Are you sure where my spark is?

[שוקו פריך]

Are you sure where my spark is?

היום קיבלתי למסנג'ר שני קישורים ליוטיוב תחת הכותרת "כמה עצוב להשוות ביניהם". אחד הכיל את Bouncing Off Of Clouds, השני את Butterfly. ובהתחלה אמרתי מה כבר יכול להיות, כי ראיתי כבר כמעט כל סרטון אפשרי ויש טובים יותר ויש טובים פחות, אבל הם אף פעם לא עשו לי עצוב. ובשניה שבאטרפליי התחיל פתאום הבנתי למה הכוונה. מן הרגשה כזו שאיבדת את מי שאתה אוהב. זה בכלל לא שינה לי, כמה היא זזה על הכסא בבאונסינג, או איך היא החליפה בין הפסנתר לאורגן. זה פשוט לא היה אותו דבר. ואני מנסה להסתכל ולראות מה שונה בעצם, חוץ מהפאה שחוסמת כל קשר אישי אליה (והיא חוסמת. הרי השיער הוא הלוגו של טורי, ואיפה זה עכשיו?) ואז כאילו, אני מבינה שהיא עדיין מנגנת כמו תותחית ולכאורה מה שזז אצלה זה רק קו העיניים (ואחרי שני אלו אני לגמרי בטוחה שהיא פגשה את הסקלפל מקרוב) אבל גם הניצוץ הזה חסר. הטירוף. היכולת לצעוק את ה-Girl הכי מטורף בעולם, אבל לא סתם כזה למשוך, לעשות את זה עם העיניים ועם כל הגוף. נראה לי שאיפשהו הבנתי שטורי איימוס של עכשיו, כן, זו שפגשנו בישראל היא גם סוג של Doll. כמו שאורין אמרה לי היום, "הגברת עם הפאה". אתם יכולים להגיד שהיא עדיין מחוברת רגשית, ושהיא עדיין בתוך זה. אני לא חושבת ככה, ובטח כולם יגידו שאני מחפשת אצלה את הכאב, אבל גם זה לא נכון. אני מחפשת את טורי בלי המייקאפ, בלי ההפקה הגרנדיוזית. לא זו שיוצרת את הדמות של Tori על גבי האלבום שלה ואז גם מביאה אותה לבמה. אני באמת תוהה עד כמה היא מערבבת, אם כשהיא בבית היא מסתובבת עם הפאה הזו גם. זהו כאילו שדרוג, אבל לא. ובכל מקרה אני תמיד אהבתי את הדברים הישנים, שאולי נצצו פחות, אבל עבדו הרבה יותר טוב. (אשמח לשמוע מה אתם חושבים)

 

[northern lad2]

תגובה

אני בד"כ לא מגיב יותר מדי אבל אחרי שקראתי את מה שכתבת הרגשתי צורך. אז ככה: אני מאוד אוהב את הקליפ של Butterfly (למיטב ידעתי יש רק אחד כזה שהוא נפוץ מאוד ביו-טיוב) ואני חושב שזה אחד השירים הטובים ביותר. טורי נראית שם מאוד צעירה (זה בתקופה שבין UTP ל BFP, שוב אם אני לא תוהה) וההבעות שלה באמת מעידות של על כך שהיא באמת מתכוונת למה שהיא שרה. Lets fast faward to a few years later והנה לנו טורי אחרת, שיודעת להחלבש בבגדים יפים ונוצצים יותר מג'ינס וסוודר ורוד מוזר. היא כבר ממש מקצוענית ושרה יותר בביטחון. היא התבגרה, יודעת מה טוב בשבילה ומתלבשת כמו סטארית, אחת שהגיעה למעמד. המילים של השיר לא פחות משמעותיות והוא עדין מרגש אך עם זאת הוא קצבי ומקפיץ. אי חושה שכל העניין של הדיסק החדש של טורי הוא להיות פחות צנועה, פחות לובשת שמלה לבנה על רקע אפור, או להחזיק רובה על כסא נדנה ישן או להצטלם רק עם הפנים על רקע סגול. עכשיו (ובעצם מאז SW) זה להצטלם בבגדים יותר זוהרים ומיוחדים ולהרגיש יותר יפה ומטופחת דווקא כשאת נחשבת למכונית קלאסית. אני חושב שקל לך יותר להתחבר למישהי צעירה, בתחילת דרכה וצנועה יותר מאשר מישהי שכבר חושבת שאם השיער שלה במצב לא מי יודע מה היא כבר לא תרגיש נוח להופיע איתו. אני חושב שהרבה מאיתנו אוהבים לראות את הדבר האמיתי בלי תוספות וזה בעצם מה שמפריע לך. זו זכותך המלאה, אני מכבד את זה- אבל קשה לי להבין מישהו שיאמר ש ADP הוא לא תקליט עם המון עומק ומחשבה שיודע לבעוט במקומות הנכונים (אני חושב אותו הדבר לגבי SW וגם כלפי BK, זהוא באמת יותר רך). המוזיקה לא השתנתה זו רק העטיפה, אותה הגברת בשינוי אדרת (ופדחת).

 

[northern lad2]

סליחה על טעויות הכתיב- עייפות מצטברת

 

[שוקו פריך]

מכונית קלאסית,

עם אחלה פחחות. הבעיה שהחליפו גם מנוע

.

 

[Applebite]

../images/Emo6.gif

 

[noosh]

כן, אני משערת שאת צודקת

אין ספק שהחיבור המאוד-מאוד קרוב וחזק שלי לטורי, הוא לטורי של פעם, ברור. והטורי של היום (זה כלכך מוזר לנסח את זה ככה) יותר מלוטשת במובן מסוים (למרות שזה לא ליטוש מלאכותי, לדעתי), ובמקום אחר, מן הסתם זה מנתק חלקים מסויימים, החיבור הוא אחר ומגיע ממקום שונה וזה לא אותו דבר. הלוואי, הייתי נותנת הרבה כדי לחזור לתקופה הזאת כשטורי הייתה במקום של FTCH או אפילו TVAB, לראות הופעה שלה אז, לפגוש אותה אז, זה בטוח היה שונה ויותר חזק ומטלטל (אם אפשר שמשהו יהיה יותר חזק ומטלטל מ-LE בהופעה בארץ, עובדה שהיא עדיין מגיעה לזה, מצליחה לגעת ככה), והטורי שאנחנו קיבלנו הייתה יותר דאון טו ארת', אני מתגעגעת אליה אבל בעיקר ליציבות ולעומק ולרוגע שהיא שדרה. לא לטירוף ולאנרגיות שאולי היא הייתה משדרת ב-M&G של פלה. זה שונה, זה משהו אחר וקשה לי להשוות כי אני לא יודעת, כי אין לי באמת למה, רק לאידיאלים שאני בונה בראש שלי. אני חושבת שבמקום מסויים אני לא מצפה מטורי להוציא אלבום שיחבר אותי אליה כמו ש-UTP מחבר, בצורה שגורמת לי לרצות לנקז את כל מה שמתחת לעור שלי החוצה. פיזית, ממש, מפיל אותי או מסחרר אותי או מעביר אותי את כל זה. זה קצת עצוב, זה גם פשוט שונה (ואני משערת ששתינו במקומות שונים, לא רק היא), ואני מתגעגעת לטורי של פעם (בכל פעם שאני רואה הופעת יוטיוב עם השיער של פעם, אני מתגעגעת). אני לא מרגישה שטורי מזוייפת, אולי מנסה לשדרג אבל אני לא חושבת שזה מגיע ממניעים מזוייפים או לא פנימיים שלה, אני כן חושבת שהיא נשארת נאמנה לעצמה, פשוט זה ה"עצמה" שלה עכשיו. יש משהו במה שהיא הגיעה אליו, ביציבות הזאת, שגם עוזר לי, במובן מסויים. וזה מאוד משמח אותי וזה נותן המון תקווה, ועדיין, במובן מסויים גם מאכזב. כי זה לא מה שכרגע מתאים לי בדיוק, אולי כמו שרינת אומרת, זה עניין של גיל. אבל זה ממלא אותי הערכה כלפיה, וכן, כשהיא הייתה פה הרגשתי את זה, ההילה הזאת של החום וה"עשיתי את זה, הגעתי לזה ואני עדיין לומדת" שלה, והיא הקרינה את זה ובמובן מסויים אני מתגעגעת לשקט הזה שהתלווה אליה. זו לא טורי שהעיניים שלה רודפות אותי ב-RAINN, זו לא טורי שמצמררת אותי עם ביצועים לשירים של אחרים או עם עומצמות שלא האמנתי שקיימות. החיבור שלה למוזיקה של פעם שונה, הוא מגיע עם שכבות ורבדים אחרים שהספיקו גם לשקוע, וזו בכל זאת טורי, אני כן מאמינה שזו טורי, אינ לא מאמינה שזה זיוף. אז מזל שיש יוטיוב, כי כשהיתי בת 15 ורציתי לראות הופעות של לד זפ וביטלס והדורז לא היה יוטיוב וסתם קינאתי באנשים בני שישים

.

 

[rfranko]

את כותבת כל כך יפה

 

[noosh]

תודה ../images/Emo9.gif דווקא יצאתי עילגת פה

 

[שוקו פריך]

כמה נקודות

אני לא חושבת שהיא היתה דאון טו ארת' בטור שלנו (ג'יידדדדדדדדדד). כלומר, היא נפגשה איתנו והכל. אבל זו היתה כזו אשת יחסי ציבור, וגם כהשיא חיבקה מישהו, אז לאדעת. זה לא היה נראה כמו טורי. זה פשוט היה נראה כמו מישהי אחרת. וכשהיא לא על הבמה היא תמיד משדרת יציבות ורגוע, זה לא שאם היית פוגשת אותה ב-97 היא היתה קופצת עלייך ועושה "וואטס אפ גירללללללללל". זה פשוט שעכשיו היא בנאדם שונה ואני לא מוצאת איך הדאון טו ארת' קשור לכאן.

לא אמרתי שטורי מזוייפת, ואני לא חושבת שהיא לא נאמנה לעצמה. היא כן, אבל לא ברמות החשיפה כמו פעם (כי אפילו אם זה מה שהיא מאמינה בו, לכתוב על פוליטיקה זה לגמרי אחרת). וגם לרגע לא טענתי שהשדרוג מגיע ממניעים מזופיים, אלא שהוא פשוט מגיע ולא מוצא חן בעיני. להגיד שהיא מזוייפת זו אמירה מאוד רצינית, ואם הייתי חושבת ככה, סביר להניח שגם את הטורי של 92-99 לא הייתי אוהבת (אז הייתי מוותרת על הפסקה האחרונה).

 

[rfranko]

אשת יחסי ציבור ???

אני חייבת להגיד שאני ממש לא מסכימה איתך מהרקורד פגישות שיש לי עם טורי השנה היא היתה הכי פתוחה חביבה וחמה פעמים קודמות באופן יחסי היא היתה הרבה יותר עצורה והM&G היו הרבה יותר קצרים מאופקים ומרוחקים [יחסית כן!] היא תמיד היתה נחמדה וקשובה אבל בהשוואה לשנה, זה היה ריטואל אבל דווקא הטור הזה היא נפתחה אל הקהל שלה הרבה יותר ב M&G והמפגשים היו הרבה יותר מהנים וחופשיים

 

[noosh]

אני יודעת שלא את אמרת

סתם נסחפתי לתוך מחשבות שההודעה שלך העלתה בי, אז הוספתי את זה גם (כי זה משהו שיצא לי לחשוב עליו לא מעט). לא הרגשתי שטורי הייתה אשת יחסי ציבור כשהיא נפגשה איתנו. אולי אינ תמימה והתרגשתי מדי, אבל מאיך שהיא דיברה עם אנשים (לא רק אצלנו ב-M&G, גם ממה שקראתי אצל אנשים ממדינות אחרות), כן היה לה אכפת והיא התרגשה והקדישה זמן (זה אצלנו, לפחות) ואנרגיות והקשיבה באמת. באופן כללי, עצם העובדה שהיא עושה בכלל M&G, שזה בכלל לא משהו טריוויאלי בשביל אמן (בטח לא ברמת ההשקעה הזאת, כשזה בלי תשלום ועל חשבון הזמן שלה עם טאש או וואטאבר), זה כבר מעיד על המון בעיניי. אני לא חושבת שבטור של 97 היא הייתה קופצת עליי ב-וואטס אפ גירררררלללללל, אבל אני כן משערת שזה היה שונה, כי היא הייתה שונה אז.

 

[ירגזי כחול]

אני ככ מסכימה איתך.

כשהיא חבקה אותי, וכל החיוכים שלה בתמונות ובבכלל, הרגשתי כאילו היא עושה פוזה. נראה לי שזו פעם ראשונה שאני אומרת את זה ככה. וזה גרם לי להרגיש ככ מטומטמת [א] ו[ב] להיות ככ עצובה שזו טורי שלנו, אמריקקית ככל האמריקקים (פוזה) ואיפה כל הרגשות האלה מכל השירים...

 

[shiray]

גם אני מאלו שלא מסכימים...

אשת יחסי ציבור? את היחסי ציבור שלה היא הייתה צריכה לעשות לפני 15 שנה, לא עכשיו... לצאת אלינו לשעתיים בשיא החום, במקום להיות באוהל-סלון שלה זה משהו שאנשי יחסי ציבור היו נותנים לאמנים סוג ז' שאף אחד לא מכיר ומעריך לעשות... ממש לא לקחתי את זה כמובן מאליו, והיא הכי לא הרגישה לי מזוייפת שם בעולם. אז כן, ברור שהיא לא הייתה יוצאת אלינו ויורדת עלינו אם היינו אומרים משהו לא לעניין, וברור שהיא הייתה הכי נחמדה שיש, אבל זה לאו דווקא מצביעות. הרי מה הבעיה שלה להיות חצי שעה, לעבור מהר מהר, לחתום אקראית לכמה אנשים וללכת?! וזה שהיא רגועה יותר, זה פשוט כי היא השתנתה. אין מה לעשות. אמא בת 44, שכבר הוציאה כמעט את כל מה שיש לה לצעוק וסיימה עם הסמים (כנראה), תהיה רגועה יותר ממישהי בת 30 שהרגישה שדיכאו אותה שנים בבית וצריכה להקיא הכל ממנה החוצה... וזה טבעי. אני לא מאחלת לאף בנאדם להיות בעוד 15 שנה כמו שהוא היום...

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo45.gifממש מסכימה עם הפסקה האחרונה.

 

[northern lad2]

התכוונת אתה צודק... (-:

 

[Applebite]

כל כך כל כך כל כך כל כך מסכימה

באמת, עם כל מילה. "טורי בלי המייקאפ, בלי ההפקה הגרנדיוזית"- בדיוק!!!! טורי שהביאה את עצמה כמו שהיא ולא הייתה צריכה כל מיני קשקושים מסביב. למה כשמתבגרים פתאום אי אפשר להיות מי שאתה על הבמה? למה צריך להרגיש חוסר ביטחון עם המראה החיצוני? למה אישה כל כך בטוחה בעצמה וכל כך למודת ניסיון וכל כך אהובה צריכה להרגיש שהיא צריכה להסתיר ולייפות ולשנות את עצמה? איך זה שהניסיון והאהבה הזו שלה לא מביאים גם קבלה עצמית? ולמה אנשים תמיד רואים את זה כ"מה, היא פשוט רוצה להרגיש מטופחת"... אז הרצון להרגיש "מטופחת" מבחוץ נובע מחוסר טיפוח פנימי יותר, טיפוח של החלק בתוכנו שמסוגל להסתכל במראה ולהגיד "ככה אני נראית, וזה מצוין". מתי נתחיל לעודד אנשים לטפח את החלק הזה בתוכם? בינתיים רק מעודדים להסתיר ולהרגיש שמשהו בנו לא בסדר אם אנחנו לא מסתירים או מעלימים אותו. בכלל, כל ה"טיפוח" הזה הוא סתם שינוי, הסתרה והנצחת המחשבה שאנחנו לא מספיקים כמו שאנחנו, אנחנו צריכים להוריד מעצמנו דברים/להוסיף על עצמנו דברים/לשנות בעצמנו דברים. וואו, נכנסתי כאן לדברים אפילו יותר עמוקים מטורי והשינוי שלה, דברים שמטרידים אותי באופן כללי ושמאוד משתקפים אצלה. גל, גרמת לי להוציא את את החפירה מהמחסן

 

[קלמנטינה מיכל]

אני נורא אוהבת את השקפת העולם הזו,

אני חושבת שאת צודקת, ובכלל, אם הקטע עם טורי והפאות באמת נובע ממקומות של בושה מהשיער של עצמה, זה אפילו גובל באכזבה.

 

[rfranko]

ואי השיער שלה בסדר גמור

אור ל 2.6 ,השיער של טורי ממש בסדר גמור הוא לא נושר הוא קיים לה על הראש והכל בסדר נו זה הרי די ברור שהפאה היא כדי להעביר איזה מסר או לשחק את הדמות עד הסוף גם אני לא אוהבת את הפאה אבל מפה ועד מתביישת בשיער זה קצת אההה... מוגזם.

 

[קלמנטינה מיכל]

חחח, זה הכל נעשה פה מהתקשורת של הפורום../images/Emo69.gif

 

[boy for pele]

כן ולא.

גם אני עם טורי בגלל האלבומים הראשונים שלה, אין בכלל ספק. אני גם נורא מתגעגע למה שהיא עשתה בשלושה-ארבעה אלבומים ראשונים שלה. אני אוהב את איך שהיא נראתה אז, איך שדיברה אז, וכמובן איך שהיא כתבה ושרה אז. אין לי גם בעיה להגיד שאני דווקא כן מחפש את הכאב. הירידה אצל טורי נבעה בין היתר מכך שהחיים שלה היו פתאום טובים מדי כדי לכתוב שירים מספיק אישיים. בגלל זה ADP בעיניי הוא אלבום הכי טוב שלה מזה הרבה זמן, פה אפילו אין נסיון לדבר על החיים האישיים שלה, היא עושה משהו שונה, ומשהו שמצליח הרבה יותר ממה שציפיתי. אבל מכאן ועד להגיד שהיא "בובה"?! הפקה גרנדיוזית? איך בדיוק הדברים פעם נצצו פחות? היא בנתה אלבום קונספט יומרני כמו ADP, ואם חלק מהדמויות צריכות להיראות באופן מסוים כדי להעביר את הנקודה, אז כן, הדמויות האלה צריכות להיות לבושות ומאופרות בהתאם (לא אכנס כרגע לדיון אם כל דמות מייצגת פן אחר של טורי או פן אחר של החברה האמריקאית). מה בדיוק עושה אותה לבובה, הפאות? זה שהיא לא יפה כמו בעבר (היא בטח האדם היחיד שנראה יותר טוב בגיל 30 מאשר בגיל 44, אה?)? מאיפה הדברים האלה על היעלמות הניצוץ, מאז ההופעה אני חושב הרבה על איזה מדהים זה שהיא עדיין נותנת הופעה עם כל כך הרבה רגש. מהרבה בחינות האלבום הזה הוא עליית מדרגה לעומת כמה וכמה אלבומים קודמים. מורכבות הקונספט דרשה מטורי יצירתיות רבה, וטורי עמדה באתגר הזה בכבוד. אז לא, זאת לא טורי של 1992-96. אבל היא לא בובה.