אחד מהאלבומים האבודים החזקים שיצאו!
עוד כמה מילים על Skynyrd's First (and..last)O, שהוא לטעמי אחת מאסופות השירים הכי חזקות של אחד מההרכבים הנפלאים בתולדות הרוק. (ואם הוא כבר עולה על סדר היום, קצת קשה להתאפק
) בין השנים 1968- 1972 עברה על סקינירד תקופה מחשלת, מייאשת ולא קלה, אך גם פורה ואדירה מבחינה מוסיקלית. למעשה, אלבום האולפן "הרשמי" הראשון שלהם (Pronounced...) היה מוצר מלוטש ומופק במיוחד(ע"י אל קופר כמובן, חובב מושבע של Overdubbing) בהשוואה לקשיחות, לעוצמה ולאינטסיביות שאיפיינו אותם עד אותה תקופה. בלי לפגוע בחשיבותו של הראשון, שיצא רק ב-1973, כמעט תשע שנים לאחר שגרעין ההרכב המקורי של ואן זאנט-רוסינגטון-קולינס-בארנס כבר פעל (בתחילה, בין 65 ל-68', תחת שמות שונים ומשונים), (ואני עדיין חושב שהוא אלבום בכורה מעורר קנאה -ואולי אפילו אחד מאלבומי הבכורה המרשימים בכלל..) - הרי שרק ההקלטות הללו מציגות את סקינירד האמיתית, המפוארת, החפה מכל הפקה מלוטשת, סקינרד של אגדות הדרכים והמיתולוגיות של הדרום- בתקופה שבה דבר מכל אלה עוד לא חילחל לאזורים אחרים: תקופה שבה חבריה ניגנו בתשוקה של להיות או לחדול, לעיתים כשהם רעבים ממש לפת לחם. תקופה של שנות נדודים שבה הלהקה חרשה את הדרום העמוק, לאורך ולרוחב (וגם באלכסון) תוך שהיא קובעת- כבר בסתיו של 1970- שיא מדהים של 1000 הופעות (!). תקופה שבה ואן זאנט החל לכתוב את השירים טורדי המנוחה שימשיכו ללוותו לאורך כל חייו הקצרים (ושימו לב ל-was i right or wrong, אחד מהטקסטים המצמררים והנבואיים שהוא כתב), תקופה שבה קולו היה חם, מלא ועוצמתי והחל לבלוט בכנות נדירה שאפיינה מעט מאד סולנים באמריקה במחצית הראשונה של שנות ה-70(לואן זאנט תמיד האמנתי. הוא התכוון לכל מילה שהוא כתב ושר את ההתכוונות הזאת ). זו גם התקופה שבה הם שכרו בקתה קטנה מבודדת, עם חדר אחד, מחוץ לג'קסונוויל, בשדה ב- GREEN COVE SPRINGS, כדי שיוכלו להתאמן בלי להפריע לשכנים, והחלו ברוטינה מתישה של חזרות במה שהם כינו HELL HOUSE בשל החום הבלתי נסבל ששרר בו. במקום הזה נכתבו והוקלטו-לראשונה כמעט כל השירים שיצאו בשלושת אלבומיהם הראשונים, ואפילו חלק מהרביעי (כלומר, הם חזרו לא פעם לחור הזה, גם כשכבר התפרסמו מאד). וכמובן, גם תקופה שבה נשזרו סביב שמה מעשיות רבות כל כך עד שהיא הפכה לאגדה מקומית עוד לפני שהספיקה להקליט בחברת תקליטים מסודרת. תהפוכות רבות עברו על סקינרד החל מ-סוף 1967,השנה שבה הם ויתרו סופית (בעצתו של דואן אלמן, אגב) על ביצוע של קאברים ללהיטי הפסיכדליה (!) והבלוז של התקופה (בעיקר Cream ויותר מאוחר אפילו free). ועד 1972- השנה שבה הסתיימו ההקלטות האלו באלבמה, שהיו אמורות לצאת כבר אז, בצורה זו או אחרת ובסופו של דבר,לא ראו אור עד לאחר התרסקות המטוס. אבל אולי רקע קצר להקלטות האלה מתבקש לפני הכל: ב-1968 הם הוציאו סינגל ראשון ללייבל קטנטן בשם shade tree, שכלל את "מישל" ואת "need all my friends"- שירים שנוספו להם אפילו עיבודים של כלי מיתר (!) וזנחו גם את הקו הזה. ב-1969 נשמע החומר שלהם כמו שילוב בין קלפטון הוואוואיסט הפסיכדלי של עידן קרים (בגילום אלן קולינס) לרוק בועט מהמטבח הקרייזי-הורסי של ניל יאנג (בנסיון גילום של גארי רוסינגטון). ההקלטות הראשונות שלהם באולפני קווינבי הקטנטנים (שנמצאו בדיוק ממול לאולפני מאסל שולס האגדיים, מקום שבו הקליטו לפניהם כל אליליהם) חותכות ומרשימות, אבל אותן לא תמצאו ב-SKYNYRD FIRST. הן מפוזרות בכמה מקומות, למשל באוסף הדמואים "וויסקי מורעל" שיצא בלייבל LILITH לפני כשנתיים, אבל אני ממליץ בעיקר על Collectybles, אוסף כפול של נדירים באיכות מעולה, שבו אפשר למצוא גם את העוצמה הבלתי-מתפשרת של ראשית הדרך, לדוגמא ב- Hide your Face שגונב ישירות ריף של ניל יאנג. בינואר 1971 נכנסה סקינירד למאסל שולס, לאחר שברי באקט וג'ימי ג'ונסון שמעו את ההקלטות מקווינבי והבינו שיש להם פולוניום-210 ביד (ותשאלו את הרוסים כמה זה עולה וכמה זה נדיר ואיזו קרינה יוצאת מזה...השערות לא סתם עומדות, אלא ממש נופלות..) במשך יותר משנה לאחר מכן ,הייתה הלהקה מגיעה לאולפנים מפלורידה במשאית הישנה של ואן זאנט ומקליטה מתי שרק היו שאריות של זמן הקלטה פנוי (בדרך כלל- בלילה). האחים אלן ופיל וולדן (המנהלים של פרסי סלדג', בין היתר) ניסו לעניין בהקלטות מספר חברות חשובות אבל נדחו על ידי כולן. רק מאוחר יותר ומאוחר-מדי התברר שהסלילים שאותם נהגו לשלוח להשמעה סבלו מבעיה טכנית שהפכה אותם לכמעט לא שמיעים. (עקב אי-הבנה טראגית זו ניתקו יחסיהם של ואן זאנט וג'ונסון לכמה שנים טובות, ולאחר שהתבררה הטעות- התקשר ואן זאנט - שהיה אדם קשה ושתיין עוד יותר קשה,אבל גם איש עקרונות עם לב זהב- וביקש בתחינה שג'ונסון יקבל את התנצלותו על שצעק עליו וניתק עמו את הקשר). הסשן הראשון הוקלט בחלקו עם המתופף ריקי מדלוק- לימים הגיטריסט והסולן של בלאקפוט, שתרם לאלבום האבוד כמה מהשירים ה מ ד ה י מ י ם שבו (ושימו לב לשני השירים שנוספו להוצאה המלאה של הראשון (מ-1998)- ain't too proud to pray ו- you run around, שלא לדבר על "העונות" המקסים. את כולם אגב, הוא עצמו שר בקולו הרך והיפה, ולא ואן זאנט. הסשן השני- הוקלט לאורך זמן לא קצר, עם הטכנאי טים סמית'. יותר מ-18 שירים הוקלטו בסך הכל לאלבום, וחברת 'קפריקורן' הייתה בסופו של יום היחידה שגילתה בהם עניין וביקשה להוציא אותם כאלבום, אבל ואן זאנט חש שחוזה עם חברה קטנה יחסית ומתויגת שתוכל להפיץ אותו רק בצורה מקומית לא יהיה לטובת הלהקה. ועל אף שהיו עדין אלמוניים מחוץ לדרום ההקלטות נגנזו בסופו של דבר בהוראת ואן זאנט, ויצאו רק לאחר ההתרסקות ,באלבום שהיה, כשמו- "הראשון והאחרון" של הלהקה. אגב, זה לא היה ניסיון ציני לעשות קופה על האסון, שכן ואן זאנט עצמו עבד כבר מ-1975 על הוצאת האלבום, ולחלק מההקלטות המקוריות נוספו עבודות גיטרה מופלאות בהחלט של אד קינג,ווין פרקינס וסטיב גיינס- שאותן ניתן למצוא רק בתקליט ההוא (ההוצאה האחרונה "הופשטה" מכל התוספות שנעשו לאחר 1971). שיר אחד אדיר- ONE MORE TIME- נכנס, עם עיטורי הגיטרה של אד קינג , לאלבומם האחרון- Street Survivors עוד ב-1977. (כמעט) כל השאר ראו אור כאמור ב-Skynyrd's First - The Complete Muscle Shoals Album, וחוץ מהגרסאות הראשונות לרבים מהשירים שהופיעו באלבום הבכורה, יש כאן עוד המון בשר לנעוץ בו את השיניים- לטעימונת, חפשו את Lend a helpin hand או את Wino, שתי פצצות ניוטרון שכל להקת רוק גדולה באמריקה, (או באיראן) הייתה יכולה לחלום לייצר, בחלומותיה ה(ר)טובים יותר. רבים ממעריצי הלהקה בעולם החופשי רואים בהקלטות האלו חלק מהקלטות האולפן הנפלאות ביותר של סקינירד- והיחידות שמציגות את הלהקה בימי התהילה של לפני התהילה. אני אחד מהם
אורי
עוד כמה מילים על Skynyrd's First (and..last)O, שהוא לטעמי אחת מאסופות השירים הכי חזקות של אחד מההרכבים הנפלאים בתולדות הרוק. (ואם הוא כבר עולה על סדר היום, קצת קשה להתאפק
