אז הרשה לי לתקן, והרי קצת מידע
היישר מויקיפדיה. "דירוג אוקטאן המאפיין החשוב ביותר של בנזין הוא דירוג האוקטאן שלו; דירוג זה מסמל עד כמה הבנזין חסין בפני פיצוץ מוקדם מדי (פיצוץ מוקדם מדי פוגע ביעילות המנוע). דירוג זה הומצא בידי הכימאי ראסל מרקר. הדירוג נמדד ביחס לתערובת של איזואוקטאן (2,2,4-trimethylpentane) ושל n-heptane. לפיכך, לבנזין עם דירוג "87 אוקטאן" יש אותה עמידות בפני פיצוץ מוקדם כמו לתערובת של 87% איזואוקטאן ו-13% n-heptane. בארצות הברית נעשה שימוש במדידת אוקטאן שונה במקצת, ולכן מידת האוקטאן המצוינת על משאבות הדלק נמוכה ב-5 יחידות בערך מזו המקובלת בשאר העולם. למשל, בנזין "90 אוקטאן" בארצות הברית שקול לבנזין "95 אוקטאן" בשאר העולם. לבנזין יכול להיות דירוג אוקטאן גבוה מ-100, משום שאיזואוקטאן עצמו אינו חסין ב-100% בפני פיצוץ מוקדם. לפיכך, בנזין בעל דירוג אוקטאן מעל 100 הוא חומר עם חסינות בפני פיצוץ מוקדם הגבוהה מזו של איזואוקטאן (ללא n-heptane). הדלק המשמש במירוצי מכוניות, כמו גם דלק מטוסים, הוא בעל דירוג אוקטאן של 110 ואף הרבה יותר. העובדה שדלקים בעלי דירוג אוקטאן גבוה יותר הם דליקים פחות, אולם נחשבים ל"חזקים" יותר, עשויה להראות מוזרה. השימוש בבנזין בעל דירוג אוקטאן גבוה מאפשר למנוע לפעול ביחס דחיסה גבוה יותר, ללא בעיות של פיצוץ מוקדם. הדחיסה קשורה ישירות להספק, כך שמנועים הדורשים בנזין באוקטאן גבוה מפיקים בדרך-כלל הספק גבוה יותר. מנועים מסוימים מתוכננים לפעול ביחס דחיסה המתאים לרמות אוקטאן מסוימות, ולפיכך דורשים בנזין בדירוג אוקטאן גבוה. יש לציין כי הספק המנוע תלוי גם בתכולת האנרגיה של הדלק, שאינה קשורה באופן מיידי לדירוג האוקטאן. יש החושבים כי שימוש בבנזין באוקטאן גבוה ישפר את ביצועי המנוע שלהם ויקטין את צריכת הדלק; אולם הדבר שגוי, ומנועים פועלים באופן הטוב ביותר כשמשתמשים בבנזין עם רמת האוקטאן עבורה תוכננו." לילה טוב