All I ever wanted, All I ever needed is here
All I ever wanted, All I ever needed is here, in my arms.. המשפט הזה שאותו בחרה נועם@בת לשלב בסיפור הלידה שלה, נשאר אתי כבר שנים.. בדיוק לפני שבוע, ביום ראשון, היה זה יום של סגירת מעגלים.. ששיאו היה בלילה- בו הלכנו אמא, אבא ותינוקת קטנטנה לשמוע (מרחוק) את השיר הזה בלייב.. ובפעם הראשונה דמעתי מאושר ולא מכאב... זהו היה סיומו של יום שבו נסגרו עוד כמה מעגלים והוגשמו חלומות קטנים (אבל גדולים..) יום שהחל בפגישה מרגשת לקראת הארוע שנחגוג בקרוב, שבה נשזרו יחדיו כמה מעגלים בחיינו. המשיך בהגעה בידיים מלאות למרפאת קטוביץ', שם לא ביקרתי כבר כמעט שנה (וכמובן שההתרגשות שם בקרב הצוות שליווה אותי שנים היתה גדולה) ומשם, יצאנו בשיירת עגלות, של חברות אמהות והתיישבנו באחד מבתי הקפה ביהודה מכבי.. זה הרי מסוג הדברים שרק יכולתי לחלום עליהם..כל הגעה קודמת לאיזור לוותה בחישובי פרוטוקולים, בכי, ותהיות מה עוד אפשר לשנות בכדי שמשהו ישתנה..ולעיתים אף בחירת מסלול הליכה אחר רק בכדי לא לראות את כמות העגלות במתחם..והנה.. החלום התגשם
היום הזה גם כלל גם טלפון מרגש לחידוש קשרי עבר..(אחרי שנים של נתק עקב המצב) וכאמור הסתיים בשיר מרגש במיוחד.. אז הנה אני כאן..שמחה לבשר לכן סוף סוף שאני אמא! עדיין לא מעכלת שהבלתי יאומן הזה קרה.. והנס הזה שהתחיל כבלסטוציסט מוקפא.. הפך להיות תינוקת מקסימה
. לא יאומן שהיא כבר בת 7 שבועות, ומדהים באיזו מהירות חלף לו הזמן מהלידה. בקצרה אספר שגם פרק הלידה היה לא פשוט (עדיין בתהליכי התאוששות
...), והשאיר אף הוא את פנטזיות הלידה הקלה והמהירה יחד עם שאר הפנטזיות על הריון קליל ועל איך באים ילדים לעולם
...אבל העיקר שהיא יצאה שלמה ובריאה
ובהזדמנות זו חייבת לציין את היחס המדהים מקופרמינץ
שלאורך כל הלידה היה בקשר עם הצוות ואף הגיע במיוחד לחדר הלידה מספר פעמים בכדי לבדוק אותי בעצמו (
כבר אמרתי?..) אמנם לא הייתי פעילה במיוחד בפורום, אך עקבתי אחריכן בשקט מהצד, ונעזרתי בכן לא מעט
(וזה הזמן להודות
למעין ברכה על כל העזרה לאורך כל הדרך
) אני שמחה שסוף סוף אני יכולה לפרסם את ההודעה הזו ומרגישה שזוהי סגירת מעגל נוספת המצטרפת לשאר חוויות השבוע שחלף מאחלת לכולכן הריון קל, בריא ומקסים ולידה קלה ובמועדה
All I ever wanted, All I ever needed is here, in my arms.. המשפט הזה שאותו בחרה נועם@בת לשלב בסיפור הלידה שלה, נשאר אתי כבר שנים.. בדיוק לפני שבוע, ביום ראשון, היה זה יום של סגירת מעגלים.. ששיאו היה בלילה- בו הלכנו אמא, אבא ותינוקת קטנטנה לשמוע (מרחוק) את השיר הזה בלייב.. ובפעם הראשונה דמעתי מאושר ולא מכאב... זהו היה סיומו של יום שבו נסגרו עוד כמה מעגלים והוגשמו חלומות קטנים (אבל גדולים..) יום שהחל בפגישה מרגשת לקראת הארוע שנחגוג בקרוב, שבה נשזרו יחדיו כמה מעגלים בחיינו. המשיך בהגעה בידיים מלאות למרפאת קטוביץ', שם לא ביקרתי כבר כמעט שנה (וכמובן שההתרגשות שם בקרב הצוות שליווה אותי שנים היתה גדולה) ומשם, יצאנו בשיירת עגלות, של חברות אמהות והתיישבנו באחד מבתי הקפה ביהודה מכבי.. זה הרי מסוג הדברים שרק יכולתי לחלום עליהם..כל הגעה קודמת לאיזור לוותה בחישובי פרוטוקולים, בכי, ותהיות מה עוד אפשר לשנות בכדי שמשהו ישתנה..ולעיתים אף בחירת מסלול הליכה אחר רק בכדי לא לראות את כמות העגלות במתחם..והנה.. החלום התגשם
