ShanShaninA
New member
דעתי
דבר ראשון, בתור אחת שעשתה תואר ראשון מרצון וחשק לעסוק בו ורק אח"כ נדבקתי בחיידק הרפואה, היה לי קשה ומתיש מאוד לעשות תואר בהצטיינות (85+, לא מדברת על 95 אפילו) שאני אוהבת, אז המחשבה של "להעביר" 3 שנים בתואר מדעי שעמוס במקצועות מעבדה וחישובים בלי אהבה ועניין מהתחלה היא לדעתי קצת להשתגע.
להיות סטודנט זה נטל, גם אם את גרה בבית. זה שכר לימוד, תקופות מבחנים עמוסות, מועדי ב' וקורסים בקיץ, וכל זה תוך כדי מחשבה שאת עדיין לא במסלול שאת רוצה. למרות שעשיתי פסיכומטרי אחד ולא נדרשתי לשפר בגרויות, המחשבה על 3 חודשים לפסיכו' או שבועיים שלושה לשפר בגרות מהתיכון איפשהו יותר קורצת מ10 או יותר מבחני סוף סמסטר שנדחסים לך בחודש.
ודבר אחרון- GRE. שלא יספרו לך אחרת- המבחן הזה הוא סיוט מהלך, פי כמה וכמה קשה יותר ומתסכל יותר מפסיכומטרי. אני עשיתי פעמיים והיד נטויה, ויש לי חברים גאונים שסיימו תואר בהצטיינות יתרה ועשו את המבחן 3-4 פעמים כדי להתקבל. ולא דברנו על מבחן מו"ר שיש אנשים שהוא לא פשוט עבורם גם. אם המשקל הוא עוד פסיכומטרי או עוד GRE- הייתי מוכנה לעשות פסיכומטרי ועוד פסיכומטרי רק לא עוד GRE.
מספר המקומות בארבע שנתי הוא 120-130, על שתי פקולטות בלבד, בעוד ה6 שנתי הוא אאל"ט 400 על 4 פקולטות. הרבה הרבה יותר סיכוי.
שלא תביני אותי לא נכון- להיות סטודנט זה גם מאוד כיף, וזה בטח קשה שכל החברים מתחילים ללמוד ואת עדיין במירוץ לשיפורים. ובהחלט- המטרה מקדשת, אני ממש ממש חושבת שמי שרוצה ללמוד רפואה צריך לעשות הכל, ולפעמים כדאי להכנס בדלת האחורית. אבל תני לעצמך עוד צ'אנס בפסיכו' ובגרויות.
המון המון המון המון המון בהצלחה!!
דבר ראשון, בתור אחת שעשתה תואר ראשון מרצון וחשק לעסוק בו ורק אח"כ נדבקתי בחיידק הרפואה, היה לי קשה ומתיש מאוד לעשות תואר בהצטיינות (85+, לא מדברת על 95 אפילו) שאני אוהבת, אז המחשבה של "להעביר" 3 שנים בתואר מדעי שעמוס במקצועות מעבדה וחישובים בלי אהבה ועניין מהתחלה היא לדעתי קצת להשתגע.
להיות סטודנט זה נטל, גם אם את גרה בבית. זה שכר לימוד, תקופות מבחנים עמוסות, מועדי ב' וקורסים בקיץ, וכל זה תוך כדי מחשבה שאת עדיין לא במסלול שאת רוצה. למרות שעשיתי פסיכומטרי אחד ולא נדרשתי לשפר בגרויות, המחשבה על 3 חודשים לפסיכו' או שבועיים שלושה לשפר בגרות מהתיכון איפשהו יותר קורצת מ10 או יותר מבחני סוף סמסטר שנדחסים לך בחודש.
ודבר אחרון- GRE. שלא יספרו לך אחרת- המבחן הזה הוא סיוט מהלך, פי כמה וכמה קשה יותר ומתסכל יותר מפסיכומטרי. אני עשיתי פעמיים והיד נטויה, ויש לי חברים גאונים שסיימו תואר בהצטיינות יתרה ועשו את המבחן 3-4 פעמים כדי להתקבל. ולא דברנו על מבחן מו"ר שיש אנשים שהוא לא פשוט עבורם גם. אם המשקל הוא עוד פסיכומטרי או עוד GRE- הייתי מוכנה לעשות פסיכומטרי ועוד פסיכומטרי רק לא עוד GRE.
מספר המקומות בארבע שנתי הוא 120-130, על שתי פקולטות בלבד, בעוד ה6 שנתי הוא אאל"ט 400 על 4 פקולטות. הרבה הרבה יותר סיכוי.
שלא תביני אותי לא נכון- להיות סטודנט זה גם מאוד כיף, וזה בטח קשה שכל החברים מתחילים ללמוד ואת עדיין במירוץ לשיפורים. ובהחלט- המטרה מקדשת, אני ממש ממש חושבת שמי שרוצה ללמוד רפואה צריך לעשות הכל, ולפעמים כדאי להכנס בדלת האחורית. אבל תני לעצמך עוד צ'אנס בפסיכו' ובגרויות.
המון המון המון המון המון בהצלחה!!
