ahvak

[שם נחמד מאוד]

ahvak

קודם כל אני חייב לציין שאני לא מוזיקאי מדופלם ואין לי שום מושג בתיאוריה... ואני גם חייב לציין שלא נחשפתי ליותר מדיי אוונגארד בסצינה הפרוגית, ויותר הכרתי את המוכרים יותר- הענקיים של שנות השבעים... ובכל זאת, מכל אלבומי הפרוג ששמעתי (ביניהם גם נסיוניים יותר כמו אמון דול 2, פרזנט, גונג, סופט מאשין...) מעולם לא שמעתי אלבום שמוגדר כפרוג-רוק וכל כך לא מצדיק את ה-"רוק"...לא שיש בכך מן הבעיתיות, משמיעות בודדות נדמה שאני מאוד אוהב את האלבום...אבל מה רוק בו?? אולי הוא בהגדרה רק בגלל שיש בעיה בלסווג אותו במשהו אחר או לפתוח בעבורו קטגוריה חדשה? כי לי זה נשמע כמו קלאסי מאוד מוזר, אבל קלאסי...

 

[HelterSkelter1]

קלאסי?

אני למשל מוצא באבק הרבה יותר רוק מאשר בסופט מאשין, לדוגמא. לאבק יש כמה קטעים שהם בהחלט Rockin' Hard. חוץ מ"רגעים" ופירזול אולי, השאר די רוקיים, והם בהחלט נכנסים תחת ההגדרה של רוק (מתקדם).

 

[Raconteur Troubadour]

גם כשקניתי את after crying בהמלצת

חברי הפורום תהיתי איפה הרוק. חבר'ה, 23 דולר ביחד עם הדמי משלוח, אם הייתי יודעת שאין שם גיטרה אחת לרפואה הייתי חושבת פעמיים (אה כן, אני מדברת על Overground Music. אני יודעת שאח"כ הם השתפרו... עכשיו).

 

[פרוגיא]

לא אהבת את Overground Music ??

ובכלל, רוק זה משהו שמחייב גיטרות ?

 

[Raconteur Troubadour]

בהתחלה נורא התאכזבתי

אבל כמו כל פרוג טוב זה משתפר כל פעם ששומעים. וזה לא שרוק מחייב גיטרות, אבל אני אוהבת גיטרות ולא ציפיתי למשהו אקוסטי לחלוטין. זה היה שוק כזה. "רימו אותי"!

ואם אנחנו כבר בנושא, מה הדיסק הבא שלהם שכדאי לי לשמוע?

 

[אורי ברייטמן]

לגבי רוק וכו'

באלבום של אבק יש הרבה "רוק", בעיקר בקטע השני (ברת'ה) והרביעי (אבק). מכיוון שהפרוג הוא בסופו של דבר שילוב בין רוק ובין קלאסי, אבק עושים פרוג בגלל שהם משלבים בין לחנים שאופיינים למוסיקה קלאסית ובין עיבודים, כלים וטכניקות ביצוע השמורות להרכבי רוק. מה שהופך את אבק להרכב כל כך מיוחד היא העובדה שהמוסיקה שלהם מותחת את הנוסחה הפרוגרסיבית עד קצה גבול היכולת שלה - הם מכניסים הרבה מאוד אוונגארד ומודרניזם ועדיין מצליחים להישמע כסאחיסטים כמו כל הרכב רוק חזק ועוצמתי. הם לא נשמעים ג'אזיים אפילו לרגע אחד. גם לא פיוז'ניים. לעומת הפרוג הקלאסי של שנות השבעים, 'אבק' ממוקמים בסקאלה האוונגארדית של הז'אנר, מה שמכונה כיום Avant-Rock. לטעמי זה הרבה יותר מעניין ממה שהיה בשנות השבעים, ומעניק חוויה יותר עשירה, יותר מפתיעה ויותר מגוונת.

 

[HelterSkelter1]

מעניין

"לטעמי זה הרבה יותר מעניין ממה שהיה בשנות השבעים, ומעניק חוויה יותר עשירה, יותר מפתיעה ויותר מגוונת." אני מבין את כוונתך, אבל זה בעייתי להגיד שאבק מעניינת יותר ממה שנעשה בשנות השבעים, פשוט כי המוסיקה של אבק התפתחה מזו של שנות השבעים (בין השאר), ולהשוות בין השתיים זה לא רלוונטי, לדעתי. אם זאת, על פניו ואם מתעלמים מההשפעות ומהשנים שעברו, אז אפשר לעשות השוואה, אבל אני לא רואה בזה טעם.

 

[אורי ברייטמן]

לא הסברתי את עצמי טוב

בניגוד ללהקות ניאו-פרוג, שלוקחות את שנות השבעים ומשכפלות את המוסיקה עם סינתיסייזרים חדשים, אבק לוקחת את שנות השבעים ומעבירה להילוך חמישי, מה שדורש מן המאזין אורך נשימה רציני יותר. בדיוק כפי שהיו אנשים שלא הבינו את יס בשנת 1973, כך הרבה אנשים לא מבינים את אבק היום. זה דורש הרבה תשומת לב, ורוב האנשים לא מוכנים להתאמץ אם הם חושבים שאין בשביל מה. הרבה אנשים מאזינים לפרוג-רוק ומשוכנעים שהנוסחאות של פעם תמיד יעבדו. זה לא ממש נכון - כי מי שמכיר פרוג, יודע שאפשר לעשות פרוג משעמם עד כדי נחירה. לכן אני משווה עם שנות השבעים ברמת הקונספט ולא ברמה ההיסטורית. יש המון להקות פרוג שפועלות כיום וממשיכות את רוח שנות השבעים בלי לתת שום דבר חדש. וזה מאוד משעמם את מי שכבר מכיר היטב את כל מה שנעשה בשנות השבעים. אגרול, למשל, ממשיכה באופן ברור את הקו של שנות השבעים. אולי הם עושים את זה מפני שהם לא מכירים שום דבר אחר, ואולי הם עושים את זה מפני שהם לא מוסיקאים מלומדים (בניגוד לירקוני או ססר) - בכל אופן זה משאיר אותם באיזור שהוא לגמרי שדוף.

 

[dimfo]

לאיזה להקות אתה מכוון שאתה אומר

"יש המון להקות פרוג שפועלות כיום וממשיכות את רוח שנות השבעים בלי לתת שום דבר חדש". וחוץ מזה אם כבר הזכרת את זה, אז ספוק'ס בירד באמת משעממים אותי עד כדי כאב.

 

[שיר דויטש]

ספוק'ס בירד משעממים

כי הם למעשה פופ במסווה של פרוג. שירי שלושה אקורדים עם עיבודים כאילו קונטרהפונקטים, לפחות בחלקים השירתיים של המוסיקה שלהם. מצד שני, הFlower Kings יוצרים מוסיקה עם בדיוק אותם סאונדים, עם מלוטרונים, האמונדים ומוגים וכו', עם בדיוק אותם קונצים של פרוג מה70, אבל כותבים מוסיקה מעניינת מורכבת ומרגשת. מה לגבי אנגלאגרד? הההההההההההההההם גם למעשה מבצעים רטרו-פרוג, ולא ממש מציעים שום דבר "חדש" בגישה המוסיקלית שלהם. האם גם הם משעממים?

 

[dimfo]

לא יודע, עוד לא יצא לי לשמוע אותם

אבל מצד שני, שמעתי די הרבה פלאוור קינגס ודי אהבתי, וחוץ מזה שמעתי את Isildur's Bane, ודווקא הם מאוד מאוד מענינים ומחדשים, או לפחות לאוזני.

 

[ד בוטניק]

התשובה חיובית.

אנגלאגרד משעמים עד כדי טרוף! וזה לא שאני לא אוהב את אנגלאגרד, אני מכיר את שני הדיסקים שלהם וגם את ההופעה חיה בעל פה מהסוף להתחלה. אנגלאגרד מזכירים לי בחשיבה המוזיקלית שלהם להקות פרוג מטאל ישראליות סטייל הגדעונים ומורפיוס: הם כותבים גרובים טובים, לא עושים איתם כלום, ועוברים לגרובים אחרים, ככה זה כל הקטעים שלהם. בלי שום קו, או מוטיב חוזר, או פיתוחים (למרות שיש מדי פעם אם ממש מתאמצים לשים לב...). רבאק! הקטע יורדוק מסתיים לפחות שלושים פעמים, אבל בשביל להכניס בו "פרוגיות" הם המשיכו אותו לכדי 11 דקות משעממות בטרוף. אין להם שום מושג איך "צריך" לבנות קטע, למרות שאתם יכולים להגיד שכל אחד יכול לבנות קטע איך שהוא רוצה, אבל אני טוען שמה שהם עושים זה לא סגנוני ומראה על פגם בכישורי ההלחנה שלהם. מה גם שרוב הקטעים שלהם מבוססים על הרמוניות בארוקיות מרדימות... אני טוען שהם זיוף ללהקות פרוג טובות - האמונד ודיסטורשן במשך 20 דקות, ויש המון להקות חיקוי פרוג שעושות את זה, רק שלאנגלאגרד יש יציאות מעניינות פעם בקטע וזה מה שעושה אותם להקה "טובה", עם כמה שלדעתי זה עצוב וחבל. אני חושב שמה שברייטמן אומר זה נכון, ואני עוד אוסיף שזה (כמעט) בלתי אפשרי לשחזר פרוג של שנות השבעים, וגם אין טעם, ויבורכו אגרול שהם מנסים ואף מצליחים בעיני רבים לעשות זאת. ואגב, אני לא חושב שאגרול לא מכירים שום דבר אחר, ואני גם לא חושב שהם לא מלומדים, אני חושב שהם עושים מה שהם רוצים ואני מצדיע להם על כך שהם עושים זאת בצורה כל כך טובה. אותי אישית אגרול לא כל כך מעניינים, אבל אני מאוד מעריך את מה שהם עושים.

 

[gunr7]

נכון ש90%

מהכתיבה של אנגלגרד זה מהלכי IV-V-I וII-V-I, ונכון שזה נשמע לפעמים כמו סתם אוסף של ריפים שמתחברים איכשהו, אבל אתה לא יכול להתכחש לאווירה שהם יוצרים שלא שמעתי אף להקה שעשתה לי את זה ככה. העיבודים והתיזמורים שלהם לפעמים מאוד מעניינים, ובהחלט יש שימוש מסוים בפיתוח נושאים ובמוטיבים חוזרים. רק תקשיב לSKOGSRANDEN כמו שצריך. כמעט כל שיר שלהם פועל ע"פי המבנה של: פתיחה שלא קשורה לכלום שמתחברת יפה לנושא - נושא - הרבה ריפים - קטע שקט - עוד ריפים - חזרה לנושא - סיום. אבל לדעתי זה עובד יפה. בעצם שאני קורא את ההודעה שלי לא ממש אמרתי כלום. לא חשוב.

 

[ארז סייג]

כן, אותי גם הם משעממים

 

[cassidi curtis]

הממ

מישהו מושפע מהפמיניזם של טל פרידמן. נחמד.

 

[אורי ברייטמן]

לא רוצה לזרוק שמות כרגע

אני מתכוון לכל להקות הניאו-פרוג - כל אלה שנשמעות כמו חיקוי של להקה גדולה זו או אחרת משנות השבעים, עם המלוטרונים, הסינתים האנלוגיים, מגברי המארשל, חיקויי סטיב האקט, איפורים ותחפושות סטייל גבריאל וכו' וכו'. טוב, נו, נזרוק שמות - מריליון, פלאואר קינגס, ספוקס בירד ועוד מאות אחרים. לגבי אנגלגארד - אי אפשר לומר שהם המציאו את המוסיקה מחדש, אבל הם הצליחו ללכת בעקבות גדולי שנות השבעים וליצור לחנים מאוד מוצלחים, עיבודים מוקפדים והפקה מוסיקלית מושלמת. אני חושב שהיתרון של אנגלגארד הוא בתחום הכתיבה-נטו, ופחות בתחום החידושים הטכנולוגיים.

 

[RamiSun]

אני דווקא אוהב את הנוסחאות הישנות

כי זה מה שעושה לי את זה, קשה לי להתחבר לריו ופרוג אוונגרד לצערי, לא נראה לי שחידוש לכיוון אוונגרד מהווה התקדמות של הפרוג בכלל. להקה כמו אנגלאגארד בשבילי זה כייף וגם מבחינות נוסטאלגיות, עוד אלבום שאני יכול להנות ממנו. כל אלבום של הפלאוור זה כייף, כאילו בשנות השיבעים יצאו עוד אלבומים, את כל השאר כבר חרשתי מכל הצדדים אז פתאום עוד חומר "כאילו" מאז, אף שבהרבה מקומות הם מחדשים גם דברים מעבר לסאונדים המקוריים וזה הבונוס. הפרוג מטאל הוא חידוש בעצם החיבור למטאל באשר הוא, אז Pain Of Salvation ו-Dream Theater זה טוב לי, ורגע רגע...אי אפשר להגיד מריליון, פלאואר קינגס וספוקס בירד בנשימה אחת, כי מריליון והפלאוור זה ליגה אחרת מספוקס. טוב ...לטעמי.

 

[אורי ברייטמן]

אתה קצת שוכח משהו

ראשית, למריליון יש סולן כריזמטי שכותב שירים מוצלחים (פיש). שנית, הטקסטים של ספוקס בירד מופרכים לחלוטין, וגם חלק מן הטריקים הכאילו-פרוגיים שלו ממש מקוממים. שלישית, הפלאואר קינגז הם חבורה של חקיינים. רביעית, מריליון הקדימה את ספוקס ואת פלאואר בעשור וחצי!

 

[CallMeCavanaugh]

הטקסטים של ספוקס בירד מופרכים?

קודם כל, ממתי טקסטים מופרכים היו סיבה לצאת נגד להקה? לעוד הרבה להקות היו טקסטים מופרכים, וזה לא הפריע לאנשים לאהוב אותן. להקות כמו ג'נסיס, קינג קרימזון ועוד רבות וטובות. מעבר לזה, יש לספוקס בירד מספיק טקסטים שהם לא מופרכים בכלל. מספיק לראות כמה ניל מורס מתרגש כשהוא מדבר על The Great Nothing בשביל להבין שיש לטקסט הזה משמעות מעבר לדחיפת מלים חסרות פשר בשביל למלא את השיר.

 

[אורי ברייטמן]

כן, מופרכים

קראתי את הבוקלט של אחד הדיסקים (V) וגם את של הראשון (שכחתי את שמו) והטקסטים נראו לי ילדותיים לחלוטין. אני מודה שזו לא באמת סיבה לצאת נגד להקה. הספוקס עושים פרוג מאוד קליט, אבל 80 אחוז מן הזמן זה בכלל רוק מיינסטרים. הם מכניסים פה ושם כמה רגעים של וירטואוזיות סטייל-סבנטיז, ומיד עוברים הלאה לרוק קיטשי. ואני לא הראשון שאומר את זה. המוסיקה מלודית וקליטה, אבל זו מוסיקה למתחילים. לגבי ניל מורס - אני סבור שהוא מספיק קוקו גם בלי שאני אגיד שהוא קוקו. אתה הרי יודע שהוא התרחפן לגמרי וברח מעולם המוסיקה...