..........
"רק אותך רוצה הלילה אין לי כלום, גם לא מילים ואני חולם, חושב עלייך את כמו מיליון שירים. כה זרה את לי ולמה הלכת עם מישהו אחר לפעמים אני חושב איך לאהוב אותך הלילה אין לי לילה, אין לי יום אין לי לילה." (בועז שרעבי) שוב מתיישבת לכתוב לך מכתב... זה חזק ממני. לא מסוגלת להפסיק לחשוב מה אם ומה אם... יודעת שזה הדבר הכי טוב בשבילי אבל איך? איך מפסיקים את זה?? "אין לי לילה, אין לי יום..." לעזעזל. אתמול אמרתי לך שאתה עוד תהרוג אותי שאני עלולה בטעות להתאבד בגללך הזכרתי לך, שלא תשכח לבוא אלי לבית חולים או אולי לקבר ולהגיד לי, כמו תמיד את אותו המשפט זה את אשמה את עשית הכל לעצמך... ואתה, כמובן, גיחחת צחוקים איתי... אני מרחמת עליך הלב שלך או מה שזה לא יהיה שיש לך שם אטום. חסום. לא פלא שאתה לא אוהב אותי בחזרה אתה פשוט לא מסוגל אתה לא יודע לאהוב אף אחד שהוא לא אתה. אני מרחמת עליך כי לעולם לא תדע מהי אהבה. אף פעם לא תעריך את הדברים הקטנים האלה שאני משום מה הערכתי אצלך... התרגלתי כבר לבכות בשביל שנינו כי אתה לא יודע לבכות התרגלתי כבר שבכל פרידה אני בוכה ואתה אדיש אני כואבת ובוכה ואתה ממשיך בשלך, כרגיל... אבל אם התרגלתי שזה ככה אז למה זה עדיין כל כך כואב...? מרחמת עליך כי אתה לא יודע מה זה כאב לא מכיר את ההרגשה של לצמוח מתוך כאב לא מכיר את ההרגשה שמישהו חשוב לך יותר מעצמך. אני מכירה ולצערי ההגשה הזאת היתה אליך טיפשה שכמותי... ליז.
"רק אותך רוצה הלילה אין לי כלום, גם לא מילים ואני חולם, חושב עלייך את כמו מיליון שירים. כה זרה את לי ולמה הלכת עם מישהו אחר לפעמים אני חושב איך לאהוב אותך הלילה אין לי לילה, אין לי יום אין לי לילה." (בועז שרעבי) שוב מתיישבת לכתוב לך מכתב... זה חזק ממני. לא מסוגלת להפסיק לחשוב מה אם ומה אם... יודעת שזה הדבר הכי טוב בשבילי אבל איך? איך מפסיקים את זה?? "אין לי לילה, אין לי יום..." לעזעזל. אתמול אמרתי לך שאתה עוד תהרוג אותי שאני עלולה בטעות להתאבד בגללך הזכרתי לך, שלא תשכח לבוא אלי לבית חולים או אולי לקבר ולהגיד לי, כמו תמיד את אותו המשפט זה את אשמה את עשית הכל לעצמך... ואתה, כמובן, גיחחת צחוקים איתי... אני מרחמת עליך הלב שלך או מה שזה לא יהיה שיש לך שם אטום. חסום. לא פלא שאתה לא אוהב אותי בחזרה אתה פשוט לא מסוגל אתה לא יודע לאהוב אף אחד שהוא לא אתה. אני מרחמת עליך כי לעולם לא תדע מהי אהבה. אף פעם לא תעריך את הדברים הקטנים האלה שאני משום מה הערכתי אצלך... התרגלתי כבר לבכות בשביל שנינו כי אתה לא יודע לבכות התרגלתי כבר שבכל פרידה אני בוכה ואתה אדיש אני כואבת ובוכה ואתה ממשיך בשלך, כרגיל... אבל אם התרגלתי שזה ככה אז למה זה עדיין כל כך כואב...? מרחמת עליך כי אתה לא יודע מה זה כאב לא מכיר את ההרגשה של לצמוח מתוך כאב לא מכיר את ההרגשה שמישהו חשוב לך יותר מעצמך. אני מכירה ולצערי ההגשה הזאת היתה אליך טיפשה שכמותי... ליז.