתונים ועוד הוצאות מחודשות של אותו הדבר שוב ושוב, הרי שאני מבין מדוע פאנק הוא חלק מהקלאסיקה וההיסטוריה של המוסיקה, כלאמר, חלק מהתרבות האנושית ולא משהו שעומד בחוץ. כמובן שרוב האיחודים שאנחנו מדברים עליהם כאן הם של להקות שעד היום לא מוערכות על ידי המיינסטרים. אבל העיקרון זהה. מדובר בקלאסיקה, שזה בעיני משהו שונה מנוסטלגיה. אני אפילו חושב שזה ממש כפוי טובה לזלזל באיחודים, כי זו ממש פריבילגיה לשמוע ביצועים מקוריים של שירים קלאסיים על ידי האנשים שכתבו את אותם שירים. זו פריבילגיה לחיות בזמן שבו רוב המוסיקאים האלה עדיין איתנו. אני אפילו חושב שהחווייה של מופע איחוד היא יותר ממכונת זמן - יש לה קיום ומשמעות כאן ועכשיו. אם אנו מסכימים שהמוסיקה עצמה היא על-זמנית, הרי שבהרבה מקרים להקות פאנק מהאייטיז מופיעות היום בתנאים הרבה יותר אופטימליים, והמוסיקה מקבלת את המקום המרכזי. אין צל של ספק שלראות את הפיסטולס ב-76 (לפני ביל גראנדי וסיד וישס...) או את קוקני ריג'קטס ב-80 זה ריגוש שונה לחלוטין, הריגוש של משהו חדש ושונה. עכשיו הריגוש הוא בעיקר מוסיקלי נטו, למרות ששוב, יש להקות שמייצרות, גם אם לא שירים חדשים, סיטואציה חדשה. קוקני ריג'קטס של היום הם חווייה אסתטית חדשה, כי הם הפכו מערסים רזים ל...ערסים שמנים...יותר נכון סבלי דירות מהאיסט אנד...והם משדרים תחושה של "עברנו את כל השיט ועדיין כוחנו במותנינו" שזו חווייה חדשה. ברור שיש להקות שפשוט איבדו את זה, אבל גם זו אמירה נקודתית, לפעמים עד כדי שהיא מתייחסת לתיעוד בודד של הופעה אחת. וואן וויי סיסטם והסקפטיקס, למשל, אכן נראים פאתטיים בדיוידי של ברנינג בריטיין, אבל יש בהחלט מצב שבהופעה אחרת הם היו טובים, וגם אם לא, זה לא סותר את הנקודה העקרונית שהעליתי. ומלה אחרונה לגבי הספר/דיווידי - יצא לאחרונה ההמשך, ספר ודיוידי על האנרכו-פאנק, שניהם תחת הכותרת "ד'ה דיי ד'ה קאנטרי דייד". הם אפילו יותר בעייתיים מברנינג בריטיין כי בהקשר של פאנק פוליטי אפשר היה לצפות לאיזשהי פרספקטיבה יותר מעמיקה על הזמן והמקום, ועל למה קבוצה די גדולה של אנשים בחרה בנתיב אוטופי רדיקלי. במקום זה יש שם יותר מדי מלל בסגנון "ואז נייג'ל עזב וסטיב עבר לנגן באס" או סיפורים שטחיים על "איך קראס שינו לי ת'חיים". אבל ככה זה כשמדובר בז'אנר שלא מוערך כהלכה - האנשים שמספיק מעריכים את זה בשביל לכתוב ספר הם לא בהכרח האנשים עם הכישורים הדרושים לכך. אני עדיין נהנה משני הספרים כסוג של אנציקלופדיות, עם חיזוק בצורת "פוטנוט", הספר של בופ וויילי מצ'אמבהוומבה, והדיוידי של אותה להקה שנותן פרספקטיבה מרתקת על התקופה. יש שם פוטג' מדהים של צ'מבה מופיעים באיזה בנפיט לכורים השובתים, ואתה רואה אותם צורחים מול ארבע פאנקיסטים שיכורים, כשכל הכורים ומשפחותיהם עומדים בצד ולא מבינים למה זה מגיע להם...כך, כל החן, הכוונות הטובות והבליינדספוטס של האנרכו-פאנק מתומצתים בסצינה אחת.

 

[skinheadil]

פאק... אל תכתבו כולכך הרבה.. במיוחד אתה

עושה לי כאב בעניים וחשר למות לקורא בכלל לא נחשב בפרק פיי.....

 

[pitchon]

דווקא השתדלתי לקצר...מוהאהאהא

למשל לא נכנסתי לדיון על האלבום החדש והמופרך של קוקני ריג'קטס שנשמע כמו...גלאם סבנטיז עם פזמוני טריבונות והפקת פוסי מטאל מהאייטיז אני כמובן נהנה ממנו אבל זה סוג של סטייה. מזכיר לי טיפה את הפרופשנלס שלא לדבר על האלבום רוק-בלוז שלהם מ84, QUIET STORM, אחד האלבומים הכי גרועים בהסטוריה. יש שם בלאדות עם מפוחית פה, פור פאק סייק קראתי עכשיו את הביוגרפיה של הסולן והוא עדיין סגור לגמרי על זה שזה היה אלבום גאוני. יש גם סיפור מטורף על הסיבוב הופעות הראשון שלהם באמריקה. אף אחד שם לא ידע שבדיוק הם הוציאו את האלבום הזה (וגם גידלו שיער), וכולם ציפו לשירים הישנים. כשהריג'קטס נחתו הם רצו ישר לעשות אחורה פנה ולהבריז, אבל אחד מהסירקל ג'רקס שמר עליהם במלון עם אקדח! בסוף הם הופיעו הופעה בודדת לפני אלפי אנשים שרצו פשוט לרצוח אותם. זאת אולי היתה הפעם היחידה שלריג'קטס היתה הזדמנות ללכת מכות עם כל הקהל והם ויתרו עליה

 

[Balthasar Bjornkvist]

זה מה שקורה עם אתה אוהד ווסט-הם...

...יש גם תיאור של השנאה של האמריקאים כלפי ה-Cockney Rejects כשנגנו באמריקה בראיון עם זה שארגן האת ההופעות (אחד גארי טובר) בגליון ישן של MRR. להוא שיש לו בעיה עם זה ש"כותבים הרבה": אנחנו אמורים להצטער על זה שאי אפשר להעביר כל רעיון אנושי בשפת sms? לא רק שאף אחד לא מחייב אותך לקרוא את ההודעות שלנו, גם אף אחד לא מחייב אותך לחשוב בכלל. אם לקרוא בשבלך זה סבל, אפשר רק לרחם עליך. תחזור למשחקי מחשב מפגרים ולהוריד פורנו ותעזוב אותנו בשקט. אבי, אני חושב שזווית מעניינת שהבאת (מתוך הרבה דברים חשובים שכתבת) היא זו שצריכים להיות שמחים מההזדמנות שעוד יש לנו ליראת את אלה שאחראים לסגנון הרוק הטוב ביותר אי פעם. אני רק אומר שהחוויות שלהם כאנשים מבוגרים והכשרון שאני בטוח שלחלקם עוד נשאר משהו ממנו לפחות היו יכולים לספק חומר חדש ומלהיב יותר. בכל אופן, אני חייב להודות שהדבקות שלהם בסגנון היא מצחיקה (באופן חיובי) במובן שהורסת את תפיסת הפאנק (או הרוק ה"לוחמני" בכלל) כפנטזיית נעורים. על הזין עם ה"נוער של היום"! אני חושב שגם יש משהו במה שאייל כתב (או לפחות רמז אליו אם הבנתי נכון) של מעין סצנה שנוצרת סביב אותם ותיקים ומעריציהם, שזה משהו חדש ואולי בכמה מובנים אפילו יותר פוזיטיבי ממה שהיה קיים בעבר באמת ולא בדפים מוזהבים ונוסטלגיים. אולי אני צריך ליראות יותר את הצד החיובי של זה ולא לחשוב על מה שהיה יכול להיות במקום. בנוגע לשני הדברים, וכמו שכבר כתבתי קודם, אולי אני זה שחי בנוסטלגיה שפאנק והרדקור מסוגלים עוד לעשות לי אימפקט רציני. אולי שמעתי יותר מדי הרדקור-פאנק בחיים שלי והדרישות שלי, יחד עם הציפיות של אדם יותר מנוסה, גורמות לרף בלתי אפשר. למזלי, העובדה שמדי פעם אני מגלה משהו שבועט לי בתחת בצורה רצינית מצביעה על זה שזה לא לגמרי נכון ושיש עוד למה לצפות.

 

[Balthasar Bjornkvist]

עם=אם (על הבוקר קשה להבדיל)

 

[pitchon]

למה את מי אתה אוהד באנגליה?

אני בכלל מנצ'סטר יונייטד. אבל מאד מסמפט את ווסטהאם. לא משנה אולי עוד דרך להסתכל על הפאנק של הלהקות המתאחדות הוא כפולק - שמבוסס על מסורת וחזרה שמאחדת יחד קהילה מסויימת הנזכרת בערכיה ומתחזקת לצלילי המנוניה. ככזה, אין שם שום צורך או יכולת לייצר חידוש. ואכן, המנטליות של לעשות משהו חדש די נדירה במחוזות אלה. חוץ מקוקני ריג'קטס, כאמור. אבל הם מדרובים רוב האנשים האלה אינם מוסיקאים. הם היו חלק ממשהו שקרה בתקופה מסויימת והגיבו באינסטינקט באופן שהיה מאד מוצלח באותו רגע. אבל לצפות מהם לדייק ולהפתיע ולהמם מחוץ למסגרת הרגע ההוא זה קצת מופרך. יש כמובן יוצאים מהכלל. הקונפליקט האחרון היה פשוט מעולה - האלבום הכי אגרסיבי שלהם אי פעם כנראה. ואני ממש עוצר את הנשימה לקראת הסביומנס הראשון מאז 86 שהולך לצאת בספטמבר!!!!!

 

[Balthasar Bjornkvist]

מורכבות העניין

לתקופה קצרה בתיכון אהבתי את צ'לסי כי אף אחד לא אהב אותם וגם בגלל שהיתה להקת פאנק באותו שם, שבצורה פאראדוקסלית, דווקא לא אהבתי עד לפני כמה חודשים. אחר כך שנאתי את כל הקבוצות האנגליות, מן העובדה הפשוטה שהן אנגלות ואני ארגנטינאי. היות ובשבדיה הליגה הנצפית ביותר היא האנגלית, וגם חל איזשה מפנה כמעט אנגלופילי (לא רק מוסיקלי, הסדרות שאני אוהב עכשיו הם Extras ו-Spooks MI5) התחלתי להתעניין שוב בה כאשר ה"אהדה" שלי קשורה לקבוצה שאני באמת אוהב - Boca Juniors! זאת אומרת, הנטייה שלי תהיה כלפי קבוצה שתכלול שחקן בוקה, שחקן אחר מארגנטינה שאני אוהב או משהו שקרוב לזה. כיום, אין ספק שבגלל קרלוס טבס אני יהיה בעד מנצ'סטר יונייטד, שהייתה הקבוצה השנואה עליי ביותר בעולם. כאשר טבס יעזוב, וזה יכול להיות בקרוב, ניראה מה יהיה. בספרד (ואירופה בכלל) אני אוהב את בארסה מאז שאני בן 10 בגלל שמאראדונה עבר מבוקה לשם. ברצלונה היא גם העיר שאני הכי אוהב באירופה, ומסי השחקן האהוב עליי אחרי ריקלמה וטבס, כך שזה הכל מסתדר. בישראל אני כמובן אוהד את הפועל חיפה, קבוצה צפונית שהיא לא מכבי חיפה המגעילה (והעובדה שקולאוטי שיחק שם לא שינתה דבר מבחינתי) כאשר את קריית שמונה קשה לי לאוהב למרות שהם מקומיים בגלל כל מיני בעיות, אבל אני מאחל להם עונה טובה בליגת העל. באיטליה אהבתי את מילאן (אם כי תמיד הייתה לי גם סימפטיה לנאפולי, שוב, בגלל מאראדונה) אבל בשנים האחרונות הלכתי דווקא על אינטר, "קבוצת הארגנטינאים" פלוס איברהימוביץ' שהוא שבדי. בנבחרות אירופאיות, עברתי מספרד לשבדיה כשהתחתנתי. אבל ברור שתמיד א-ר-ח-נ-ט-י-נ-ה!!! תהיה מעל הכל ! כן, תשובה נרחבת למשהו שלא ממש שאלת אבל מילא, כרגע יש לי זמן... אני לא רואה את האנשים האלה בתור "מוסיקאים" ודווקא בגלל זה (כי הרוק הטוב נעשה על ידי "חובבנים") זה הגיוני שהם ישלפו משהו פשוט ומפתיע. אבל אולי הם באמת, כמו שאומרים באנגלית,היו "פונים של טריק אחד". לאיזה קונקפליט אחרון אתה מתכוון?

 

[nervy river]

כמה עובדות שישנו את האהדה שלך היישר אלינו

4 דברים ארגנטינאים שאתה צריך לדעת על ליברפול. אמיליו אינסואה - מגן שמאלי של נב' ארגנטינה עד גיל 20 ושחקן בוקה גוניורס לשעבר. מסצ'ראנו - אמנם גדל בריבר פלייט אבל למי אכפת,אחד מכוכבי נב' ארגנטינה,אחד מהקשרים האחורים הכי טובים בעולם,הגנרל הקטן של אנפילד. גבריאל פלאטה - הבלם הארגנטינאי בן ה20 של ליברפול שהגיע מבנפילד והושאל השבוע לבוקה ג'וניורס (לעונה 1). סבסטיאן לטו - קשר שמאלי בן 21 מלאנוס. הקשר הספרדי-דרום אמריקאי בליברפול: ספרדים: מאמן וכל הצוות המקצועי. פרננדו טורס - החלוץ המצויין של ליברפול היישר מהיריבההמושבעת של הקבוצה של פרנקו. אלונסו - הקשר האחורי המשובח והמוסר הכי טוב בעולם. פפה ריינה - השוער הספרדי הכי טוב בעולם. ארבלואה - הכולבוינק בהגנה. מיקי רוקה - המגן הצעיר. דוראן - הקשר המרכזי הצעיר. ברזילאים: לוקאס לייבה - שחקן השנה בברזיל,כוכב גרמיו,קפטן ברזיל עד גיל 20 ועכשיו הקשר המרכזי בברזיל הבוגרת (תזכרו את השם הזה). אורליו - המגן השמאלי מולנסיה. פרגוואי: רונאלד הוט - המגן הצעיר. תמונה מלפני שבועיים למעלה - טורס ראשון מימין,אינסואה שני מימין,פלאטה שלישי משמאל. למטה - לטו ראשון משמאל,לוקאס שני מימין.