david hasos
New member
=\
אם הכול רק היה יותר ברור.. אמביוולנטיות שכזאת פשוט נוראה.. הייתי מעדיף להיות סטרייט לחלוטין או גיי לחלוטין, ככה לא הייתה לי ברירה.. האלן קוראים לי דייויד ואני רוצה קצת להתייעץ.. יש לי חברה, אני אוהב אותה, וגם נמשך אליה. אני בן 17, עוד מעט 18. יש לי משיכה לגברים, משיכה מאוד ברורה. אף פעם לא התנסיתי עם גברים, רק עם בנות, היו לי קשרים ארוכי טווח של כמעט שנה. אני לא מתאר את עצמי חי עם גבר, כל העניין הזה קצת דוחה, אבל מצד שני זה מאוד מסקרן והמשיכה המינית מלהיבה את זה עוד יותר. אני מרגיש צבוע וקרוע מבפנים מזה שאני מתחרמן מבנים רגע אחרי ששכבתי עם חברה שלי. זה פשוט נורא.. אחי הגדול בן 25, והוא הומוסקסואל. הוא הראשון שסיפרתי לו על האמביוולנטיות שלי. הוא מאוד הזהיר אותי ואמר לי שאם יש לי ברירה לא ללכת לכיוון של בנים. הוא הסביר לי את כל ההשלכות של זה, על הנידוי החברתי, על זה שלא אוכל להתחתן או להביא ילדים, וכו'. והייתי בן 16 אני חושב כשסיפרתי לו. המצב בבית שלי גם קשה (לא ארחיב) ופעם אחת ברחתי מהבית לחבר שלי. אני לא מפונק או משהו, אבל המצב באמת היה קשה, וגליתי הרבה דברים עכורים. בהתפרצות הרגשות של אותו הרגע סיפרתי גם לאחיות שלי, שהן בנות 28 ו30. כאקט של דאגה אני מניח הן החליטו לשלוח אותי לפסיכולוג, ללא ידיעת אמי. זה התאים לי כי גם רציתי לדבר עם מישהו על המצב בבית. פחות על המיניות, כי באותה תקופה זה לא הטריד אותי, ידעתי שאני נמשך לשני המינים ואמרתי שניתן לזה להתפתח לבד. הפסיכולוג שלי לא מדבר הרבה (כפי שאתם יודעים, הם יותר נותנים לפציינטים שלהם לדבר) ואת רוב התובנות אני משיג מלהקשיב לעצמי, למרבה האבסורד. אני רוצה לדחות את זה, אני לא רוצה להתמודד עם זה עכשיו, אין לי אנרגיות לזה בכלל. התקבלתי לרפואה בעתודה ואני רוצה באמת לתת את כולי לזה. אבל כפי שאתם רואים ומבינים ואני כותב כי אני נקרע מבפנים, במיוחד עכשיו כי חבר טוב שלי יצא מהארון מולי, וזה הזכיר לי את המצב העגום שאני נמצא בו. אני ממ.. פתוח לעצות.. חג שמח..
אם הכול רק היה יותר ברור.. אמביוולנטיות שכזאת פשוט נוראה.. הייתי מעדיף להיות סטרייט לחלוטין או גיי לחלוטין, ככה לא הייתה לי ברירה.. האלן קוראים לי דייויד ואני רוצה קצת להתייעץ.. יש לי חברה, אני אוהב אותה, וגם נמשך אליה. אני בן 17, עוד מעט 18. יש לי משיכה לגברים, משיכה מאוד ברורה. אף פעם לא התנסיתי עם גברים, רק עם בנות, היו לי קשרים ארוכי טווח של כמעט שנה. אני לא מתאר את עצמי חי עם גבר, כל העניין הזה קצת דוחה, אבל מצד שני זה מאוד מסקרן והמשיכה המינית מלהיבה את זה עוד יותר. אני מרגיש צבוע וקרוע מבפנים מזה שאני מתחרמן מבנים רגע אחרי ששכבתי עם חברה שלי. זה פשוט נורא.. אחי הגדול בן 25, והוא הומוסקסואל. הוא הראשון שסיפרתי לו על האמביוולנטיות שלי. הוא מאוד הזהיר אותי ואמר לי שאם יש לי ברירה לא ללכת לכיוון של בנים. הוא הסביר לי את כל ההשלכות של זה, על הנידוי החברתי, על זה שלא אוכל להתחתן או להביא ילדים, וכו'. והייתי בן 16 אני חושב כשסיפרתי לו. המצב בבית שלי גם קשה (לא ארחיב) ופעם אחת ברחתי מהבית לחבר שלי. אני לא מפונק או משהו, אבל המצב באמת היה קשה, וגליתי הרבה דברים עכורים. בהתפרצות הרגשות של אותו הרגע סיפרתי גם לאחיות שלי, שהן בנות 28 ו30. כאקט של דאגה אני מניח הן החליטו לשלוח אותי לפסיכולוג, ללא ידיעת אמי. זה התאים לי כי גם רציתי לדבר עם מישהו על המצב בבית. פחות על המיניות, כי באותה תקופה זה לא הטריד אותי, ידעתי שאני נמשך לשני המינים ואמרתי שניתן לזה להתפתח לבד. הפסיכולוג שלי לא מדבר הרבה (כפי שאתם יודעים, הם יותר נותנים לפציינטים שלהם לדבר) ואת רוב התובנות אני משיג מלהקשיב לעצמי, למרבה האבסורד. אני רוצה לדחות את זה, אני לא רוצה להתמודד עם זה עכשיו, אין לי אנרגיות לזה בכלל. התקבלתי לרפואה בעתודה ואני רוצה באמת לתת את כולי לזה. אבל כפי שאתם רואים ומבינים ואני כותב כי אני נקרע מבפנים, במיוחד עכשיו כי חבר טוב שלי יצא מהארון מולי, וזה הזכיר לי את המצב העגום שאני נמצא בו. אני ממ.. פתוח לעצות.. חג שמח..
