אתה נוטה שלא להתייחס
(במודע או שלא במודע) מן המובן מאליו: הדעות של שכמותך או של בר הפלוגתא שלך אינן שונות מ"דעותיהם" של החרדים בתוכנן בלבד, כך שניתן לפתור את העניין כולו ב"איש איש באמונתו יחיה" או בקלישאה פוסטמודרנית מתאימה אחרת. השוני הוא מהותי ובסיסי הרבה יותר. הסיבה שקישטתי את דעות החרדים במרכאות נובעת מכך שלחרדים אין דעות (אני לא מדבר באופן כללי, כי אם על הנושא הסוציואקונומיפוליטי עסקינן) בנושא זה , אלא רק פסאודו-דעות,כלומר דעותיהם אינן אינווריאנטיות עבור שינוי מקומם בסיטואציה ומיד אסביר את כוונתי. לפני הוצאתו להורג, ניתנה לסוקרטס האפשרות להמלט על נפשו והוא סרב. הוא סרב (ותסלח לי על ההפשטה) כיוון שלדידו, טעמים המתבססים על עקרוני מוסר, יהיו אשר יהיו (ליברליים, פוריטניים, אתאיסטיים וואטאוור) אסור שישתנו עבור הפרט המחזיק בהם, רק מכיוון שהוא מביט בסיטואציה מבפנים ולא מהצד כשם שהוא רגיל להביט בה. במילים אחרות, אומר סוקרטס, לו היתה ניתנת לי סוגייה עקרונית הנוגעת למוסריותו של אקט הבריחה של אסיר משוביו, הייתי פוסק לשלילה (מטעמי סדר ושלום הציבור, לא עקרוני כרגע), והעובדה שאני עצמי האסיר אסור שתשנה במאום את דעתי. אתה מבין, החרדים אינם תומכים בלימודים בחינם, הם גם אינם מחזיקים בעיקרון לפיו על לימודי דת להיות חינמיים (לימודי נצרות למשל), הם גם לא בעד לימודים חינם של היהדות על כל זרמייה (רפורמיים למשל).למעשה, אין זה משנה כמה זום-אינים תחולל, עד שלא תגיע למקום בו "יושבים" הם בדיוק, לא תמצא עקרון מנחה. ה"עקרון" המנחה שכן תמצא, הוא "שאנחנו (החרדים) נעשה כמה שפחות, ואילו אתם (כל השאר על כל גווניכם) תעשו כמה שיותרת ולא משנה במה הדבר כרוך", וזה בדיוק מה שמפריד -מהותית ולא תוכנית- את הדעה הליברלית מהפסאודו-דעה החרדית: גם מבלי להיות סטודנטים היינו תומכים בסיבסוד האוניברסיטאות, גם מבלי להיות קשישים אנו תומכים בקצבאות לבני גיל הזהב, אף מבלי לחלות באי אילו זוועות נתמוך בהגדלת סל התרופות, וגם מבלי להיות חרדים מותר לנו שלא לתמוך, אף להרים קול זעקה מול חוסר צדק משווע ומול האינטרסנטיות החרדית ההורסת כל חלקה טובה.