אנחנו גדולות מהחיים...
בכל התחומים ובכל המובנים
ועופר...אין צורך לבדוק זאת...זו עובדה
המסקנות האחרות שבכתבה, יוצרות קשר בין התיאבון לאוכל לבין תשוקה מינית, כאשר המשותף לשניהם הוא היותם המובילים שבהנאות החיים. (הייתי כותבת על זה מספר דברים נוספים אך הם לא לפורום הזה...
) משמע, העובדה שאישה שמנה אוהבת לאכול, ונהנית מאוכל מצביעה על כך שהיא מודעת להנאות החיים בכלל, כולל גם למין. בנוסף לכך, כתבה זו (איך לא?
) מדברת אף היא על הערכה עצמית ועל אהבה של גופנו. אישה שאוהבת את גופה, ולא נלחמת בו בקביעות, היא אישה שקשובה לצרכים של גופה, שתרצה לא רק לגרום להנאה לבן הזוג שלה אלא תרצה להנות אף היא...והרי מהות השלמות שביחסים בין בני זוג טמונה ביכולת לתת וביכולת לקבל .
לטובת חברי הפורום שאינם מבינים צרפתית, תרגמתי את עיקרי הדברים (מתוך הנחה שאת הכתבה באנגלית כולם קראו) : "צו השעה לנשים, האומר שהן חייבות לשמור על משקלן זהו אמצעי כדי לשמר את הנשים במצב של תסכול תמידי, שכן המשמעות היא מניעת אחת ההנאות שבחיים. לדעת המטיפים לרזון, האישה קיימת בכדי למצוא חן בעיני הגבר, כדי לשרתו ועליה לשכוח מעצמה ולהתעלם מרצונותיה מצרכיה ומהנאותיה. האישה צריכה להיות רזה, כי מסתבר שגברים חוששים מאישה מלאה או שמנה משום שהיא עלולה להפוך אותם לחלשים ולחסרי יכולת. לאישה שהיא בדיאטה, דהיינו לאישה שמונעים ממנה את אחת מהנאות החיים (האוכל) אין את היכולת לתת לעצמה להנות עד טירוף חושים באהבה משום שהיא מורגלת ומחויבת לשלוט באופן תמידי בהנאות החיים שלה שהמרכזית שבהן היא האכילה. אישה הסובלת מרעב וממחסור של הנאה בחייה נשלטת בקלות יחסית. היא רגישה יותר ושברירית יותר ומקבלת בהכנעה את דרישות בן הזוג שלה. אתן אלו שצריכות להחליט אילו חיים אתן מעדיפות לחיות. אם אתן מעדיפות להיות אומללות, בלתי מסופקות ומעוררות רחמים...אז תמשיכו להעריץ את השחקניות הדקיקות, תמשיכו להרגיש מכוערות, תמשיכו להאמין שלא תוכלנה להיות מאושרות כל עוד אתן שמנות, תמשיכו לחשוב שלעולם לא תוכלנה להיות נחשקות ומחוזרות ותפסיקו להאמין לבן הזוג שלכן כשהוא אומר לכן שאתן מושכות ויפות. אבל אם אתן מחליטות להנות מחייכן אזי אתן חייבות ללמוד להעריך את המתנה הנפלאה שהעניק לכן הטבע. הגוף העגלגל שלכן הא זה המעניק לכן חושניות ויופי. לסיכום, ההנאה היא הטעם לחיינו ובלעדיה אנו צפויים לחיי תסכול ודיכאון. "
ברנדה