הסיפור עליי ועל ביגי
בתחילת שנות ה90 מייקל ג'קסון היה מהזמרים האהובים עליי. לאחר שהתענגתי כל כך בהופעה שלו בארץ במשך כמה שנים לא הפסקתי לשמוע אותו. אפילו היה לי משחק MJ במגה דרייב ("סופר נינטדו סגה ג'נסיס!"). כשיצא HIStory ישר רצתי עם אבא וקניתי את האלבום - שם לראשונה שמעתי את ביגי. לאחר מכן 2 הסינגלים המצליחים מ Life After Death הצליחו באירופה, נוגנו ב MTV והיו להיטים גם בארץ. אני זוכר ב 97 כשניגנו את השירים במסיבות נוער באזור - אני הייתי בטירוף, ואף אחד לא הבין על מה כל המהומה.. אני דיברתי בביה"ס על ראפרים בזמן שהחבר'ה הסתכלו עליי כאילו נפלתי מחטיף של מארס ואמרו לי "רוצה שאני אעתיק לך את האלבום של הספייס גירלס?". רק שנה לאחר מכן כש Hard Knock Life יצא (שאגב היה פספוס ענק של פאפי: ג'יג שמע את הביט כשהתארח ב TOUR של פאף והמשפחה כשהביט נוגן כמוסיקת פתיחה בהופעות ורץ למארק המלך ושם את ידיו על הביט תמורת כמה פרוטות..) השיר הפך ללהיט ענק שכל ילד וילדה שרו בשכונה (כן פה בארץ) - החבר'ה התחילו לשאול ולהתעניין בנוגע להיפ הופ. בתחילה כששמעתי את Ready to die - שמעתי אותו ע"ג עותק לא מקורי, תמיד שנאתי לשמוע אלבום ללא החוברת, או לפחות עטיפה/תמונת שער - והעפתי את ה CD-R לכל הרוחות אחרי כמה האזנות. לאחר מכן כשהצלחתי לשים את ידיי על עותק מקורי של האלבום.. התאהבתי. מאז עברו שנים רבות - שמעתי את האלבום אלפי פעמים, בלי לדלג על אף שיר. אני זוכר כל מילה בעל פה וממלמל שורות מהאלבום תוך כדי שינה. אני זוכר שבסוף 99 או תחילת 2000 קניתי את Born Again משומש בבאלנס הישן (מלווה באח של חסיד). לאחר מכן כשסיפרתי על כך בפורום ב IOL גימל (זוכרים אותו?) אמר לי ב ICQ "טוב שנזכרת לקנות אותו!" (לאחר מכן הוא כבר לא דיבר איתי
) אני אוהב את ביגי כל כך - שיש לי 2 עותקים של Life After Death (עותק אחד "שמן" שיצא ב 97 עם 2 חוברות, ואחד בהוצאה מחודשת באריזה צנומה עם חוברת אחת ) ואני לא מוכן להיפרד מאף אחד מהעותקים. לסיום: הוא היה הגדול מכולם, בלעדי Run D.M.C, ה Fat Boys ועוד גדולים רבים שהשפיעו עליו הוא לא היה עושה את מה שהוא עשה כפי שהוא עשה - אבל זה לא משנה, כי אף אחד לפניו לא היה כישרוני כמוהו. תודה Big!