*מנסה לחלץ את עצמי מהבור*
אין בי כל זלזול בתרבות הפופ המיינסטרימית, אותה אני מעודד, ומהלל, ומשבח, ומקלס, כל עוד היא אינה משחיתה את חיינו לחלוטין. כמובן שאנשים משכילים כמרביתינו, יכולים לעמוד בגחמותיה של כוכבת פופ 'משובחת' כבריטני, אבל מי יגן על מוכי הגורל כבנות ה-12, שטרם ליקטו מערכת ערכים הגונים למסד את המוסר שיוביל אותן על עתידן?..
THINK OF THE POOR CHILDRENת DADDY
ברור לי כמו-כן, שעולם הפופ מורכב מירידות ועליות (או שמא נקרא לזה קאמבקים?), אבל אין היא עושה זו בצורה משובחת-מידיי, או לפחות לטעמי. במקום הרצון לראות אותה מחדשת בשנית, היא פשוט ממחזרת את הזנותיות (ואין זה בהכרח אומר חשיפת חלקי גוף בצורה מאסיבית, אלא יותר התנהלות חייה האמירקאים נטולי-המוסר), ובצורה אפילו זולה מתמיד. ובאשר לרייטינג, האהדה שלהם כלפי הבריטני, או לפחות כמו שאני רוצה לחשוב, היא אהבה-שנאה שכזו, מהולה בציניות אין קץ, ומושתתת על ערכי האירוניה הספרותיים (ממש כמו ביאליק).
אעצור לרקע, לאנקדוטה משעשעת.. השמתם לב כמה ת' יש במילה מושתתת? 3! מספר מקודש. ובחזרה לנקודתינו.. מדונה, יקירת-ליבי, אותה הערצתי (במובן אינפנטילי חסר היגיון) מימיי הראשונים כפעוט, כשכל סובביי טענו שהיא מחליפה צבעי שער בתדירות מדאיגה, ואני טרחתי להשיב שיקירם, מייקל ג'קסון, מחליף את צבע עורו בתדירות עוד יותר מדאיגה. *גיחוך קליל* בכל אופן, מדונה יקירת-ליבי, עושה זאת בקלאסה. גם בגיל 40+, עם שני צאצאים מאחוריה, והיא 'שותלת' את כולם, אם תסלחו לי על הוולגריות. כמובן שיש לי מה ללמוד. העולם צופן וחובק בחובו הפתעות, ושיעורים. ערב-טוב לנו, וחג שמח! נדבו'ש.
OOPS I DID IT AGAIN