4.5 בדרך ל 14.5

4.5 בדרך ל 14.5

אני עומדת להשתגע ממנה!! כל יום היא בוחנת אותי ואת הגבולות שלי מחדש. היא מתנה לי תנאים, דורשת ממני להתאים את החיים שלנו למצב רוח שלה וללוח זמנים שלה, וכמובן שאני לא מסכימה או שהדברים לא מסתדרים לפי הרצון שלה היא חוזרת לגיל 2, מרביצה לי וצורחת עד איבוד קול. בד"כ אני מאוד קולית, נותנת לה להרגע לבדה (טוב, לקח לי כמה חודשים ללמד אותה אך עושים את זה), מדברת ומסבירה. אבל לפחות 3 פעמים בשבוע היא מנסה לשבור גבולות. היום היה הקש ששבר את גב הגמל. עשתה לי כזו הצגה באוטו בדרך מהסופר (את חייבת להגיד לי.... את לא מחליטה עלי), רבה עם אחותה, עברה על 3 חוקים שלנו (חצתה את מגרש החנייה בלי רשות, נעלמה לי מהעיניים בלי להודיע, וצרחה בחדר המדרגות) ובתור קינוח בעטה בסל קניות, בעטה בי והרביצה לי 3 פעמים מול הבחור. היום הייתה הפעם הראשונה שהייתי צריכה לרסן את עצמי ולא לתת לה סטירה. במעלית הודעתי לה שבתור עונש אין לה זכויות להיות בערב, והיא לא רואה דרדסים. היא עמדה בכניסה לבית עם המעיל והמגפיים וצרחה, ובסוף לחשה אימא אימא אימא. אמרתי לה שרק שהיא תוריד את המעיל והנעליים, ותחזור להתנהג כמו ילדה בוגרת בת 4.5 אני אדבר איתה. לקח לה 20 דקות. הושבתי אותה לשיחה על זכויות, חובות ואחריות. הסברתי לה, שהיא כבר בוגרת מספיק כדי לנהל שיחה מאוד חשובה. הסברתי לה המון זכויות בבית, אבל עם הזכויות מגיעות גם חובות ואחריות, וברגע שהיא לא מתנהגת בהתאם לחוקי הבית או לא עומדת בחובות שלה, לי ולאבא שלה יש את היכולת לקחת את הזכויות ונתתי דוגמא למה שקרה אצלנו שבוע שעבר - היא ציירה פרצוף מחייך באמצע השטיח שלנו, ובתור עונש אסור היה לה לצייר או לעשות חברות 4 ימים והאחריות שלה הייתה לעזור לי לנקות את הציור מהשטיח. היא מאוד התרגשה שאני מדברת איתה כמו בוגרת, אמרה שהיא מבינה את הכל. הוספתי שאימא ואבא מחליטים את ההחלטות החשובות, כי זה התפקיד שלנו, ולפעמים אנחנו גם נתייעץ איתה אם אנחנו רואים לנכון, ונתתי דוגמא - איפה נגור זו החלטה של אימא ואבא, לאיזה חוג נרשמים זו החלטה משותפת של שלושתינו. הבינה גם את זה. 20 דקות אח"כ התחילה שוב בהצגה, סירבה לצחצח שיניים כי אין לה כוח, בכתה וצרחה. עונש - אין סיפור ומחר בבוקר אין דרדסים בזמן שמתלבשים. היא קיבלה את העונש בשיוויון נפש, וששאלתי אותה אם היא הבינה את ההתנהגות החמורה היום אמרה שהבינה. אני חושבת שאולי לא הייתי צריכה לקחת את הדרדסים מחר, אבל הבחור מתעקש. אני מרגישה שאני מתחילה להיות מותשת. קסם ילדה כל כך נוחה, היא מאוד בוגרת לגילה וההתנהגות הזאת לא אופיינית לה בכלל, ואני מפחדת שזו לא רק תקופה, אלא תגובה לשינוי שנעבור בחודשים הקרובים, ואני ממש משקשקשת מהמחשבה שזה יהיה יותר גרוע. האם פעלתי נכון שדיברתי איתה והסברתי לה בנושא החובות, זכויות ואחריות? מה לעשות עם המצב יחמיר? אולי יש דרכים אחרות לטפל בנושא? מבחינת תיקשורת, אפשר לנהל איתה שיחות, היא מבינה ומשתפת פעולה, אבל לא כל כך אוהבת לשתף אותי ברגשות שלה, ואני גם לא רוצה שיצא מצב שאני אשים לה מילים בפה (את מתרגשת שנעבור לגור בקליפורניה, את מפחדת, את עצובה).....
 

D X 9

New member
לא פשוט בכלל

פעלת נכון מאד. מקווה שתמצאי כוחות להמשיך. תגידי משהו, מכל הצליאק הזה - לא חסר לה שום דבר? ברזל, B12 וכד?
 
לא חסר כלום. בדיקות דם תקינות

למרות שהייתה חולה שבוע שעבר ויכול להיות שהיא עדיין מתגברת על זה. התיאבון עוד לא חוזר....
 

rnavina

New member


גם אצלי יש אחת מאתגרת בת 4. לא פשוט בכלל. אין לי כרגע זמן לתגובה ארוכה. לדעתי את קופצת מהר מדי לעונש שלחלוטין לא קשור למה שעשתה. כלומר במקרה עם השטיח התגובה אכן היתה צריכה להיות לדעתי לנקות את הלכלוך שעשתה, אבל במקרה של היום עם ביטול התכנית מחר- אין קשר וזה לדעתי רחוק מדי.
 

shiron number 1

New member
אוי, נשמע מתיש לגמרי

נראה לי שעשית נכון. אבל אולי צריך לבדוק מה עומד מאחורי זה. למה זה קורה? אם זה באמת תגובה לשינויים (נשמע הגיוני, אבל עד כמה היא מודעת?) אז אולי צריך לעשות משהו. להכין אותה איכשהו. אולי ספרים, אולי להראות לה תמונות של המקום, לא יודעת. אבל אם את חושבת שזו הסיבה תנסי לחשוב איך להכין אותה. חיבוקים לרוב. לא קל.
 

שhira

New member
אכן מתיש ומאוד מוכר ואצלי הן 2 בו זמנית

נראה שפעלת נכון וגם להרגיש שאת מגיעה לקצה היכולת זה בסדר כל עודעצרת את הזמן. חייבת להגיד לך שמאוד אוהבת איך שאת כותבת וגם עושה לי טוב לראות שגם אצל אחרים זה כך. כי לפעמים בקטעים כאלו (מרביצה לי) הרגשתי הכי לבד בעולם במיוחד לנוכח התגובות של מי שנוכח. מה שכן, אם אין לה דרדסים הבוקר, מה עם אחותה? אצלי זה עונש בהחלט לא ישים כי אם אמנע מאחת השניה בטוח תרצה לראות ואם לא אתן גם לשניה.. אז מה הקטע? שתיהן נענשות? ואני זוכרת את השיחות על חובות זכויות וכד, זוכרת שאחרי הפעם הראשונה של שיחה משפחתית כזו לקח לי כמה ימים להבין שעשינו זאת עם ילדות בנות רגע לחמש כאשר איתי עשו את השיחה הזו בסביבות גיל 12 אם לא 16 וזה לא שאני הייתי כזה שה תמים והבנות שלי הן שד משחת אני חושבת שאנחנו יותר מודעים וגם הילדים יותר מתבגרים לי אומרים שזה במיוחד בנות אבל נראה לי שזה לאו דווקא תלוי מין וכן יכול להיות שהלחץ והפחד והחששות עושים את שלהם גם אצלה תנסי לדבר איתה אבל באמת בלי להכניס מילים (מה את חושבת שיהיה שם, את מתרגשת, כשאת עוצמת עינים וחושבת על היום שנעבור מה את רואה כל מיני כאלה ותנסי להביון בין השורות) המון כוחות.
 


מבינה את הקושי. גם עם ברמוח יש לי תקופות לא פשוטות לפעמים. עקשנות נוראית והתנהגות בהתאם (גם שלי). אבל גם אני כמו ארניבנה חושבת שמיהרת לעונשים. בסה"כ אפשר להבין אותה בהחלט זו תקופה לא פשוטה לאף אחד. שינוי גדול כזה מפחיד גם מבוגרים. לדעתי תתני לה צ'אנס אחרי השיחה. נכון שאח"כ התנהגה שוב בצורה לא ראויה,אבל אפשר לראות שהיא מבינה את הדברים.
 

אמירות

New member
זה לא נשמע קל...

אפשר ממש לראות את התסכול שלך... קודם כל כל הכבוד על זה שאת מחזיקה מעמד, למרות שזה לא פשוט. לגבי מה ששאלת - האם פעלת נכון שדיברת איתה. אז נשאלת השאלה האם דיברת איתה בעבר, והאם אחרי שדיברת זה באמת עזר. אני יכולה רק לנחש, שכמו אצל רוב הילדים, דיבורים לא עוזרים, רק מעשים. אגב, גם עונשים בדרך כלל לא עוזרים (האם כשנתתם עונש ההתנהגות שלה השתנתה?), הם רק מעכירים את היחסים ביניכם. מה שכן עובד זה תוצאה הגיונית - ועשית את זה יפה מאוד כשאסרת עליה לצייר אחרי שהיא ציירה על השטיח. חשוב, אגב, במקרה כזה לא לקרוא לזה עונש, כי אז זה מעמיד את כל העניין במצב של מאבקי כוחות, לשם לא כדאי להגיע. היא מסרבת לצחצח שיניים? אין בעייה, שיום אחד לא תצחצח, אבל לומר לה בקול הכי רגוע שיש לך, שבגלל שאת אמא שלה ואת שומרת על הבריאות שלה, מכיוון שהיא לא מצחצחת שיניים, את תפסיקי לתת לה ממתקים (או משהו אחר שהיא אוהבת והוא מתוק). ככה, בגלל כעס ובלי עצבים. עכשיו בא החלק הקשה - יום אחרי, כשהיא תבקש משהו מתוק, תעמדי על זה שהיא לא מקבלת. היא עלולה להשתולל, ולבכות, ואת - הכי קולית בעולם. היא גם יכולה להבטיח לך שהיא תצחצח שיניים בערב, אז תאמרי לה - אין בעיה, אם את מצחצחת היום בערב, ממחר תקבלי את הממתק. ופה חשוב שלא תשברי, ועד שהיא לא מצחצחת שיניים את מונעת ממנה כל דבר מתיקה. לגבי זה שהיא מרביצה לך - מה הבחור עשה באותו זמן? אני מקווה שהוא העמיד אותה במקומה,ואם לא, אז כדאי לתאם עמדות בנושא.בכל מקרה, כשלי רוצים להרביץ, אני קודם כל מתרחקת ומנתקת מגע.כדאי שהיא תראה שנפגעת, וגם לא יקרה כלום אם תבכי, שתראה עד כמה נעלבת. בדר"כ ילדים מאוד רגישים לזה,ומהר מאוד היא תצטער.גם היא תבקש סליחה, את לא חייבת לסלוח לך במקום. את יכולה להסביר לה שמאוד נפגעת ואת רוצה להיות לבד. מאחר שאמרת שההתנהגות הזו לא אופיינית לה, אני מניחה שאין לה בעייה התנהגותית שדורשת טיפול, אבל הייתי ממליצה לך ולבחור ללכת להדרכת הורים - זה יכול לעשות פלאים! יש לא מעט יועצות, וזה יכול לשפר לכם את איכות החיים - את לא מבינה כמה. ושוב
 

פישים

New member


גם בלי תקופה של שינויים דרמטיים אני מקבלת בדרך מהגן ובבית את הריקושטים...בגן ובצהרון היא מחזיקה את עצמה למופת - בדרך/בבית, קצת מתפרקת. אצלנו גם רעב/עייפות/התאפקות (פיפי) מאד משפיעים לה על ההתנהגות כמו גם מחשבות שהיא לא מבטאת (אם אני מצליחה להבין מה מסתתר מאחורי ההתנהגות, כלומר מה באמת מטריד אותה - גם מאד עוזר לה). היא רק (וכבר) בת ארבע וחצי - לי עוזר מאד להזכיר לעצמי שעם כל האינטיליגנציה והיכולות, היא עדיין ילדה קטנה שצריכה תיווך ושיכילו אותה. אם אני נזכרת בזמן גם הטונים שלה צונחים פלאים.
 
אני בזהירות אומר את מה שיש לי להגיד

בגלל שאני לא מוכרת פה, את יכולה לקבל את מה שאגיד ויכולה שלא, לבחירתך. אני חושבת שאת יוצרת את ההתנהגויות שלה בעצמך. אחרי שאת יוצרת אותן, את גם מעצימה אותן ו"מאכילה" אותן במקום למגר אותן. לדעתי, את נותנת לה עונשים לא אפקטיביים. העונש כשלעצמו לא אפקטיבי ברוב המקרים אם הוא לא בא כתגובה מיידית וממוקדת למקרה ספציפי. (מה הקשר בין צחצוח השיניים היום לבין לא לראות את הדרדסים מחר? ומה הקשר בין עייפות שלה לבין שלילת סיפור לפני השינה?) נגיד, את איתה בבית והיא מתחילה "הצגה" כהגדרתך מייד ללכת לחדר להרגע, לדעתי, היה אפקטיבי הרבה יותר מכל עונש שתתני לה בעוד שעתיים/חמש/מחר. תגידי, באיזו שעה את מנהלת איתה שיחות על חובות, זכויות ואחריות? כשהיא עייפה אחרי הגן ואחרי הקניות בסופר? ואולי גם רעבה? אז השיחה הזו נכנסה לאוזן אחת ויצאה מהשניה. (לפחות זה מה שהיה קורה לי אם היית מתחילה "לחפור לי" כשאני גמורה מעייפות). את כותבת שאת מנהלת איתה שיחות ושהיא מבינה. היא פשוט יודעת שהיא תעשה מעשה רע, תתני לה עונש (לא לצייר בחוברת, לא לראות דרדסים, לא להיות איתה בהשכבה) ובזה זה ייגמר והיא יכולה שוב לעשות מה שהיא רוצה. היא מפעילה אותך יופי, את כל פעם נופלת בפח, היא יודעת שאת תאיימי עליה שהיא לא תראה דרדסים ובזה ייגמר הסיפור. וסביר שזו הדרך שלה לזכות בתשומת לב שלך. אני בכל זאת חושבת שהיא לא לגמרי מבינה את מה שאת מספרת לה על החובות, זכויות ואחריות, ז"א היא מבינה שאמא כועסת ושהיא עשתה מעשה רע והיא תגיד לך הכל רק שתפסיקי לכעוס, אבל בגלל שההתנהגות הזו חוזרת על עצמה את יכולה להבין שמשהו קורה לה ושהיא לא לגמרי מבינה. את מתארת שינויים קרבים ובאים, מעבר לארץ חדשה ולא מוכרת ובעצמך מציינת שהיא מאוד בוגרת לגילה והתנהגות הזו שלה לא אופיינית. אני בטוחה שגם לך זה לא קל, לעזוב הכל ולעבור למקום חדש, עבודה חדשה, סביבה לא מוכרת והכל זר. תחשבי מה זה עושה לילדה בת 4.5 סה"כ, היא ממש תינוקת. יכול להיות שאת משדרת לה לחץ, עצבנות, חוסר שקט ומה שזה לא יהיה וזו התגובה שלה. לדעתי זו טעות שאת מדברת איתה כמו בוגרת, היא לא בוגרת מספיק וזה לא פייר מצידך להפיל עליה דברים שגדולים עליה בכמה מידות. אני חושבת שאת חייבת לשתף אותה במה צפוי לה בעתיד הקרוב, ולברר איתה מה היא חושבת על זה ומה היא מצפה ממך ומעצמה ובכלל. את לא צריכה להגיד לה "אני יודעת שאת מפחדת לגור בקליפורניה", מספיק שתגידי לה "אני יודעת שאנחנו עומדים בפני שינויים מהותיים וכולנו מתרגשים מאוד לקראת המעבר ולא יודעים עדיין מה יהיה, אבל אמא ואבא ואחותך אוהבים אותך מאוד ואנחנו מבטיחים לך שיהיה בסדר ושאנחנו נעזור לך ונהיה כולנו ביחד ושיהיה לנו כיף וכו'...את יכולה גם לספר לה על הבית שתקנו/תשכירו, איך הוא יראה, איך החדר שלה יראה וכו', אני מקווה שהבנת את הכיוון הכללי. ואת בהחלט יכולה להגיד לה שזה בסדר מצידה להיות עצובה, זה לא משהו רע. וגם מותר לה לבכות. אל תחשבי שאת לוקחת אותה לחו"ל וזהו. ממנה נשללת הזכות לבחירה וגם היא, כנראה מרגישה את גודל השינוי. יכול להיות שגם היא במצוקה, אבל היא עוד קטנה מכדי לבטא אותה כמוך. אז לסיכום כל החפירה, לדעתי, ככל שתהיי יותר נוקשה היא תעשה לך יותר דווקא. תדברי איתה הרבה ותשאלי אותה מה היא מרגישה וחושבת במקום להעניש אותה וללכת איתה ראש בראש, את אמא שלה, לא מתחרה שלה.
 
תודה על התגובה המנומקת

היא מאוד מעורבת במעבר שלנו לארה"ב. זו לא הפעם הראשונה שהיא עוברת דירה, וזו לא תהיה הפעם הראשונה שלה בחו"ל. מהרגע שהתהליך נהיה רישמי הודענו לה, והיא יודעת מה הולך לקרות בכל צעד בדרך. יש לנו גם ליווי מקצועי ויש לנו משפחה בארה"ב, ככה שהכל מאוד מובנה ולא נפל עליה בלילה אחד. מכיוון שאת לא מכירה את קסם מהסיפורים כאן, אני אגיד לך שמהיום הראשון שלה דיברתי איתה והסברתי לה הכל, ואתמול לא הייתה הפעם הראשונה שניהלנו שיחה בוגרת, רק היא ואני, ואני יודעת בוודאות שהיא מבינה את המשמעות של השיחה שלנו, בלי קשר לשעה בה היא התנהלה. אני נשארת עם עיניין הענישה. אני חושבת שהיא צריכה להיענש ושאני צריכה לתת לה עונש, אבל כמו שכתבתי אני לא מרגישה בנוח עם חלק מהעונשים שהיא מקבלת. אני מחפשת עכשיו אלטרנטיבות אחרות, כי כל מה שכתבת זה בעצם מה שמעיק עלי, עד כמה שיחות והעונשים באמת אפקטיבים. הקישור שעשינו אתמול בין הדרדסים היום לצחצוח אתמול זה - לא עמדת בחובות, אנחנו שוללים זכות. שוב, אני לא אוהבת את זה אבל הבחור שלי התעקש ולא יכולתי לשבור לו את המילה. כל זה בשילוב וכעס, וכמובן כולם יוצאים מפסידים.
 
קודם כל, מאוד כבשת אותי עם הצורה שבה את מדברת

עליה. שנית, בלי שום ספק היא צריכה לקבל חיזוק שלילי על התנהגות גרועה אבל אני עדיין חושבת שזה צריך לבוא בהקשר למה שהיא עשתה ולא בצורה רנדומלית. מסרבת לצחצח שיניים - לא תקבל ממתקים וחטיפים עד להודעה חדשה. צורחת עלייך ובועטת בך - תישאר מאחורי הדלת לדקה (! לא יותר) להרגע . רבה עם אחותה - את לוקחת את הילדה ממנה והולכת איתה לחדר אחר ומשאירה את קסם לבד עם עצמה לכמה דקות. אני הייתי מנסה דרך אחרת. במקום להגיב מייד על מעשה שלה בכעס ולתת אוטומטית עונש, את יכולה להגיד לה משהו כזה - "קסם, אני עכשיו כועסת עלייך, אני הולכת ממך כי מאוד נפגעתי ואני צריכה לחשוב מה לעשות". ברגע שזה נאמר בטון רציני ורגוע, תאמיני לי, זה ישפיע עליה יותר מכל איום על אי צפיה בדרדסים. אגב, שלילת סיפור לפני השינה זה גם עונש משמעותי, כי זה זמן איכות שלכן לפני השינה ואני לא חושבת שהיא תרצה לוותר על זה, תשתמשי בזה בצורה מושכלת. "הקישור שעשינו אתמול בין הדרדסים היום לצחצוח אתמול זה - לא עמדת בחובות, אנחנו שוללים זכות" - תעשי את זה עם משהו שיקרה היום ולא מחר. נגיד, את צריכה שהיא תעשה משהו והיא מתחילה בהצגה, סתם לצורך דוגמא - צריכה להתקלח ומסרבת - אז את יכולה להגיד לה - קסם, את מכירה את החוקים בבית, ואת יודעת שלך בתור האחות הגדולה יש זכות ללכת לישון יותר מאוחר מ___, אז היום, את תלכי לישון 10 דקות מוקדם יותר (באותה השעה עם אחותך), כי אצלנו בבית כולם מתקלחים לפני השינה ואם את מסרבת לחוקים את גם לא תקבלי זכויות. בדיוק בגלל הכעס שלך היא מתנהגת ככה - את מתחילה לכעוס, היא מיד מסכימה עם כל מה שאת אומרת כדי שתפסיקי (כמו שכתבת "מקבלת בשוויון נפש", כי אין לה ברירה אז היא מסכימה, אבל זה לא אומר שהיא באמת הפנימה, וכל עוד היא לא הפנימה, ההתנהגות השלילית תחזור על עצמה). ד"א, שלא תביני לא נכון, אני לא שופטת אותך או את בעלך או משהו כזה, גם לי יש רגעים שבא לי לתת סטירה לבן שלי, אבל אני יודעת שברגע שאני מראה לו שאני כועסת - הוא ניצח, והוא ישתמש בזה שוב ושוב, רק כי זה עובד וזה מוציא אותי מדעתי).
 

h 3

New member
דווקר בין עייפות לשלילת סיפור יש קשר ישיר...

את עייפה ולכן תלכי לישון מעט קודם ונוותר היום על הסיפור... קורה אצלנו לעיתים. H
 
אני הגבתי למה שפותחת השרשור כתבה

"...20 דקות אח"כ התחילה שוב בהצגה, סירבה לצחצח שיניים כי אין לה כוח, בכתה וצרחה. עונש - אין סיפור". גם עכשיו, לדעתך, יש קשר ישיר בין עייפות לשלילת סיפור? לדעתי עדיין אין. ד"א, גם אני לא מקריאה לילדים שלי סיפור כשהם עייפים, אלא ישר משכיבה לישון. אבל אני לא מציגה את זה בתור עונש, יחי ההבדל הקטן.
 
תודה על התגובות

אני לפעמים מרגישה כאילו היא גורמת לי לאבד את השפיות ואני נשארת לתהות אם התגובות שלי נכונות וראויות וכיצד זה משפיע עליה. אני לא אוהבת את העונשים, אני והבחור דיברנו אתמול בערב הרבה על מה קורה, ואנחנו מנסים למצוא שיטה שתתאים לנו והיא לא תפגע מאיתנו, ואנחנו לא נצא מותשים וכועסים.
 
לא חושבת שעונשים והצבת גבולות מתאימים עכשיו

זה מסגרת זמן מיוחדת של חודשיים בהם צריך להתנהג באופן אחר, עכשיו זה לא שגרה ולא צריך להתנהג כאילו אתם בשגרה. לנו עזר שהכנסנו את הילדים להתלהבות שלנו ושיתפנו אותם ודיברנו על הכל בלי סודות (כלומר את הסודות שמרנו לטלפונים בשעות העבודה) אין טעם להעמיד פנים שאתם בשגרה בחודשיים הקרובים.
 
אנחנו משתפים אותה בהכל

אתמול היה אצלנו נציג של חברת האריזות והשינוע הימי, וסיפרנו לה אחה"צ שבאו לבדוק כמה ארגזים יהיו, והיא נורא התרגשה ואמרה שהיא תעזור לארוז צעצועים. היא מאוד מעורבת במעבר, אבל אנחנו גם מנסים לשמור על שגרת יום יום.
 

Ahsoka Tano

New member
ענישה לגמרי מתישה גם אותנו, זה עונש כפול

הסיבה היא שענישה מתמקדת בלא, באסור ולא מספקת אלטרנטיבות חיוביות. עם ילדים צעירים הרבה יותר קל להסיט את תשומת הלב למשהו חיובי במקום להתמקד על השלילי שכפי שכתבתי למטה, לא תמיד נולד ממחשבה להרע או מרצון לעשות משהו משהו שלילי. והכי הכי חשוב לא לראות באינטראקציה שלהם, גם זו הפחות פוטוגנית, מולנו מבחן לגבולות ולסמכות שלנו, אני חוששת שכשאנחנו מצמידים לזה משמעות כוחנית ומגיבים בהתאם, כלומר בצורה כוחנית, כך מושתת ומתבססת בינינו לבינם אינטראקציה כוחנית ופחות עניינית.
 

פרמלה

New member
קשה ומתיש קשה ומתיש

לא מכירה אותך ואותה ולא מכירה את הדינמיקה ביניכן, אבל לדעתי את חופרת לה מדי עם שיחות. אני מכירה את זה מעצמי ומהדינמיקה שלי עם בכורית. היא מתחצפת (ויש לה פה מכאן עד קמצ'טקה) אני כועסת ומתחילה לנאום לה. אני רואה מול העיניים איך אני לא מעניינת אותה, אבל ממשיכה כמו מטומטמת, במקום לאיים בו במקום בעונש או פשוט לצאת מהחדר (אם אין קהל אין טעם בהצגה). בעלי קורא לזה "לרדת למגרש המשחקים שלה" או "קרב תרנגולות". בכורית עצמה אומרת לי שאני חופרת, והיא צודקת.
 
למעלה