הגיבוי לזה בא מבתי המשפט
ועיקר העידוד מעורכי הדין, הם המרוויחים העיקריים מזה. אולי זו תוצאה ישירה של עודף משפטנים במשק, על כל פנים ארגוני נשים לא עושים בזה יותר שימוש מתאגידי הטפה נוצריים, אפרו-אמריקנים וארגוני צרכנים (והשיאנים הם בינתיים ארגוני צרכנים). לדעתי אתה מערב פה בין שני סוגים שונים של אקטיביזם שיפוטי. הטרנד האמריקאי הוא לתבוע אזרחית כל מה שזז - אנשים פרטיים, רופאים, יצרני תרופות ומזון, קבלני בניין, עיריות - כדי לזכות במקסימום פיצויים. הדיון של בג"צ בקבלת נשים לקורס טיס הוא סוג אחר של תביעות, שמטרתו לתקן הפרה של זכויות, המוקנות לכלל האזרחים בחוק, על ידי מוסדות ציבור שהם ממנים. חיל האויר הוא לא נחלה פרטית של כמה גברים אשכנזיים מצהלה, הוא מתקיים מתקציב שממומן על ידי כלל אזרחי מדינת ישראל, ולא משנה כמה זה נוח לאלה שכבר שם, הם לא רשאים להחליט שהם מקבלים לטיס רק גברים גבוהים ממוצא מערבי ושנשים, ילידי שדרות ואתיופים יצטרכו להישאר בחוץ. אפלייה תמיד נשענת על טיעונים רציונאליים כביכול. למשל אפליית גייז בצה"ל התבססה במשך שנים רבות על הטיעון שגייז יותר סחיטים על ידי גורמים עוינים, כי הם משתמשים בשירותי זנות של ערבים, ולכן אין לתת להם גישה למידע מסווג. הרחקת נשים ממוקדי כוח בטענה שעצם נוכחותן תלהיט את יצריהם של הגברים שם ותסבך אותם בתיקים פליליים היא תופעה מכוערת, אפלה ומסוכנת ויש לשרש אותה בכל מוסד ציבורי שהיא עדיין קיימת בו. זה בדיוק הבסיס הרציונאלי-לכאורה לההדרת נשים במגזר האורתודוכסי, ואני מתפלאה עליך שאתה עדיין קונה אותו. אין שום הבדל עקרוני בין כירורגיה לטיס, בשני המקומות יותר נוח לגברים אשכנזיים לקבל למועדון רק אנשים כמותם, ובשניהם מוותרים על כוח עבודה ראוי ומתאים לטובת שימור ההגמוניה. גם בראיית חשבון ובהוראה זה היה פעם ככה, וגם כאן זה ישתנה. פמיניסטיות הן "צעקניות" או "היסטריות" או "שעירות", או שפע סופרלטיבים מחמיאים אחרים שהתעמולה של משטר ניקסון הצליחה להדביק לנו בעזרת הרבה ממון שהוזרם למשרדי פרסום בדיוק לצורך זה, רק אם אתה חושב שתפקידן הנאות הוא לגלח רגליים, ללבוש הרבה מייקאפ ולשתוק. אז מתנצלת שלנו אין טנור או בס מרשים, ומזכירה לך שזה לא רלבנטי לטענות שלנו. ההבדל בין שליחת עליה בי"ת ללטרון לבין איוש משרות בידי נשים הוא, שבמקרה האחד מדובר בפליטים שעברו התעללות במחנות ריכוז ובמקרה השני באנשים שווים לך. לכן הדגשתי שלא רק כאן אלא בכל העולם המערבי נשים מילאו אז תפקידים שנחשבו גבריים למהדרין, והסתבר שהן מצויינות בזה. ברור שהכניסו אותן לשם רק כי לא היתה ברירה! כשיש ברירה מעדיפים אותנו כצעצועים של גברים, כי גברים רוצים את המקומות האלה לעצמם ולבנים שלהם, ולחזור הביתה לנשים רכות שיחבקו אותם ויגידו להם כמה הם מוצלחים. הנקודה היא שכשנשים איישו את התפקידים האלה הן לא היו שוות ערך ליתומים מסוביבור, אלא התברר שהן יכולות למשל לנהל ולהניע פסי ייצור בתת-תנאים ובנסיבות של מחסור אקוטי במשאבים, ועדיין לעמוד במיכסות ובדדליינים בלתי אפשריים ולספק את הסחורה. והנקודה הבאה היא, שאחרי שהן גילו שהן יכולות הן כבר לא היו מוכנות להסתפק במרחב שבין מכונת הכביסה לכיריים ובמחמאות על איכות האפייה שלהן. עם כל הכבוד ליתומים מסוביבור, ההשוואה הזו מקטינה מאד את הנשים העבריות, ההודיות, האנגליות והאמריקאיות שעשו עבודה מצויינת במשך לא מעט שנים, גם במשרדי המלחמה, גם בממשלות, גם ליד פסי הייצור וגם בשורות המרגלים. לפחות תן להן את הקרדיט שמגיע להן.
