8:21 - "On the Beach"
- פותח הנושא OZ MASTER
- פורסם בתאריך
יultra violetי
New member
מארק מת
אנתוני חי
אנתוני חי
8:21 - "On the Beach"
הפרק הזה היה.. הפרק העצוב ביותר שראיתי בחיים שלי. ולא רק באי. אר., בכל הסדרות אי פעם. לא לא.. לא רק מכל הסדרות, יותר מכל הסרטים שראיתי אי פעם. ואני ממש, ממש לא מגזימה! ממש! אני בכיתי המון! אני לא חשבתי שאני אבכה ככה, בחיים לא העלתי על רוחי שאני אבכה כ"כ הרבה! מרוב שבכיתי אני לא זוכרת באיזה חלקים זה היה. כנראה שיותר בחלקים שדיברו על העתיד של רייצ´ל ואלה. כל הפרצוף שלי אדום מבכי. בחיי! צפיתי בזה והייתי מרותקת למסך... יותר עצוב מהמוות של לוסי, זה בטוח. הרבה יותר עצוב. אנתוני שחקן מדהים. פשוט מדהים. ממש הרגשתי חלק מהמשפחה שם... זה נכנס בי כ"כ חזק. אני נורא שמחה שלא צפיתי בפרק קודם לכן. הרבה בטח חושבים שזו שטות.. "תרגעי! זו בסה"כ סדרת טלוויזיה!" טוב, מצד אחד, למרות שזו הסדרה הכי טובה בטלוויזיה, זו עדיין סדרת טלוויזיה. אבל מצד שני... זה מארק. זאת הדמות הכי מרכזית בסדרה. ואחרי הצפייה בפרק הזה אני רק מבינה יותר עד כמה אני הולכת להתגעגע אליו. ג´ון וולס פשוט מדהים... הכתיבה של הפרק הייתה יוצאת מן הכלל ורגשה אותי נורא. רק אי. אר. יכולה לעשות את זה כ"כ טוב. רק אי. אר., אין מה לעשות. רק צוות השחקנים הזה, והבמאים, והמפיקים, והכותבים האלו וכל מה שקשור בה יכולים לעשות את זה. שאנשים יגידו מה שיגידו... "שמונה שנים זה כבר יותר מדי שנים בשביל אי. אר., היא נגמרה ממזמן"... אני יודעת שהם טועים. בשבילי הם פשוט טועים. שוב – אף פעם, אבל אף פעם לא בכיתי ככה מטלוויזיה/סרט. שמונה עונות והסדרה הזאת רק ממשיכה להפתיע אותי לטובה ולעשות את זה נכון, כמו שצריך. הוואי נראית נפלא, ואני מקווה להגיע לשם יום אחד. אלה פשוט מתוקה... הקטע שהיא חייכה בו מתי שאליזבת´ והיא הגיעו למארק, היה פשוט מתוק ביותר. רייצ´ל באמת התנהגה כמו.. וסליחה שאני אגיד את זה... כלבה, רוב הפרק, אבל טוב לראות שהיא שינתה את ההתנהגות, למרות שאמרו לה למה. יופי שאליזבת´ העירה אותה. היה נחמד גם לראות את פיטר, קליאו, אנספה וסוויפט. ניתן רק לדמיין שדאג וקרול היו שם אבל פשוט לא צלמו אותם. בשבילי הם היו, ועוד איך שהם היו. (סתם הערה: קרטר ולוקה פשוט נראו יאמי בחליפות. הייתי חייבת לכתוב את זה.) אני לא חושבת שיש לי יותר מה לומר. או שפשוט יש לי, אבל אני כ"כ עייפה רגשית כבר מהפרק (ואני לא מגזימה) ואני לא יכולה נפשית לכתוב יותר.
הפרק הזה היה.. הפרק העצוב ביותר שראיתי בחיים שלי. ולא רק באי. אר., בכל הסדרות אי פעם. לא לא.. לא רק מכל הסדרות, יותר מכל הסרטים שראיתי אי פעם. ואני ממש, ממש לא מגזימה! ממש! אני בכיתי המון! אני לא חשבתי שאני אבכה ככה, בחיים לא העלתי על רוחי שאני אבכה כ"כ הרבה! מרוב שבכיתי אני לא זוכרת באיזה חלקים זה היה. כנראה שיותר בחלקים שדיברו על העתיד של רייצ´ל ואלה. כל הפרצוף שלי אדום מבכי. בחיי! צפיתי בזה והייתי מרותקת למסך... יותר עצוב מהמוות של לוסי, זה בטוח. הרבה יותר עצוב. אנתוני שחקן מדהים. פשוט מדהים. ממש הרגשתי חלק מהמשפחה שם... זה נכנס בי כ"כ חזק. אני נורא שמחה שלא צפיתי בפרק קודם לכן. הרבה בטח חושבים שזו שטות.. "תרגעי! זו בסה"כ סדרת טלוויזיה!" טוב, מצד אחד, למרות שזו הסדרה הכי טובה בטלוויזיה, זו עדיין סדרת טלוויזיה. אבל מצד שני... זה מארק. זאת הדמות הכי מרכזית בסדרה. ואחרי הצפייה בפרק הזה אני רק מבינה יותר עד כמה אני הולכת להתגעגע אליו. ג´ון וולס פשוט מדהים... הכתיבה של הפרק הייתה יוצאת מן הכלל ורגשה אותי נורא. רק אי. אר. יכולה לעשות את זה כ"כ טוב. רק אי. אר., אין מה לעשות. רק צוות השחקנים הזה, והבמאים, והמפיקים, והכותבים האלו וכל מה שקשור בה יכולים לעשות את זה. שאנשים יגידו מה שיגידו... "שמונה שנים זה כבר יותר מדי שנים בשביל אי. אר., היא נגמרה ממזמן"... אני יודעת שהם טועים. בשבילי הם פשוט טועים. שוב – אף פעם, אבל אף פעם לא בכיתי ככה מטלוויזיה/סרט. שמונה עונות והסדרה הזאת רק ממשיכה להפתיע אותי לטובה ולעשות את זה נכון, כמו שצריך. הוואי נראית נפלא, ואני מקווה להגיע לשם יום אחד. אלה פשוט מתוקה... הקטע שהיא חייכה בו מתי שאליזבת´ והיא הגיעו למארק, היה פשוט מתוק ביותר. רייצ´ל באמת התנהגה כמו.. וסליחה שאני אגיד את זה... כלבה, רוב הפרק, אבל טוב לראות שהיא שינתה את ההתנהגות, למרות שאמרו לה למה. יופי שאליזבת´ העירה אותה. היה נחמד גם לראות את פיטר, קליאו, אנספה וסוויפט. ניתן רק לדמיין שדאג וקרול היו שם אבל פשוט לא צלמו אותם. בשבילי הם היו, ועוד איך שהם היו. (סתם הערה: קרטר ולוקה פשוט נראו יאמי בחליפות. הייתי חייבת לכתוב את זה.) אני לא חושבת שיש לי יותר מה לומר. או שפשוט יש לי, אבל אני כ"כ עייפה רגשית כבר מהפרק (ואני לא מגזימה) ואני לא יכולה נפשית לכתוב יותר.
אוף איזה אתר מעצבן
New member
איזה פרק עצוב!!
אני לא בכיתי כל הפרק, רק בקטע שמארק שר לאלה, אז ביצבצו להן דמעות, ואז כשהיה את השיר ממש בכיתי והכי בכיתי בהלוויה....או שזה לוויה? לא אכפת לי.... איזה עצוב!!!!!! למה? למה הם הרגו אותו?
אני לא בכיתי כל הפרק, רק בקטע שמארק שר לאלה, אז ביצבצו להן דמעות, ואז כשהיה את השיר ממש בכיתי והכי בכיתי בהלוויה....או שזה לוויה? לא אכפת לי.... איזה עצוב!!!!!! למה? למה הם הרגו אותו?
בובה מגניבה
New member
בקטע
שהוא נפל מהמיטה ולא הצליח לקום רציתי ממש להכנס לתוך הטלוויזיה ולעזור לו!
שהוא נפל מהמיטה ולא הצליח לקום רציתי ממש להכנס לתוך הטלוויזיה ולעזור לו!
AlanisJunkie
New member
../images/Emo7.gif עצוב ביותר...
ועוד לקחו את השיר "מעבר לקשת בענן" והעניקו לו ביצוע שגרם לי ממש להתייפח כאילו הייתי ילדה קטנה שהלכה לאיבוד. עצוב, עצוב, אני מרגיש כאילו זה קרה באמת, זה אחד הפרקים הכי עצובים בתולדות הטלוויזיה.
ועוד לקחו את השיר "מעבר לקשת בענן" והעניקו לו ביצוע שגרם לי ממש להתייפח כאילו הייתי ילדה קטנה שהלכה לאיבוד. עצוב, עצוב, אני מרגיש כאילו זה קרה באמת, זה אחד הפרקים הכי עצובים בתולדות הטלוויזיה.
אני לא יודעת מה איתכם... ../images/Emo16.gif
טוב בעצם כן. קראתי את כל התגובות בשרשור על הפרק של היום ו... תסתכלו מה השעה. אי אר הסתיימה לפני כמעט שעתיים. עדיין לא הפסקתי לבכות - והתחלתי עוד שערוץ 3 שידר את הפרומו של "מיד באי.אר". כבר אז הבנתי, "זהו. עכשיו הפרק האחרון עם מארק." אני יודעת שאני מגזימה, אבל ממה שהבנתי אני בחברה טובה פה... לא נראה לי שמישהו לא הזיל דמעה או שתיים במהלך הפרק. בכיתי כמו תינוק, בכיתי. למה, למה מארק? לא פעם ראשונה שהורגים לי את הדמות האהובה בסדרה. לא נראה לי שאי פעם בכיתי כך כל מסדרה או כל סרט. ויצא לי הרבה, אפילו מדברים קטנים.... הפעם, הרגשתי שאני רייצ´ל פתאום. טוב, לא רייצ´ל, אבל הרגשתי שמארק היה אבא שלי פתאום. הרגשתי חלק ממנו, כל כך קרובה אליו, אל אליזבת´... ורייצ´ל מסכנה. מן הסתם, גם אני רציתי כל כך לצעוק לעבר הטלוויזיה שתירגע ותוריד את האף קצת (למרות שגם אם רציתי לא יכולתי להוציא מילה מהפה, הייתי עסוקה בלקנח את האף ולנגב את הדמעות עם גליל נייר טואלט שלם) אבל... היא צריכה להתמודד עם העובדה שאבא שלה גוסס. לא יודעת איך הייתי מתמודדת במקומה, חס וחלילה... די בטוחה שהייתי מתנהגת אותו דבר. אני לא יודעת איך להגיב ולהתנהג במצבים כאלה... אי אפשר להאשים נערה בת 14 (?) ששונאת את כל העולם, ובמיוחד את העובדה שאבא שלה... אני כבר לא יכולה לסיים פה משפטים, תראו את זה. כשהיא הפריחה את הבלון בסוף... כבר בקושי יכולתי לראות. הרגשתי איך שהיא רוצה לומר, "הנה, זה בשבילך אבא." תראה, הנה עוד בלון שאני מפריחה לשמיים, זה בשבילך אבא. תראו לאן הגעתי... שפל חדש. אני עדיין בוכה כשאני כותבת את זה... אפשר להאשים אותי? זהו. מארק... מת. רשמית הפעם. אומנם הוא יחייה שוב בעוד חמש דקות (עונה 7 בערוץ 3) אבל... נתגעגע אלייך מארק. Rest in peace, Dr Greene.
טוב בעצם כן. קראתי את כל התגובות בשרשור על הפרק של היום ו... תסתכלו מה השעה. אי אר הסתיימה לפני כמעט שעתיים. עדיין לא הפסקתי לבכות - והתחלתי עוד שערוץ 3 שידר את הפרומו של "מיד באי.אר". כבר אז הבנתי, "זהו. עכשיו הפרק האחרון עם מארק." אני יודעת שאני מגזימה, אבל ממה שהבנתי אני בחברה טובה פה... לא נראה לי שמישהו לא הזיל דמעה או שתיים במהלך הפרק. בכיתי כמו תינוק, בכיתי. למה, למה מארק? לא פעם ראשונה שהורגים לי את הדמות האהובה בסדרה. לא נראה לי שאי פעם בכיתי כך כל מסדרה או כל סרט. ויצא לי הרבה, אפילו מדברים קטנים.... הפעם, הרגשתי שאני רייצ´ל פתאום. טוב, לא רייצ´ל, אבל הרגשתי שמארק היה אבא שלי פתאום. הרגשתי חלק ממנו, כל כך קרובה אליו, אל אליזבת´... ורייצ´ל מסכנה. מן הסתם, גם אני רציתי כל כך לצעוק לעבר הטלוויזיה שתירגע ותוריד את האף קצת (למרות שגם אם רציתי לא יכולתי להוציא מילה מהפה, הייתי עסוקה בלקנח את האף ולנגב את הדמעות עם גליל נייר טואלט שלם) אבל... היא צריכה להתמודד עם העובדה שאבא שלה גוסס. לא יודעת איך הייתי מתמודדת במקומה, חס וחלילה... די בטוחה שהייתי מתנהגת אותו דבר. אני לא יודעת איך להגיב ולהתנהג במצבים כאלה... אי אפשר להאשים נערה בת 14 (?) ששונאת את כל העולם, ובמיוחד את העובדה שאבא שלה... אני כבר לא יכולה לסיים פה משפטים, תראו את זה. כשהיא הפריחה את הבלון בסוף... כבר בקושי יכולתי לראות. הרגשתי איך שהיא רוצה לומר, "הנה, זה בשבילך אבא." תראה, הנה עוד בלון שאני מפריחה לשמיים, זה בשבילך אבא. תראו לאן הגעתי... שפל חדש. אני עדיין בוכה כשאני כותבת את זה... אפשר להאשים אותי? זהו. מארק... מת. רשמית הפעם. אומנם הוא יחייה שוב בעוד חמש דקות (עונה 7 בערוץ 3) אבל... נתגעגע אלייך מארק. Rest in peace, Dr Greene.
הנה נר לזכרו....
hospital_food
New member
כך כותב הבנאדם
שטרם ראה את הפרק "הגופה" בבאפי או שאולי ראית, בכל מקרה, נכון, היה היום פרק מדהים מדהים מדהים, מרגש מאוד ועצוב( בהתיחסות גם לפרק הקודם, "המכתב"), אבל ב"באפי" התמודדו עם המוות בצורה יותר יצירתית, עצובה וכואבת. אבל עדיין, היה היום פרק מהפנט
שטרם ראה את הפרק "הגופה" בבאפי או שאולי ראית, בכל מקרה, נכון, היה היום פרק מדהים מדהים מדהים, מרגש מאוד ועצוב( בהתיחסות גם לפרק הקודם, "המכתב"), אבל ב"באפי" התמודדו עם המוות בצורה יותר יצירתית, עצובה וכואבת. אבל עדיין, היה היום פרק מהפנט
hospital_food
New member
ועוד משהו
יש כאן מישהו שלא הזיל דמעה בקטע המסיים את הפרק שרייצ´ל מעיפה את הבלונים?
יש כאן מישהו שלא הזיל דמעה בקטע המסיים את הפרק שרייצ´ל מעיפה את הבלונים?
AlanisJunkie
New member
כולם פה, אני חושב.
זה היה הכל כך עצוב!
בסוף של סאם וואר אובר דה רינבו, פשוט בכיתי כמו תינוק, ויצאתי מהחדר שלי ואמא שלי הסתכלה אלי במבט מפחיד- מה קרה? ואז עניתי לה- הוא מת! מי מת? מארק!!!! הוא מת!!!, ואז אמא שלי תקעה בי את הפנים של- זה עוד אחת מהשטויות שלך, את רואה יותר מידי טלוויזיה... . וכולם אמרו לי- זאת רק סדרה! אבל זה לא- זה יותר!!!. היה פרק מהממם, וזה היה כל כך עצוב!!
בסוף של סאם וואר אובר דה רינבו, פשוט בכיתי כמו תינוק, ויצאתי מהחדר שלי ואמא שלי הסתכלה אלי במבט מפחיד- מה קרה? ואז עניתי לה- הוא מת! מי מת? מארק!!!! הוא מת!!!, ואז אמא שלי תקעה בי את הפנים של- זה עוד אחת מהשטויות שלך, את רואה יותר מידי טלוויזיה... . וכולם אמרו לי- זאת רק סדרה! אבל זה לא- זה יותר!!!. היה פרק מהממם, וזה היה כל כך עצוב!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.