את צ'כוב לא קראתי, אולי הוא טוב
כל כך הרבה אנשים בעולם כן יכולים לטעות - או יכולים לפחות לחטוא בחטא ההתקרנפות... הנקודה המרכזית היא שwannabe זה לא אומר שאתה חסר תרבות, או שאתה מעתיקן עלוב. כל התרבויות הושפעו אחת מהשניה ולכל תרבות הייתה תרבות שינקה ממנה שורשים. התרבות הרוסית מתאפיינת, בצורה דומה לתרבות הישראלית ולעוד תרבויות, ביומרה לפתח תרבות שכולם יעריצו אותה, והרבה יותר מהר מהזמן הדרוש באמת (באירופה, למשל, הזמן הוא 1500 שנה מאז נפילת הקיסרות הרומית, בלי לכלול את רומא-יוון ואלה שבאו לפניהן). בנוסף, הסוג הזה של תרבות מתאפיין ברצון לקבל תשומת לב מהעולם ולא ברצון ליצור שלמות. שני החטאים האלה הופכים תרבות, או בן-אדם, לwannabe, מה שגורם ליצירה בלתי אחידה מבחינת האיכות שלה, ולחוסר שלמות. אפילו ביצירות של צ'ייקובסקי אפשר לשים לב לאחד מהמוטיבים האלה, לרצון לגרום לתשומת לב תרבותית בכל מחיר (תותח באמצע סימפוניה). במילים אחרות אפשר לקרוא לזה שיגעון גדלות ונטיה לגרנדיוזיות.
כל כך הרבה אנשים בעולם כן יכולים לטעות - או יכולים לפחות לחטוא בחטא ההתקרנפות... הנקודה המרכזית היא שwannabe זה לא אומר שאתה חסר תרבות, או שאתה מעתיקן עלוב. כל התרבויות הושפעו אחת מהשניה ולכל תרבות הייתה תרבות שינקה ממנה שורשים. התרבות הרוסית מתאפיינת, בצורה דומה לתרבות הישראלית ולעוד תרבויות, ביומרה לפתח תרבות שכולם יעריצו אותה, והרבה יותר מהר מהזמן הדרוש באמת (באירופה, למשל, הזמן הוא 1500 שנה מאז נפילת הקיסרות הרומית, בלי לכלול את רומא-יוון ואלה שבאו לפניהן). בנוסף, הסוג הזה של תרבות מתאפיין ברצון לקבל תשומת לב מהעולם ולא ברצון ליצור שלמות. שני החטאים האלה הופכים תרבות, או בן-אדם, לwannabe, מה שגורם ליצירה בלתי אחידה מבחינת האיכות שלה, ולחוסר שלמות. אפילו ביצירות של צ'ייקובסקי אפשר לשים לב לאחד מהמוטיבים האלה, לרצון לגרום לתשומת לב תרבותית בכל מחיר (תותח באמצע סימפוניה). במילים אחרות אפשר לקרוא לזה שיגעון גדלות ונטיה לגרנדיוזיות.