Be Careful What You Wish For
עוד פרק מוזר ולא ברור מבית היוצר של העונה השנייה. נתחיל בתקציר: ג'ואי עורכת לדוסון מסיבת הפתעה. כבר כאן העסק הולך לאיבוד. ג'ואי? מסיבת הפתעה? לדוסון? גם אם היחסים ביניהם היו איכשהו נחשבים תקינים, אז מסיבת הפתעה (תדמיינו לכם סיטואציה דומה בעונה הראשונה) היתה די מופרכת אבל ככה? אמנם כבר ראינו ג'ואי רצה לסגנות נשיאות השכבה או משהו כזה, אבל עדיין, זה די הזוי. כבר מההתחלה אנחנו מקבלים דוסון אובר דרמטי (אפילו יותר מהרגיל!) שטוען שבגלל שלא השתנה, ג'ואי נפרדה ממנו. הנושא הזה יידון בהרחבה ב"Ch... Ch... Ch... Changes", אבל ניתן לראות שדוסון לא קונה ולא קנה את הסבר הפרידה של ג'ואי. דוסון, נחוש (ופאתטי) מתמיד לזכות בג'ואי, יוצא בשיחה די מפתיעה, שלא קשורה בהצהרה מאוד ישירה, כנה ובוטה. הוא רוצה את ג'ואי, הסוף היחידי שהוא רואה עבורם, הוא סוף טוב, והוא אפילו זורק את המילה הכבדה, סולמייטס. ההסבר היחיד להשתפכות התמוהה הזו הוא שמדובר בלא יותר מהכנה למנה העיקרית. הרי כל הפרק הזה מסתכם כמעט בגימיק אחד, "חשבתם שדוסון הוא דרמטי? כנה וישיר עד כאב? חסר בושה? אז תארו לכם אותו שיכור!". לסצנה הראשונה הזו, לא היתה הרבה פואנטה פרט לדחוף לנו עמוק בגרון את העובדה שגם בפיכחותו דוסון הוא ישיר וכנה. למען האמת, אני לא ממש אוהב שדוחפים ככה את זה, מעבר לתלישות של זה, זה די זלזול באינטלגנציה של הצופים. מה חשבתם, שבלי זה לא נבין שאפשר להיות מובכים בשביל דוסון גם בלי אלכוהול? מהצד השני, ג'ואי דווקא לא מתלהבת. זה די צפוי, כי המכשול מעולם לא היה ג'ק. שום שינוי לא נרשם אצלה ושום דבר שירמז על אירועי הפרק הבא, אבל ארחיב על כך בהמשך. בעלילות המשנה, אנחנו מוצאים את טיי וג'ן. בוא נגמור את זה עכשיו. אני מחבב את טיי וג'ן. זה היה חביב, שמר על קלילות (מחווה שנייה לטיטאניק אחרי הציור של ג'ואי), לא נמשך יותר מדי, אפשר למקם את זה ברכבת ההרים של ג'ן העונה, ובסה"כ זה לא נמרח יתר על המידה ושמר על רעננות. מה שפחות עובד זה אנדי. הפסיכולוגית ממליצה לה להשתחרר (אולי היתה רושמת לה שני וודקה וזהו?), ואנדי הצייתנית מקשיבה. בסצנה בניידת פייסי תפקד על תקן האח הסיעודי במקרה הטוב, והאבא במקרה הרע. יש משהו די חולני במערכת היחסים הזו אם חושבים על זה, והצורך של פייסי לטפל, לסעוד ולהציל גורם לך שוב לחשוב על היחסים שלו עם ג'ואי וסיבת הפרידה ממנה. אבל אני נסחף... בכל מקרה, שני הילדים מצליחים להמלט מהשגחתו של המבוגר האחראי ולעלות לבמה ולשיר. זה לא בדיוק "on my own", אבל לפחות אנחנו מגלים שדוסון חד אבחנה. כמו ב"roadtrip", (לא הקבלה אחרונה לפרק הזה) גם כאן הוא עולה מהר מאוד על מטרת הבילוי האמיתית, גם אם הוא לא חושף זאת על ההתחלה (שוב, תשובה לכל תיאוריות "דוסון היה עיוור"). ובינתיים במסיבה, אבי רואה בג'ק סוג של אתגר (למרות שלא הכרנו אותה דווקא כטורפת גברים, אבל שיהיה) וג'ק מתנהג כמו סוג של אידיוט. עכשיו הגענו, כבר למנה העיקרית. דוסון נכנס למסיבה שיכור ומתנהג כמו אידיוט. למרות שהגימיק של הפרק היה די בנאלי ופשוט, היה לו פטנציאל. אפשר היה שהאלכוהול יוציא ממנו הצהרות עמוקות יותר, כאלו שיגרמו לתהות אם דוסון הישיר שהכרנו הוא באמת כזה ישיר. זו היתה הזדמנות לבחון מה נמצא מתחת לפני השטח, אפילו לזעזע עם הצהרות מפתיעות שדוסון לא רק חושש לומר, אלא גם כאלו שלא ציפינו כלל לשמוע. במקום זאת קיבלנו רק חוסר טקט משווע מצידו של דוסון. הוא צוחק כשרואה את ג'ק ואבי, מעיר לג'ן בבוטות, ודי תוקף מינית את ג'ואי (לא צחוק, שרים עולים פה על זה למשפט). אבל מהות הדברים שאמר, התוכן נשאר פחות או יותר זהה, גם אם צורת ההתבטאות קצת פחות מוצלחת.אפשר לראות את זה ע"י השוואה לתחילת הפרק שמראה שאין הבדל גדול. היוצא מן הכלל הוא פייסי שאצלו כביכול דוסון כן חושף את רגשותיו הפנימיים ביותר. אבל גם כאן זה מרגיש פרווה ושאין יותר מה לעשות עם זה (זה היה נחמד גם אם הכותבים היו מנסים להוכיח אחרת, אבל הם הסכימו ולא נגעו בזה בכלל). ההשוואה הבלתי נמנעת היא ל"boyfriend" ולהשתכרות של ג'ואי. שם היא חשפה את רגשותיה הידועים של ג'ואי, בהרבה חן (איפה כולם היו כשג'ואי תקפה מינית את דוסון?). בכלל ג'ואי שיכורה (לפחות בעונה הראשונה) היתה הרבה יותר חביבה. מדוסון שיכור. מצד שני, ג'ואי בכל מצב תודעתי בעונה הראשונה היא דמות ענקית. בקיצור, אז היתה פואנטה, היתה דרך, לא היו שיכורים שהם בדיחה כשלעצמם, וגם לא היתה הטפה די מעצבנת. כשג'ואי השתכרה, היא כמעט נאנסה ונראתה לא משהו בלשון המעטה (לא פיזית כמובן, אלא בהתנהגות). זה הספיק לאלו מאיתנו שעברו את כיתה ב' להבין שאלכוהול לא מומלץ. אבל כמו שאמרנו, בפרק הזה הזלזול באינטלגנציה שולט ואנחנו מקבלים קטע שכאילו נשלף מהטלוויזיה החינוכית (אלמלא כל הקיא). תאמינו לנו שאחרי שראינו את דוסון, הבנו את הרמז. אנחנו לא צריכים את שבועת הצופים של דוסון ואנדי, עוד רגע חששתי שבארני ייכנס לאמבטיה וכולם יתחילו לשיר.
