זה בטח על שגיא כהן
מי עוד כותב על מלצריות סתם למען שעשוע זול?
""יש מנות מיוחדות או מנות שחסרות?", שאלתי את המלצרית הצוהלת ב"אריה". "לא, שום דבר". "רגע, תן לי לבדוק". הלכה, בדקה ו"כן, יש לנו מנה מיוחדת אחת, מאחר שהיא חדשה, אני מרשה לעצמי להקריא מהדף". היא הקריאה את המנה, "סלט קיסר ים", בשבע שגיאות, ואז נזכרה: "אה, כן, אין גם את המנה העיקרית של הקלמארי. אנחנו עושים את המנה הזו רק עם קלמארי טרי ולא הגיע". "אז אני מבין שגם המנה הראשונה של הקלמארי חסרה". "לא, היא דווקא ישנה". "רגע, אותה אתם עושים מקלמארי לא טרי?" "לא, אותה עושים מראשים ורגליים, וזה משהו אחר". "תני לי להבין: אין קלמארי טרי, אבל יש ראשים ורגליים של קלמארי טרי?"
בקיצור, בשלב הזה כבר הבנו שני דברים: שאולי ההתלהבות של המלצרית לא מגובה בידע...
ביקשנו תפריטי מנות אחרונות. "אני אביא אותם", השיבה המלצרית, "ואז נבחר לנו קינוחים", מאז ימי השק"מיסט שאכל חצי לא היה כזה שיתוף פעולה קולינרי. כלומר, מה דג היום קשה לזכור, אבל לבחור בשבילנו קינוחים? למה לא. כשהיא הגיעה עם התפריטים, היא שאלה אם להישאר. עוד לפני שהספקתי להתחנן על נפשי היא הבהירה מה המנה החביבה עליה. כדי לגמור עם זה כמה שיותר מהר, הזמנתי את המנה הזו. "זה מחמיא לי", היתה תגובתה. קיבלנו טארט לימון פתוח עם מרנג רך שאיזון טוב בין פריכות הקלתית למוצקות הקרם ועדינות טעמים הפכו אותו לטוב בתכלית. "צדקתי?", מיהרה המלצרית לשוב ולהבהיר מה נמצא במרכז העניינים ב"אריה". אין מה להגיד: צדקת, בטח שצדקת. זה אנחנו שטעינו"