4.5 בדרך ל 14.5
אני עומדת להשתגע ממנה!! כל יום היא בוחנת אותי ואת הגבולות שלי מחדש. היא מתנה לי תנאים, דורשת ממני להתאים את החיים שלנו למצב רוח שלה וללוח זמנים שלה, וכמובן שאני לא מסכימה או שהדברים לא מסתדרים לפי הרצון שלה היא חוזרת לגיל 2, מרביצה לי וצורחת עד איבוד קול. בד"כ אני מאוד קולית, נותנת לה להרגע לבדה (טוב, לקח לי כמה חודשים ללמד אותה אך עושים את זה), מדברת ומסבירה. אבל לפחות 3 פעמים בשבוע היא מנסה לשבור גבולות. היום היה הקש ששבר את גב הגמל. עשתה לי כזו הצגה באוטו בדרך מהסופר (את חייבת להגיד לי.... את לא מחליטה עלי), רבה עם אחותה, עברה על 3 חוקים שלנו (חצתה את מגרש החנייה בלי רשות, נעלמה לי מהעיניים בלי להודיע, וצרחה בחדר המדרגות) ובתור קינוח בעטה בסל קניות, בעטה בי והרביצה לי 3 פעמים מול הבחור. היום הייתה הפעם הראשונה שהייתי צריכה לרסן את עצמי ולא לתת לה סטירה. במעלית הודעתי לה שבתור עונש אין לה זכויות להיות בערב, והיא לא רואה דרדסים. היא עמדה בכניסה לבית עם המעיל והמגפיים וצרחה, ובסוף לחשה אימא אימא אימא. אמרתי לה שרק שהיא תוריד את המעיל והנעליים, ותחזור להתנהג כמו ילדה בוגרת בת 4.5 אני אדבר איתה. לקח לה 20 דקות. הושבתי אותה לשיחה על זכויות, חובות ואחריות. הסברתי לה, שהיא כבר בוגרת מספיק כדי לנהל שיחה מאוד חשובה. הסברתי לה המון זכויות בבית, אבל עם הזכויות מגיעות גם חובות ואחריות, וברגע שהיא לא מתנהגת בהתאם לחוקי הבית או לא עומדת בחובות שלה, לי ולאבא שלה יש את היכולת לקחת את הזכויות ונתתי דוגמא למה שקרה אצלנו שבוע שעבר - היא ציירה פרצוף מחייך באמצע השטיח שלנו, ובתור עונש אסור היה לה לצייר או לעשות חברות 4 ימים והאחריות שלה הייתה לעזור לי לנקות את הציור מהשטיח. היא מאוד התרגשה שאני מדברת איתה כמו בוגרת, אמרה שהיא מבינה את הכל. הוספתי שאימא ואבא מחליטים את ההחלטות החשובות, כי זה התפקיד שלנו, ולפעמים אנחנו גם נתייעץ איתה אם אנחנו רואים לנכון, ונתתי דוגמא - איפה נגור זו החלטה של אימא ואבא, לאיזה חוג נרשמים זו החלטה משותפת של שלושתינו. הבינה גם את זה. 20 דקות אח"כ התחילה שוב בהצגה, סירבה לצחצח שיניים כי אין לה כוח, בכתה וצרחה. עונש - אין סיפור ומחר בבוקר אין דרדסים בזמן שמתלבשים. היא קיבלה את העונש בשיוויון נפש, וששאלתי אותה אם היא הבינה את ההתנהגות החמורה היום אמרה שהבינה. אני חושבת שאולי לא הייתי צריכה לקחת את הדרדסים מחר, אבל הבחור מתעקש. אני מרגישה שאני מתחילה להיות מותשת. קסם ילדה כל כך נוחה, היא מאוד בוגרת לגילה וההתנהגות הזאת לא אופיינית לה בכלל, ואני מפחדת שזו לא רק תקופה, אלא תגובה לשינוי שנעבור בחודשים הקרובים, ואני ממש משקשקשת מהמחשבה שזה יהיה יותר גרוע. האם פעלתי נכון שדיברתי איתה והסברתי לה בנושא החובות, זכויות ואחריות? מה לעשות עם המצב יחמיר? אולי יש דרכים אחרות לטפל בנושא? מבחינת תיקשורת, אפשר לנהל איתה שיחות, היא מבינה ומשתפת פעולה, אבל לא כל כך אוהבת לשתף אותי ברגשות שלה, ואני גם לא רוצה שיצא מצב שאני אשים לה מילים בפה (את מתרגשת שנעבור לגור בקליפורניה, את מפחדת, את עצובה).....
אני עומדת להשתגע ממנה!! כל יום היא בוחנת אותי ואת הגבולות שלי מחדש. היא מתנה לי תנאים, דורשת ממני להתאים את החיים שלנו למצב רוח שלה וללוח זמנים שלה, וכמובן שאני לא מסכימה או שהדברים לא מסתדרים לפי הרצון שלה היא חוזרת לגיל 2, מרביצה לי וצורחת עד איבוד קול. בד"כ אני מאוד קולית, נותנת לה להרגע לבדה (טוב, לקח לי כמה חודשים ללמד אותה אך עושים את זה), מדברת ומסבירה. אבל לפחות 3 פעמים בשבוע היא מנסה לשבור גבולות. היום היה הקש ששבר את גב הגמל. עשתה לי כזו הצגה באוטו בדרך מהסופר (את חייבת להגיד לי.... את לא מחליטה עלי), רבה עם אחותה, עברה על 3 חוקים שלנו (חצתה את מגרש החנייה בלי רשות, נעלמה לי מהעיניים בלי להודיע, וצרחה בחדר המדרגות) ובתור קינוח בעטה בסל קניות, בעטה בי והרביצה לי 3 פעמים מול הבחור. היום הייתה הפעם הראשונה שהייתי צריכה לרסן את עצמי ולא לתת לה סטירה. במעלית הודעתי לה שבתור עונש אין לה זכויות להיות בערב, והיא לא רואה דרדסים. היא עמדה בכניסה לבית עם המעיל והמגפיים וצרחה, ובסוף לחשה אימא אימא אימא. אמרתי לה שרק שהיא תוריד את המעיל והנעליים, ותחזור להתנהג כמו ילדה בוגרת בת 4.5 אני אדבר איתה. לקח לה 20 דקות. הושבתי אותה לשיחה על זכויות, חובות ואחריות. הסברתי לה, שהיא כבר בוגרת מספיק כדי לנהל שיחה מאוד חשובה. הסברתי לה המון זכויות בבית, אבל עם הזכויות מגיעות גם חובות ואחריות, וברגע שהיא לא מתנהגת בהתאם לחוקי הבית או לא עומדת בחובות שלה, לי ולאבא שלה יש את היכולת לקחת את הזכויות ונתתי דוגמא למה שקרה אצלנו שבוע שעבר - היא ציירה פרצוף מחייך באמצע השטיח שלנו, ובתור עונש אסור היה לה לצייר או לעשות חברות 4 ימים והאחריות שלה הייתה לעזור לי לנקות את הציור מהשטיח. היא מאוד התרגשה שאני מדברת איתה כמו בוגרת, אמרה שהיא מבינה את הכל. הוספתי שאימא ואבא מחליטים את ההחלטות החשובות, כי זה התפקיד שלנו, ולפעמים אנחנו גם נתייעץ איתה אם אנחנו רואים לנכון, ונתתי דוגמא - איפה נגור זו החלטה של אימא ואבא, לאיזה חוג נרשמים זו החלטה משותפת של שלושתינו. הבינה גם את זה. 20 דקות אח"כ התחילה שוב בהצגה, סירבה לצחצח שיניים כי אין לה כוח, בכתה וצרחה. עונש - אין סיפור ומחר בבוקר אין דרדסים בזמן שמתלבשים. היא קיבלה את העונש בשיוויון נפש, וששאלתי אותה אם היא הבינה את ההתנהגות החמורה היום אמרה שהבינה. אני חושבת שאולי לא הייתי צריכה לקחת את הדרדסים מחר, אבל הבחור מתעקש. אני מרגישה שאני מתחילה להיות מותשת. קסם ילדה כל כך נוחה, היא מאוד בוגרת לגילה וההתנהגות הזאת לא אופיינית לה בכלל, ואני מפחדת שזו לא רק תקופה, אלא תגובה לשינוי שנעבור בחודשים הקרובים, ואני ממש משקשקשת מהמחשבה שזה יהיה יותר גרוע. האם פעלתי נכון שדיברתי איתה והסברתי לה בנושא החובות, זכויות ואחריות? מה לעשות עם המצב יחמיר? אולי יש דרכים אחרות לטפל בנושא? מבחינת תיקשורת, אפשר לנהל איתה שיחות, היא מבינה ומשתפת פעולה, אבל לא כל כך אוהבת לשתף אותי ברגשות שלה, ואני גם לא רוצה שיצא מצב שאני אשים לה מילים בפה (את מתרגשת שנעבור לגור בקליפורניה, את מפחדת, את עצובה).....
