לא נכון בכלל
לפלאוור קינגז, מלבד השימוש הנרחב במלוטרונים, האמונדים, מוגים, ושאר ירקות ג'נסיסיות, יש זהות עצמאית משלהם. בבסיס הם עושים פרוג סימפוני לפי הספר, אבל הם גם מוסיפים לתוכו הרבה קטעי ג'אז אוונגארדים, Fאנק, פופ, סולואים בלוזיים מובהקים (בניגוד לג'נסיס שלא היו אצלם ממש כאלה), ובכלל, מבנה ההלחנה שלהם שונה לחלוטין. להגיד שהם חבורה של חקיינים זה מאוד מקומם, וכמעט מרמז שלא ממש הקשבת להם כמו שצריך. Unfold the future, למשל, הוא אלבום כפול עם קונספט מוסיקלי חזק מאוד, עם שתי יצירות באורך של כשלושים דקות, כאשר היצירה הראשונה מפתחת מוטיבים בערך מכל השירים באלבום בצורה חכמה ומדהימה. את היצירה של שישים הדקות שלהם, עדיין לא יצא לי לשמוע, אבל גם מבלי לשמוע אותה אתה חייב להודות שזה משהו שעוד לא עשו, בטח לא בשנות השבעים, בין אם בגלל מגבלות הויניל או לא. אני לא מבין למה להקות שעושות פרוג צריכות "לפרוץ את מגבלות הפרוג". ברגע שהן עושות את זה, הן כבר לא עושות פרוג, אלא משהו אחר. אבק עושים RIO, וRIO זה לא פרוג. אז אולי זה נשגב יותר, מורכב יותר, יותר חדשני - אבל הפלאוור קינגז לוקחים את תבנית הפרוג ומשחקים איתה ועושים איתה דברים מופלאים, כותבים שירים יפים ונהדרים, וגם אגרול, אגב. חוץ מזה, אין ממש קשר בין מריליון לבין ספוקס בירד ופלאוור קינגז, מלבד אולי האופי של הסאונד והמלודיות. עם כל הכבוד למריליון, ויש כבוד, המוסיקה של הפלאוור קינגז הרבה יותר מורכבת.