פאנתי חסיד
New member
51% - סיקור אלבום
"חמישים ואחד אחוז זה מה שקורה / כשארבעה ראפרים ומפיק, מאבדים את זה" 51% הוא אחד הפרויקטים המצופים בהיסטוריה של ההיפ הופ הישראלי, עבר זמן רב מאז ששלושה מהכוחות החזקים בז'אנר הכריזו על איחוד כוחות לטובת פרויקט משותף: טאבו פלוס – מהכותבים היותר מוכשרים בהיפ הופ הישראלי, הוציא ב-2004 אלבום סולו בשם "החיים עושים אנשים קשים, רוצה להרגיש?" שגרף שבחים מפי המבקרים. הארכיון – צמד ראפרים העונים לשם "אבי" (כדי להבדיל ביניהם מוסיפים "הגדול" או "הקטן" אחרי השם) כבר שנים ארוכות שהם נחשבים כ"דבר הבא" בהיפ הופ הישראלי ואפילו סאבלימינל הסכים ואירח אותם ב"האור והצל" שלו. צ'ה וג'וזף – הראשון ראפר מצוין שהוציא את הסינגלים "לא תקנו אותי בכסף" ו"בחורות זה בחורות" (יחד עם טאבו פלוס) והשני מפיק מוסיקלי מגוון שבין השאר אחראי ללהיט "בייבי" ששורף מועדונים בימים אלה. יחד הם הקימו אולפן הקלטות בשם JCM. בנוסף גם שי פישמן - מפיק פסקולים לסרטים שעובד בעיקר בלוס אנג'לס – תרם רבות לפרויקט. סוף סוף יוצא לאור, האיחוד הזה הולך עד הסוף בהרבה מובנים - הכל נשמע ונראה כאן מיליון דולר, הראפרים רעבים ונותנים את כל מה שיש, ההפקות והסאונד עמוקים ועשירים, אפילו החוברת מושקעת וכוללת איורים מקוריים של טאבו ואת כל הטקסטים. כל אלה הם חובה בכל מה שנוגע לכל אלבום בחנות התקליטים הקרובה אליכם אז למה אני מתלהב? כי מה שמייחד את הפרויקט הזה ובעצם גם נראה כסוג של התאבדות היא העובדה שהם החליטו לחלק את האלבום בחינם אין כסף. וזו הסיבה שההרכב נקרא כך - 50 אחוזים של תשוקה ואחוז אחד בודד של שפיות... "יותר בקטע של "מי אני" ולא "למה מי אתה?"" מהרגע שהאלבום נפתח לא קשה לזהות שמדובר כאן בראפרים מסוג אחר, הטקסטים נוגעים פחות בפוזה ובדאווין ויותר בהתבוננות עצמית/חברתית. הבעיה העיקרית עם ראפרים כאלו היא העובדה שב-90% הם נשמעים פלצנים ומשעממים (ואלוהים יודע כמה אני שונא כאלה), לא זה המקרה כאן. ב"ארבעה ראפרים" הם נוגחים ישר בנושא כשהם יושבים בול על הביט המלחמתי שג'וזף הפיק. אבי הגדול מספר בלוזריות חיננית ש"בלילות עוזר לזקנות לחצות את הכביש" ואבי הקטן מעיר בשנינות על האוזן של מאזין הראפ הממוצע בארץ ש"אם מישהו יעשה "ביגידיביגידיביגידי" כל הקהל יעשה "אהההה!"". סטייל? לא חסר. ב"מביט גבוה" הנוגה צ'ה ואבי הקטן נותנים את כל הנשמה ומדברים על איך החיים בארץ הזאת יכולים לבלוע לך את החלומות, הפזמון האופטימי של שי פישמן רק מוסיף לפוטנציאל הגדול של השיר להפוך ללהיט. "ליפול למעלה" ממשיך את מגמת השירים הרגועים והארבעה מספרים על כאלה שהחיים הבטיחו להם יותר, מה שעושה את ההאזנה מעניינת יותר הוא הניסיון לנחש על מי כל אחד מדבר, כשצ'ה אומר "כולם היו בניו אך לא מזרעו, את המלחמה היומיומית הוא חי עם עצמו" עולות המחשבות על מנהיג שקצת שכחנו ממנו לאחרונה... "קופץ על החיים באבויויו / הם בורחים ממני, בואו לפה יו" לא חסר כיף באלבום הזה, "כל אחד" דן ברצון של כולם להפוך לסופרסטארים בעידן של "זמרות טפטים", הגיטרות של אסף בוכמן הופכות את השיר לבאנגר רציני, אותו בוכמן דופק בסוף השיר סולו שהוא תענוג לאוזניים. "למה ת'סתם" הוא בית ספר לראפ מגניב, הארבעה מתעללים בכל הצוציקים שחושבים שהם יודעים מה זה ראפ וג'וזף תפר להם ביט שמשלב סמבה ואולד סקול היפ הופ לכדי תענוג. אבי הקטן גונב את ההצגה בבית ענק, אולי זה רק אני אבל נראה שכאן וגם בעוד כמה נקודות לאורך האלבום יש לו כמה מילים לראפר ישראלי מאוד מסוים שהוא לא מזכיר בשם. "התחזית (רימיקס)" הוא דרך מצוינת לסגור את האלבום עם חיוך על הפנים, מדובר ברימיקס שג'וזף עשה לסינגל שהארכיון שחררו בשנה שעברה. הקטע עובר מועדונים בקלות והתוספת של צ'ה - שמציג כאן יכולת כתיבה מיוחדת ל"ראפ מועדונים" (יכולת שאין לזלזל בה) - רק עושה טוב. בכלל, צ'ה מוכיח את עצמו באלבום הזה, למרות שהוא כותב טיפה פחות טוב משלושת האחרים הוא מתגלה כמגיש משופשף עם לב גדול שיודע להתאים את עצמו לכל סביבה או ביט שיתנו לו.
"חמישים ואחד אחוז זה מה שקורה / כשארבעה ראפרים ומפיק, מאבדים את זה" 51% הוא אחד הפרויקטים המצופים בהיסטוריה של ההיפ הופ הישראלי, עבר זמן רב מאז ששלושה מהכוחות החזקים בז'אנר הכריזו על איחוד כוחות לטובת פרויקט משותף: טאבו פלוס – מהכותבים היותר מוכשרים בהיפ הופ הישראלי, הוציא ב-2004 אלבום סולו בשם "החיים עושים אנשים קשים, רוצה להרגיש?" שגרף שבחים מפי המבקרים. הארכיון – צמד ראפרים העונים לשם "אבי" (כדי להבדיל ביניהם מוסיפים "הגדול" או "הקטן" אחרי השם) כבר שנים ארוכות שהם נחשבים כ"דבר הבא" בהיפ הופ הישראלי ואפילו סאבלימינל הסכים ואירח אותם ב"האור והצל" שלו. צ'ה וג'וזף – הראשון ראפר מצוין שהוציא את הסינגלים "לא תקנו אותי בכסף" ו"בחורות זה בחורות" (יחד עם טאבו פלוס) והשני מפיק מוסיקלי מגוון שבין השאר אחראי ללהיט "בייבי" ששורף מועדונים בימים אלה. יחד הם הקימו אולפן הקלטות בשם JCM. בנוסף גם שי פישמן - מפיק פסקולים לסרטים שעובד בעיקר בלוס אנג'לס – תרם רבות לפרויקט. סוף סוף יוצא לאור, האיחוד הזה הולך עד הסוף בהרבה מובנים - הכל נשמע ונראה כאן מיליון דולר, הראפרים רעבים ונותנים את כל מה שיש, ההפקות והסאונד עמוקים ועשירים, אפילו החוברת מושקעת וכוללת איורים מקוריים של טאבו ואת כל הטקסטים. כל אלה הם חובה בכל מה שנוגע לכל אלבום בחנות התקליטים הקרובה אליכם אז למה אני מתלהב? כי מה שמייחד את הפרויקט הזה ובעצם גם נראה כסוג של התאבדות היא העובדה שהם החליטו לחלק את האלבום בחינם אין כסף. וזו הסיבה שההרכב נקרא כך - 50 אחוזים של תשוקה ואחוז אחד בודד של שפיות... "יותר בקטע של "מי אני" ולא "למה מי אתה?"" מהרגע שהאלבום נפתח לא קשה לזהות שמדובר כאן בראפרים מסוג אחר, הטקסטים נוגעים פחות בפוזה ובדאווין ויותר בהתבוננות עצמית/חברתית. הבעיה העיקרית עם ראפרים כאלו היא העובדה שב-90% הם נשמעים פלצנים ומשעממים (ואלוהים יודע כמה אני שונא כאלה), לא זה המקרה כאן. ב"ארבעה ראפרים" הם נוגחים ישר בנושא כשהם יושבים בול על הביט המלחמתי שג'וזף הפיק. אבי הגדול מספר בלוזריות חיננית ש"בלילות עוזר לזקנות לחצות את הכביש" ואבי הקטן מעיר בשנינות על האוזן של מאזין הראפ הממוצע בארץ ש"אם מישהו יעשה "ביגידיביגידיביגידי" כל הקהל יעשה "אהההה!"". סטייל? לא חסר. ב"מביט גבוה" הנוגה צ'ה ואבי הקטן נותנים את כל הנשמה ומדברים על איך החיים בארץ הזאת יכולים לבלוע לך את החלומות, הפזמון האופטימי של שי פישמן רק מוסיף לפוטנציאל הגדול של השיר להפוך ללהיט. "ליפול למעלה" ממשיך את מגמת השירים הרגועים והארבעה מספרים על כאלה שהחיים הבטיחו להם יותר, מה שעושה את ההאזנה מעניינת יותר הוא הניסיון לנחש על מי כל אחד מדבר, כשצ'ה אומר "כולם היו בניו אך לא מזרעו, את המלחמה היומיומית הוא חי עם עצמו" עולות המחשבות על מנהיג שקצת שכחנו ממנו לאחרונה... "קופץ על החיים באבויויו / הם בורחים ממני, בואו לפה יו" לא חסר כיף באלבום הזה, "כל אחד" דן ברצון של כולם להפוך לסופרסטארים בעידן של "זמרות טפטים", הגיטרות של אסף בוכמן הופכות את השיר לבאנגר רציני, אותו בוכמן דופק בסוף השיר סולו שהוא תענוג לאוזניים. "למה ת'סתם" הוא בית ספר לראפ מגניב, הארבעה מתעללים בכל הצוציקים שחושבים שהם יודעים מה זה ראפ וג'וזף תפר להם ביט שמשלב סמבה ואולד סקול היפ הופ לכדי תענוג. אבי הקטן גונב את ההצגה בבית ענק, אולי זה רק אני אבל נראה שכאן וגם בעוד כמה נקודות לאורך האלבום יש לו כמה מילים לראפר ישראלי מאוד מסוים שהוא לא מזכיר בשם. "התחזית (רימיקס)" הוא דרך מצוינת לסגור את האלבום עם חיוך על הפנים, מדובר ברימיקס שג'וזף עשה לסינגל שהארכיון שחררו בשנה שעברה. הקטע עובר מועדונים בקלות והתוספת של צ'ה - שמציג כאן יכולת כתיבה מיוחדת ל"ראפ מועדונים" (יכולת שאין לזלזל בה) - רק עושה טוב. בכלל, צ'ה מוכיח את עצמו באלבום הזה, למרות שהוא כותב טיפה פחות טוב משלושת האחרים הוא מתגלה כמגיש משופשף עם לב גדול שיודע להתאים את עצמו לכל סביבה או ביט שיתנו לו.
)
