Anastacia - Live at Last - חלק א'
לאחר תקופת ציפייה בלתי מבוטלת, בשעה טובה ומוצלחת יצא ה- DVD של ההופעה החיה של מלכתנו הבלתי מעורערת, הלא היא אנסטייז'ה ניוקירק. האמת, אחרי שלל הופעות טלוויזיוניות בפלייבק מלא, אני יכול להבין למה קראו להופעה Live at Last. למי מכם שחשש לנוכח ההיתקלויות הלא מעטות בליפסטיקינג מוצלח, אך בכל זאת מאכזב, בתוכניות טלוויזיה הולנדיות / איטלקיות / גרמניות וצרפתיות, אני יכול להבטיח שהפעם היא שרה במלוא האוקטבות שחנן אותה האל (יחד עם כמה איברים נוספים). מארז: המארז עשוי קרטון, ומכיל 2 דיסקים (בראשון: 92 דקות של הופעה, בשני: שעה וחצי של תוספות), היושבים אחד על קצה השני בתחתית פלסטיק שקופה. למארז כיס פנימי ובו חוברת בת 6 עמודים המכילה תמונות מתוך ההופעה ומאחורי הקלעים וכן שמות התכנים מתוך ה- DVD. הצבעים השולטים הם בעיקר שחור-לבן ואדום מחוספס המשדרים אדג' רוקיסטי שאני אישית אהבתי. לגבי התמונה של אנה בחזית המארז אפשר להתווכח, אבל גם פה לא תשמעו אותי מתלונן יותר מידי. ההופעה: המופע Live At Last בוים ע"י ג'ים גייבל, וצולם בברלין ומינכן, ב- 24 ו- 26 באוקטובר 2004, בהתאמה. מה שאומר שבאותו הזמן שירים כמו Everything Burns ו- Pieces of a dream, לא ממש היו קיימים ולכן גם אינם מושרים בהופעה. העיצוב של הבמה תואם לסגנון המארז - שחור, משרה אווירת אנדרגראונד, עם מסך ענק ברקע, וכמה מדרגות משני צדי הבמה שלאנסטסיה לא יהיה משעמם. הפתיחה עם Seasons Change יחד עם ה-Intro העצבני שבא לפניו, מפוצצת! אנרגיה וסאונד מצוינים שנותנים תחושה שהנה, סופסוף הציפייה משתלמת! אנסטסיה עולה לבמה, קורעת את המיקרופון ומשלהבת את הקהל הגרמני שבא בהמוניו. זה ממשיך עם Why’d You Lie To Me, ו- Sick ‘n Tired. ירידת המתח מגיעה עם Secrets וכאן מתחילות הבעיות שיש לי עם ההופעה הזאת. גם בשיר הזה, וגם ב- I Do, לקראת סוף ההופעה, אנסטסיה משחררת לאוויר הצהרות כמו: “Keep our Children Safe” או: "I believe in 3 things: peace, love & unity", הבעיה, בייחוד ב- I Do, היא שזה נעשה בצורה נורא פשטנית שמזכירה יותר נאום של מלכות יופי עת עלייתן לשלב שאלת המנחה, מאשר הופעה של אמן מחאתי בעל אג'נדה חברתית. יש גם קטע מגוחך בו חבורת הרקדנים שלה זורקת פח על הבמה עם המילה War בענק, בתוך תמרור של אין כניסה, והיא צועקת "אנחנו לא רוצים מלחמה". אנסטסיה היא לא יורית'מיקס. המישמש ההומני הזה יחד עם שירי פופ-רוק (על אף העובדה שרבים מהם עוסקים בשוֹנוּת, אהבה וקצת חברה), לא יוצא טוב, בייחוד התפילה שעולה על המסך ומחלקת את I Do לשניים, שאם אני לא טועה נזעקה בעבר השמיימה ע"י ילד המכונה מיסטר אפריקה במהלך השיר "אמנדלה" במופע 46664 למען המלחמה באידס, בו השתתפה (וככל הנראה, השפיע עליה לא מעט). ההופעה ממשיכה עם ביצוע של Not that Kind בעיבוד אר'נ'בי סטייל, ו- Freak Of Nature, בין לבין יש קטעי קישור של להקת הרקדנים, כולל קטע בלט מיותר. וכאן עולה בעיה נוספת: יש יותר מידי רקדנים, נגנים וקהל ופחות מידי אנסטסיה. לדעתי, במצטבר, הרקדנים שלה מופיעים יותר ממנה. בהופעות נורמאליות, האמן מעלה את מיטב הרפרטואר שלו במהלך ההופעה, ולבסוף מציג את חברי הלהקה ומודה לאלו שתרומתם בהעלאת המופע הייתה מכרעת – אנסטסיה מודה *לכולם* *בכל מהלך ההופעה*: למתופף, לקלידן, לגיטריסט, למנהל המוסיקלי, לרקדנים, למעריצים, לשלושת זמרות הליווי (ב- Black Roses, אנסטסיה כמעט ולא שרה אלא מאפשרת למלוות שלה לשיר כל אחת בתורה את הפזמון בסגנון השחור שלה), ולקהל במושבים הרחוקים. עם כל התודות האלו, נשאר לה רק להזמין את כל הקהל לבירות על חשבונה. על המסך עולה קליפ אלטרנטיבי בשחור-לבן ל- Underground Army (המופיע גם בדיסק התוספות), משולב בקטע מחול המועלה בקדמת הבמה. אנסטסיה, מסתבר, מנצלת את הזמן הזה להגיע לבמה נוספת הנמצאת בצד השני של האולם, בה היא מבצעת אנפלגד את Whose Gonna Stop The Rain ו- Overdue Goodbye (שאני אישית הייתי מחליף בשיר אחר), כדי שהקהל שנמצא הרחק במושבים הזולים יוכל לראות את הכוכבת לא רק על המסך התלוי מן התקרה. בתום שני השירים, אנסטסיה מדברת לקהל (היא עושה את זה לא מעט), חותמת למישהו בדרך (קטע שמראה עד כמה חמודה היא, לטעמי), וחוזרת לבמה המרכזית. בזמן הזה, עולה על הבמה קליפ אלטרנטיבי בעיבוד אלקטרוני משהו ל- Time – השיר שהכי מתבקש לשיר אותו בלייב.. מיד אחר כך אנסטסיה מרביצה אותה ב- Left Outside Alone, ומזכירה לכולם את האנרגיות מתחילת ההופעה. היא עוברת ל- I Do על גבול המטאל, ועולה להדרן עם Paid My Dues בגרסא מעולה (רק חבל שהיא מבצעת חצי שיר), ועוברת לגראנד פינאלה עם I’m Outta Love. סך הכל, הופעה קצת מאכזבת, אנסטסיה רצתה כנראה לתת במה לשירים קצת פחות מוכרים אך שכחה בדרך את One day in your Life. נוסף על כן, בתור זמרת שביצעה לא מעט דואטים במהלך הקריירה שלה, הייתי מצפה לפחות מאלטון ג'ון, שיעשה כבוד וידפוק איתה איזה נמבר מצולם לכבוד ה- DVD של חברתו לבמה. מה שכן, אנסטסיה נראית ונשמעת נפלא, הסאונד מעולה, וכן גם הצילום.
לאחר תקופת ציפייה בלתי מבוטלת, בשעה טובה ומוצלחת יצא ה- DVD של ההופעה החיה של מלכתנו הבלתי מעורערת, הלא היא אנסטייז'ה ניוקירק. האמת, אחרי שלל הופעות טלוויזיוניות בפלייבק מלא, אני יכול להבין למה קראו להופעה Live at Last. למי מכם שחשש לנוכח ההיתקלויות הלא מעטות בליפסטיקינג מוצלח, אך בכל זאת מאכזב, בתוכניות טלוויזיה הולנדיות / איטלקיות / גרמניות וצרפתיות, אני יכול להבטיח שהפעם היא שרה במלוא האוקטבות שחנן אותה האל (יחד עם כמה איברים נוספים). מארז: המארז עשוי קרטון, ומכיל 2 דיסקים (בראשון: 92 דקות של הופעה, בשני: שעה וחצי של תוספות), היושבים אחד על קצה השני בתחתית פלסטיק שקופה. למארז כיס פנימי ובו חוברת בת 6 עמודים המכילה תמונות מתוך ההופעה ומאחורי הקלעים וכן שמות התכנים מתוך ה- DVD. הצבעים השולטים הם בעיקר שחור-לבן ואדום מחוספס המשדרים אדג' רוקיסטי שאני אישית אהבתי. לגבי התמונה של אנה בחזית המארז אפשר להתווכח, אבל גם פה לא תשמעו אותי מתלונן יותר מידי. ההופעה: המופע Live At Last בוים ע"י ג'ים גייבל, וצולם בברלין ומינכן, ב- 24 ו- 26 באוקטובר 2004, בהתאמה. מה שאומר שבאותו הזמן שירים כמו Everything Burns ו- Pieces of a dream, לא ממש היו קיימים ולכן גם אינם מושרים בהופעה. העיצוב של הבמה תואם לסגנון המארז - שחור, משרה אווירת אנדרגראונד, עם מסך ענק ברקע, וכמה מדרגות משני צדי הבמה שלאנסטסיה לא יהיה משעמם. הפתיחה עם Seasons Change יחד עם ה-Intro העצבני שבא לפניו, מפוצצת! אנרגיה וסאונד מצוינים שנותנים תחושה שהנה, סופסוף הציפייה משתלמת! אנסטסיה עולה לבמה, קורעת את המיקרופון ומשלהבת את הקהל הגרמני שבא בהמוניו. זה ממשיך עם Why’d You Lie To Me, ו- Sick ‘n Tired. ירידת המתח מגיעה עם Secrets וכאן מתחילות הבעיות שיש לי עם ההופעה הזאת. גם בשיר הזה, וגם ב- I Do, לקראת סוף ההופעה, אנסטסיה משחררת לאוויר הצהרות כמו: “Keep our Children Safe” או: "I believe in 3 things: peace, love & unity", הבעיה, בייחוד ב- I Do, היא שזה נעשה בצורה נורא פשטנית שמזכירה יותר נאום של מלכות יופי עת עלייתן לשלב שאלת המנחה, מאשר הופעה של אמן מחאתי בעל אג'נדה חברתית. יש גם קטע מגוחך בו חבורת הרקדנים שלה זורקת פח על הבמה עם המילה War בענק, בתוך תמרור של אין כניסה, והיא צועקת "אנחנו לא רוצים מלחמה". אנסטסיה היא לא יורית'מיקס. המישמש ההומני הזה יחד עם שירי פופ-רוק (על אף העובדה שרבים מהם עוסקים בשוֹנוּת, אהבה וקצת חברה), לא יוצא טוב, בייחוד התפילה שעולה על המסך ומחלקת את I Do לשניים, שאם אני לא טועה נזעקה בעבר השמיימה ע"י ילד המכונה מיסטר אפריקה במהלך השיר "אמנדלה" במופע 46664 למען המלחמה באידס, בו השתתפה (וככל הנראה, השפיע עליה לא מעט). ההופעה ממשיכה עם ביצוע של Not that Kind בעיבוד אר'נ'בי סטייל, ו- Freak Of Nature, בין לבין יש קטעי קישור של להקת הרקדנים, כולל קטע בלט מיותר. וכאן עולה בעיה נוספת: יש יותר מידי רקדנים, נגנים וקהל ופחות מידי אנסטסיה. לדעתי, במצטבר, הרקדנים שלה מופיעים יותר ממנה. בהופעות נורמאליות, האמן מעלה את מיטב הרפרטואר שלו במהלך ההופעה, ולבסוף מציג את חברי הלהקה ומודה לאלו שתרומתם בהעלאת המופע הייתה מכרעת – אנסטסיה מודה *לכולם* *בכל מהלך ההופעה*: למתופף, לקלידן, לגיטריסט, למנהל המוסיקלי, לרקדנים, למעריצים, לשלושת זמרות הליווי (ב- Black Roses, אנסטסיה כמעט ולא שרה אלא מאפשרת למלוות שלה לשיר כל אחת בתורה את הפזמון בסגנון השחור שלה), ולקהל במושבים הרחוקים. עם כל התודות האלו, נשאר לה רק להזמין את כל הקהל לבירות על חשבונה. על המסך עולה קליפ אלטרנטיבי בשחור-לבן ל- Underground Army (המופיע גם בדיסק התוספות), משולב בקטע מחול המועלה בקדמת הבמה. אנסטסיה, מסתבר, מנצלת את הזמן הזה להגיע לבמה נוספת הנמצאת בצד השני של האולם, בה היא מבצעת אנפלגד את Whose Gonna Stop The Rain ו- Overdue Goodbye (שאני אישית הייתי מחליף בשיר אחר), כדי שהקהל שנמצא הרחק במושבים הזולים יוכל לראות את הכוכבת לא רק על המסך התלוי מן התקרה. בתום שני השירים, אנסטסיה מדברת לקהל (היא עושה את זה לא מעט), חותמת למישהו בדרך (קטע שמראה עד כמה חמודה היא, לטעמי), וחוזרת לבמה המרכזית. בזמן הזה, עולה על הבמה קליפ אלטרנטיבי בעיבוד אלקטרוני משהו ל- Time – השיר שהכי מתבקש לשיר אותו בלייב.. מיד אחר כך אנסטסיה מרביצה אותה ב- Left Outside Alone, ומזכירה לכולם את האנרגיות מתחילת ההופעה. היא עוברת ל- I Do על גבול המטאל, ועולה להדרן עם Paid My Dues בגרסא מעולה (רק חבל שהיא מבצעת חצי שיר), ועוברת לגראנד פינאלה עם I’m Outta Love. סך הכל, הופעה קצת מאכזבת, אנסטסיה רצתה כנראה לתת במה לשירים קצת פחות מוכרים אך שכחה בדרך את One day in your Life. נוסף על כן, בתור זמרת שביצעה לא מעט דואטים במהלך הקריירה שלה, הייתי מצפה לפחות מאלטון ג'ון, שיעשה כבוד וידפוק איתה איזה נמבר מצולם לכבוד ה- DVD של חברתו לבמה. מה שכן, אנסטסיה נראית ונשמעת נפלא, הסאונד מעולה, וכן גם הצילום.
