A female Author I admire

[ספיר ק]

תתפלאי

 

[הדס (אמבר)]

תתפלאי. בסניף הגדול של טאואר

רקורדס בירושלים יש מדף שלם או שניים של ספרות הומו-לסבית ועוד בעברית, בדיוק ליד מדף המדע הבדיוני (וככה אני בכלל יודעת שיש כזה דבר). אני בטוחה שאם יש כזה מדף בירושלים, אז בטח יש בכל סניף שלהם.

 

[soulbird]

אני מדברת על חנות ספרים!

אם אני לא טועה טאואר רקורדס זו חנות מוזיקה . בסטמצקי וכאלה לא תמצאו.

 

[הדס (אמבר)]

החנות שאני מדברת עליה היא חנות ספרי

חנות ענקית שעושה המון כבוד לאוהבי הספרים. למוזיקה יש סניף נפרד.

 

[soulbird]

tower records

ידועה כחנות שמחזיקה ספרים מהז´נר האומנותי זה לא נקרה מיין סטרים.

 

[אלת הירח]

יש בצומת ספרים

מדף ספרות גאה, שהוא אגב ממש ליד מדף ספרות פמיניסטית, אם מישהי רוצה מבוכה כפולה

 

[אפרת@הבית]

../images/Emo6.gif

 

[Boojie]

רוצה עוד מבוכה כפולה?

תנסי לבקש ספרות מד"ב פמיניסטית/גאה (כן, יש דברים כאלה, כמה אפילו יצאו בעברית...) לא מספיק מד"ב זה מוקצה, אז גם פמיניסטי/גיי? ברררר! אבל לא נורא, ממילא רוב המוכרים בחנויות לא יודעים בכלל שבזה מדובר.

 

[אפרת_ח]

../images/Emo13.gif אם כבר מד"ב פמיניסטי...

קראתי את "רסיסים של כבוד", נהניתי עד השמיים (או עד חור התולעת הקרוב), אבל הרבה פמיניזם לא מצאתי שם...

 

[calisto]

אילן שיינפלד פתח בת"א

חנות ספרים ובית קפה שהוא אוהב לכנות כ"סטרייט פריינדלי"...

 

[ספיר ק]

ב-ד-י-ו-ק

לפני כמה שנים קראתי באוניברסיטה את ה"זמן הורוד". מכרה שלי שאלה מה אני קוראת ואמרתי לה, היא שאלה איזה עיתון זה והסברתי לה. בלי שום בעיה. אבל אז עוד לא ראיתי את עצמי כלסבית. בגלל זה לא היתה לי שום בעיה לדבר בגלוי על הומוסקסואליות ולסביות. כש"הפכתי" ללסבית, אני גאה לומר שהמשכתי לקרוא אותו בגלוי, אבל מה, בהתחלה הייתי נורא מודעת לעצמי. הייתי נורא מודעת לזה שרואים אותי קוראת עיתון של הומואים ולסביות. אם מישהו היה שואל אותי מה זה, בטח הייתי מתחילה לגמגם.

 

[ילהת]

יצא לי לבקש את "הזמן הורוד" בקיוסק

לא הרגשתי עם זה רע, או אשמה, וגם אף אחד אחר לא הסתכל עלי מוזר.. אני חושבת שהכל תלוי בהרגשה שלך.

 

[טל קר]

לא ראיתי שחנה כתבה על תחושותיה

שאכן תחושות תלויות בהרגשה, אלא על התגובות הלא נעימות של המוכרים. יתכן שזו ההילה השלילית של חנה... אבל אני בכל זאת ספקנית.

 

[Boojie]

ואני ביקשתי את הזמן הורוד בקיוסק,

קניתי קונדומים בבית מרקחת הומה בלי למצמץ, קניתי ספרי מין (כולל ספרי תנוחות) בחנות הספרים הרגילה שלי, ובאופן כללי הבכתי עד היום מספר גדול של מוכרים. אז מה? אז אם לי יש אומץ, לכולם חייב להיות? אם לי לא אכפת להתמודד עם משהו שמביך אותי, או שזה בכלל לא מביך אותי, יש לי הזכות לדרוש מאנשים שקשה להם להתמודד עם המבוכה להתכחש לה? זה מה שאני לא מבינה בכל הדיון הזה. אני חושבת שהצדקנות מעבירה אנשים מסוימים כאן על דעתם. זכותו של אדם נבוך (והוא לא נבוך סתם, הוא נבוך בגלל לחצים חברתיים קשים) להיות נבוך. זכותו להתבייש לבקש ממוכר משהו שכל הלחצים החברתיים שהוא נחשף אליהם משחר נעוריו מציגות אותו כמביך. ויש גבול כמה אדם יכול להתגאות בנכונות שלו להאבק מאבקים חברתיים, עד כדי כך שהוא יצפה מכל העולם להיות מוכן להצטרף אליו. יש אנשים שקשה להם להתמודד עם לחצים חברתיים (כמו למשל מבטים מביכים מצד מוכרים), וזו זכותם.

 

[yoni35]

כן, גם לי זה קרה פעם (SMB)

 

[soulbird]

../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

 

[אורין קיי]

יאריק, אני זוכרת את הבושה האיומה ../images/Emo91.gif

שלי, כשגיליתי שיש על המדפים ספרים על *** . (מי שלא מבין מזה, שידמיין). אפילו לדפדף בהם עלה לי בהפסד בריאות, שלא לדבר על לקחת אותם עד לקופה להניח ולהגיד תעשי לי חשבון. וואי. כדי להירפא מהבעייה, הייתי מבלה שעות נוספות, עם חברה, בדיפדוף קולני ובהחלפת דעות על הכתוב ועל התמונות ועל התיאורים, וכשמישהו היה תוקע עיניים היינו ממליצות להם לקנות וליהנות. מ´ני יגיד לך? התרפאתי.