דוגמה מעולה
כי היא ממחישה בצורה הכי נפלאה והכי מחרידה מה כל כך מתועב בכל התפישות הצרות שנחשבות בטעות למדעי התנהגות
כי התפישות האלה נמנעות מלשאול את השאלה הכי חשובה
מהי התנהגות בכלל
מהי משרתת
איזה ערכים היא מסמלת ומיישמת
עד שכבר נולד אדם שהוא לא תחרותי,אדם עם תפישת זהות לא עימותית,כזאת שחווה את העולם ואת האחרים בצורה שיוויונית,דרך החכמה האין סופית שבה הדברים מתחברים בשורשם לשלמות אמיתית,אז דופקים לו בראש בנחרצות בבונית ,שמושתתת על פסווד מדע רצחני,שאם לא מעניין אותו להצליח,להיות יותר טוב מאחרים,לרמוס אחרים למען תועלתנות רדודה,להראות כל הזמן לכולם שהוא הכי טוב בעולם,שזו הרי המטרה היחידה שהנ"ט באמת מוקירים ומקדשים בחיים(כל היתר זה ככה על הדרך) אז כנראה שהוא פגום
למה ללמד ילדים את רעיון התחרות ?
הרי מי שלא מבין את הרעיון זה פתוח להבנה כל כך הרבה יותר עמוקה של הקיום ושל האנשים
אולי לשם שינוי תנסה,תנסו ללמוד את הקסם האין סופי והיופי המדהים של חכמת ההדדיות,של ההבנה שהקשר לאחר,לא הנצחון עליו,הוא תכלית החיים ויופיים
עד שכבר נולדים אנשים עם האפשרות הזאת,עם הנטייה הזאת,לאהוב במקום לרצוח,להרגיש אחרים באהבה במקום לשנוא אותם,לחוש חוכמה לא כמשהו להתפאר בו אלא כמשהו שמשרת את האהבה,אז כל "דורשי טובתם",ממשפחתם ועד אנשי הרפואה מתגייסים בכל מאודם בשביל למנוע את התפתחותם התקינה ?
למה עצם קיומם כאנשים לא מתחרים,כאנשים שרוצים ויודעים וזקוקים לאהוב,מהווה הפרעה כל כך גדול לקיומכם ?
לדעתי לא כדאי לכם אפילו להתחיל לשאול את עצמכם את השאלה הזאת
תתסתפקו בהתנשאות על מי שאולי יודעים מה שאתם לעולם לא תדעו