אני חושב שזו גישה נפלאה ומבורכת,
כשלא מנסים להתחנף לרדיו יוצאים דברים מדהימים (כל עוד אתה מוכשר כמובן).
גם רדיוהד כבר לא ממש מוציאים סינגלים, והם עדיין עושים דברים מיוחדים ומדהימים.
מארק רונסון ואיימי וויינהאוס, כשהם עבדו על BTB, הם הקליטו אלבום שמבוסס על מוזיקת סול אמריקאית ששניהם אוהבים, ולא העזו לדמיין אפילו בחלומות הכי ורודים שלהם (במיוחד כששניהם באו מהשוליים, והאלבום הראשון של איימי הצליח רק בבריטניה) שהם הקליטו באותו רגע את אלבום העשור, אלבום שיאומץ על ידי הרדיו, יהפוך לקלאסיקה מודרנית, להיט ענק בקופות, ואהוב על כל הגילאים והמינים, וחוצה קהלים וז'אנרים. כולם אהבו את איימי וויינהאוס בזכות האלבום הזה - גם אוהבי רוק כבד, גם אוהבי פופ, וגם אוהבי היפ-הופ קשוחים. וכמובן שאוהבי סול מסורתי עפו על זה.
כל זה התאפשר רק בגלל שהשניים האלה (יחד עם סאם ריימי והדאפ קינגס וכל שאר האנשים המוכשרים שתרמו לאלבום הזה) היו נאמנים אך ורק לעצמם, לאהבות המוזיקליות שלהם, ולכישרון שלהם.
ככה צריך.