אם זו הצרה היחידה, אני מרוצה.
8 שנים גרתי בסיטאל, מתוכן שנתיים במרכז האזור הכי תוסס בעיר (המקבילה של שיינקין בתל אביב, נניח) ועברתי לשם במיוחד כדי לחיות את העיר - פעם אחת, פעם אחת לכל הרוחות, לא הלכתי לא לתאטראות הרבים שם, לא להופעות, לא לברים, אולי למסעדה וחצי. כשעברתי לפורטלנד בתחילת השנה, אמרתי לעצמי שזו ההזדמנות שלי, בעיקר כשהקמפוס הוא במרחק יריקה ממרכז הקונצרטים והתאטרון שם. הסימסטר השני כבר תכף נגמר ואפילו לסרט לא הלכתי אפילו שאני חולף על פני הקולנוע כל בוקר. ופורטלנד היא העיר חמודה שאני מכיר. הגעתי למסקנה שזה פשוט לא יקרה ולא משנה כמה מרכזי יהיה מקום מגוריי. מה שכן, אין מרכז לפעילות ילדים שאני לא מכיר בטווח של מאה מייל מהבית שלי, ממיני גולף ועד מוזאון ילדים. אני מתחיל לחשוב שדווקא אם אני אצטרך לנסוע כדי לראות הצגה, אני סוף סוף אעשה את זה. האמת שסוף סוף השבוע הלכתי לתערוכת BODY WORKS בפורטלנד, שפספסתי אותה גם בסיאטל וגם בניו יורק כשהייתי שם. תערוכה של שעתיים וחצי, גמרתי אותה בארבעים דקות, פעמיים. האמת שדי מעניין, בעיקר הזעזוע של מה שעושים עם גוף האדם. הזכיר את סיפורי הזוועות של המתים שקמים לנקום בחיים. לא הייתי רוצה להיות בסביבה אם המומיות שם יתעוררו איזה יום.